אני לא מדבר על עוד תוכנית של כוכב נולד, אם כי במקרה הנוכחי הכוכב לא ממש מבוגר – כולה בן שנה. על פי סקר TGI ישראל היום עבר בחשיפה שלו את מעריב. עקב האכילס הוא שביום שישי החינמון לא מופיע. זה משפיע רבות על מדור הספורט שלעיתים חלק ממהדורת יום ראשון שלו נראית ממש לא רלוונטית כי יש התייחסות לאירועים שקרו בימי חמישי שאי אפשר להתעלם מהם. העיתון עצמו עלה מ-36 עמודים ל-40 וראינו גם מקרים של 44 עמודים. גם מדור הספורט עצמו נע בין 3 עמודים במקרה המצומצם ועד 7 עמודים ברגעי זוהר. מדור הספורט של ישראל היום החליט במודע לא לצוות כתבים לקבוצות ספציפיות ולא לרוץ אחר סקופים של החתמות. טוב? רע? אתם תשפטו. בתחום הטאלנטים יש לעיתון פרשנים מקצועיים כשלמה שרף, טוד וורניק, רלף קליין (אני מאחל רפואה שלמה) לצד שמות מוכרים כמו אלי סהר, רביב שכטר, רונן דורפן, רון קופמן, אבי סגל, עדי רובינשטיין, יורי ילון ואחרים. חסרון נוסף הוא שיש כתבות גדולות לצד אייטמים קטנים. אין כל כך ידיעות בגודל בינוני. למשל אתמול נושא סכנין היה בשולי הגליון והיום מאמר גדול.
עכשיו כשהעיתון כבר בליגה של הגדולים, האם נראה שינויים כלשהם במדור הספורט שלו?
ביקורת הארץ, ישראל היום וישראל פוסט
מוטב מאוחר מלעולם לא, יו נואו.
ויסלה קרקוב מגיעה היום לישראל ובעיתון הארץ מרגישים שהם לא מספיק פמפמו כדורגל. הכתבה הראשית בעמוד 1 היא על אבראו שאמור להיות תותח בבית"ר ירושלים. נאמר עליו שכמעט בכל אחת מ-14 שנותיו כמקצוען הוא סיים כמלך השערים של הקבוצה שלו. אז מדוע מסופר בסוגריים שהוא עבר 12 קבוצות? בקיצור, עבודת חפיף. בעמוד 2 הכתבה הראשית היא על השוער של ויסלה שלא מרוצים ממנו בקבוצה. גם ההשוואה האלטרנטיבית בין הקבוצות הזויה ואפילו לא מעלה צל של חיוך. דוגמא: אוהד מפורסם – לבית"ר אהוד אולמרט, לויסלה מארצ'ין דאנייץ. אני בפחד כמה כתבות פרומו לקראת המשחק נקבל מחר. לפני שנגיע לדברים הטובים במדור היום, יש גם כתבה (לעוסה) על כך שלא רוצים סמים בטור דה פראנס. מה, באמת?
הכתבה של היפש על כך שספורטאי משלחת ישראל מתאמנים רחוק מסין טובה מאוד. כך גם הכתבה מהניו יורק טיימס של יארדלי שמספר על גמישות מה של הממשל הסיני שיאפשר הפגנות, אבל ישלוט בתכניהן. ללא ספק גולת הכותרת של הארץ היא כתבה על הכדורגלן הישראלי שטס לשחק קצת בחו"ל כדי לקבל חוזה משודרג בחזרתו לארץ. מדוע הכתבה הזו לא הפכה להיות הכתבה הראשית של המדור? רק העורך יודע.
עיתון ישראל היום גם ממשיך עם בית"ר ירושלים. עדי רובינשטיין בכתבה עם ספקולציות שונות ומשונות מסביר שזה טוב לישראל אם בית"ר תנצח ותעבור את ויסלה. גם ללא הכתבה הזו הייתי מנחש שזה עדיף לנצח. בקו הסכנינאי ליאב נחמני מביא גילויים נוספים של שחקן שטילפן לחבריו בדיוטי פרי והזהיר אותם וכן שיש עדויות מצולמות. רותם גרוסמן בעדות אופי מיותרת כמה עבד רבאח איש טוב. אבי סגל הסתכל מעט הצידה מהכדורסל כדי לעשות פולו אפ לראיון של אתמול עם גור שטיינברג, והפעם תגובה של שחר צוברי. אבל בלי כדורסל אי אפשר ואבי סגל מספר על פירוק ג'ירונה בגלל חוסר תקציב – אלגוריה על המצב אצלנו? ייתכן.
יש עוד חינמון שלא התייחסו אליו מאז שהבלוג החל לפעול בגלגוליו השונים, ישראל פוסט. החינמון הזה הוא מטעם רשת קו-אופ וג'רוזלם פוסט, אבל גם לו יש מדור ספורט. כמובן היום גם בו יש התייחסות בנאלית למשחק מחר של בית"ר ירושלים. יש גם מאמר סתמי על הנהירה ההמונית (נשבע לכם שכך רשום) של שחקני NBA לאירופה. יש נסיון להיות מעט שונים עם כתבה על פול האם שפרש ועל בדיקות הסמים שיהיו בבייג'ין, אך המון חדשות ספורט פשוט לא מוזכרות ובעצם למדור הספורט של ישראל פוסט אין זכות קיום כעצמאי.
YNET מזהירים?
יש פציעות שמחרידות את כולנו. סלובודן ינקוביץ' נגח בעבר בעמוד סל והפך למשותק בן רגע, אלון ברומר שבר את רגלו בתיקול חמור של אלון חלפון (כמדומני) בשידור חי, שחקנים בלעו לשון והיו זקוקים למאמצי החייאה וביוטיוב אפשר לראות את הפציעה של שון ליווינגסטון מלוס אנג'לס קליפרס. ההמלצה הדבילית לצפות בפציעה של ווילפרד בומה הופכת אותנו למציצנים במובן יותר גרוע מאשר כל גליץ'. רשום "לא מומלץ" בהפנייה ובכתבה כתוב "לא לבעלי לב חלש", אבל גם רשום "צפו בפציעה". כשיש שידור חי בטלוויזיה, אז הגיוני להראות פציעות ותאקלים בשידור חוזר, אבל לעשות אייטם שלם מסבל של מישהו אחר? הגזמתם!
כמחאה אני לא מוכן לצרף לאייטם הזה לינק או צילום מסך.
עוד דיווח מצולם
רלף קליין מאושפז במצב קשה. אתר ONE מפרסם את הנושא, אבל מחליט שצריך גם צילום מהשטח. בוידאו עומד אחד הכתבים (אני מנחש שזה בעז גורן שחתום על הכתבה אחרי אופירה אסייג, כמובן) ומספר שהמצב קשה ומצפים לשיפור. מה היתרון בדיווח החי הזה? שום כלום פרט להראות של-ONE יש וידאו. אפילו ראיון עם אחד מהצוות אין.
http://www.one.co.il/Article/120665.html
הנה מה שכתוב באתר SPORT5 על רלף קליין
הטעויות מראות שהכתבה נכתבה בחופזה וכך גם כתיבת סיכום פועלו רב השנים. אם שותים – לא נוהגים, ואם לא מוכנים - לא מעלים כתבה.
כך נראה גיא גודס על פי ONE
תודה לירון מהטוקבקים של אתמול
