הרע והטוב בתשס"ח

עשרת הדברים שהכי הרבה הציקו לי בתקשורת הספורט בשנת תשס"ח:

1. כיוון שזו היתה שנה אולימפית, כל בר-בי-רב אוחז עט ומקלדת (היו מעט יוצאי דופן) החליט שזה זמן טוב לבקר את המשלחת הישראלית לאולימפיאדה, הישגיה וכשלונותיה עוד כשהאולימפיאדה עצמה היתה בעיצומה. ברגע ששחר צוברי זכה במדליית ארד והמתעמלות האומנותיות עלו לגמר, אז ההמולה שככה מעט ופתאום כבר פחות דיברו על כשלון והתחילו לדבר על כל ספורטאי לגופו. כנראה ככה זה כשיש פליטה מוקדמת ולא מסוגלים לחכות עד לסיום כדי להתחיל עם הסיכומים.

2. היתה התייחסות, אבל לא מספקת. כשאגודות ספורט לא מקבלות כספים והן על סף קריסה בגלל שאין מנכ"ל ויו"ר למועצה להסדר ההימורים בספורט, הייתי מצפה לפחות לאותו רעש כפי שהתקשורת עשתה עם אבי לוזון והתבטאויותיו, לכאורה, לשירן זילברמן. בגלל שיקולים פוליטיים במשך חודשיים מועצת ההימורים היתה ללא מנכ"ל וללא יו"ר ולכן הקצבות לא עברו. כיום אמנם יש מנכ"ל, אבל היא עדיין ללא יושב ראש. אי לכך המועצה לא יכולה להתכנס ולהעביר החלטות. איך זה עובר בשקט יחסי?

3. תרבות הפרסומים הראשונים, הראיונות הבלעדיים והאדרת העצמי הפכה לעיתים ליותר חשובה מאשר האייטמים עצמם. "כפי שפורסם לראשונה…" שהיה נדיר בעבר, עשה השנה קאמבק מבהיל. אני לא יודע אם לבלוג הזה על גלגוליו השונים יש השפעה כלשהי, אבל בחודשיים האחרונים המינון של הפרסומים הראשונים וכותרות ה"בלעדי" ירד באתרים שאינם אתר ONE.

4. מכבי ת"א בכדורסל הפסידה את האליפות והגביע. במקום לטפל בכך שסוף סוף יש ליגה תחרותית ולנסות למנף את הענף, התקשורת עסקה בעיקר בסיבות לכשלונות של מכבי ת"א. מכבי ת"א כמעט הפסידה גם לבני השרון בחצי גמר הפיינל פור, כך שקיבלנו באמת ליגה תחרותית ולא מעידה במשחק אחד בלבד ולמרות כל זאת לא ממש הרגשנו את השינוי באוויר. את ההמשך כולם יודעים: דורסמן עזב את חולון האלופה, מכבי ת"א התחזקה עוד ועוד, ועדיין התקשורת עוסקת בעיקר במכבי ת"א ולא באחרות. בשנת תשס"ח ראינו שהכדורסל בישראל לא ממש מעניין את תקשורת הספורט.

5. כמה באמת חשוב מי מלך הבאולינג של קבוצת כדורגל? האם חשוב לנו לדעת אם דרור קשטן אכל בשר או דג בטיסה של הנבחרת? איך נוכל לישון בלי לדעת באיזו מעלית שראפובה עלתה לחדר שלה במלון? מדוע העיסוק בטפל חשוב לעיתים יותר מאשר העיסוק בעיקר? ובאותו נושא, ממתי רכילות היא חלק בלתי נפרד מספורט (ואני לא מדבר רק על אתר ONE)?

6. בתחילת השנה היו המון זליגות של תכנים מערוצי ספורט 5 וספורט 5+ לערוץ הלייב החדש. אני מקווה שכל זה מאחורינו.

7. אתר ONE יצא בפרסומים שלותר מתיאוס נעלם ולא יגיע לארץ. כולנו יודעים איך זה נגמר. עוד באתר ONE לא העלו ביקורת נגד אלי אוחנה שהוריד את כפר סבא ליגה ובטח לא עלתה ביקורת נגד התנהלות גאידמק כלל לאורך השנה שחלפה. אם לסכם – אתר ONE אולי טוען שהוא מספר 1, אבל לא הוכיח את זה.

8. עיתון הארץ שינה גישה והפך לעיתון שמטפל הרבה יותר בכדורגל ישראלי לעומת קודם. ידיעות אחרונות תמיד היה עיתון כדורגל, אבל השנה עמיר פלג לא עשה כלום כדי לשנות את הגישה. אפילו מעריב פתאום התחיל להגדיל את המינון של ראיונות כפולי עמודים בנאליים עם כל מיני שחקני כדורגל ואנשים הקשורים לענף.

9. אם כבר מדברים על כדורגל, אז לצ'רלטון יש זהב ביד בדמות ליגת העל הישראלית והליגה האנגלית. יכלו להרים אחלה הפקה שתצדיק את 50 השקלים שהם מבקשים לחודש מהמנויים. מה אנחנו מקבלים? אולפן חסר מעוף, פרשנים עבשים והרבה שעמום. הערה קטנה נוספת: מה עם אתר אינטרנט לצ'רלטון? כמה זמן צריך לחכות?

10. יורם ארבל הוא שדר הספורט עם הכי הרבה קילומטראז'. מה שהוא שכח לא רשום בשום ספר. הבעיה היא שהוא סומך המון על יכולותיו המוכחות כמו רהיטות המילולית שלו, ההגשה הקלילה ובעיקר נעימות לאוזן של הצופה. בגלל כל אלה הוא שוכח לעשות שיעורי בית, מתבלבל בשמות שחקנים, ולא תמיד שם לב מה קורה על המגרש. במאה ה-21 הצופים הפכו לתובענים יותר וכיום כשיש מגוון אפשרויות, גם דורשים יותר (ולעיתים מקבלים). יורם ארבל עדיין נשאר אי שם בשנות ה-80 תחילת ה-90. חבל, כי אחריתו מביישת את הזכרונות שיש לכולנו ממנו.

כמעט ונכנס: הטיפול באברהם גרנט. חלק מהתקשורת ראה בו כמייצג של כל מדינת ישראל וחלק ראה בו מי שעלה לגדולה בלי סיבה מצדקת והתייחסו אליו כאל מאמן שלא מגיע לו התפקיד בצ'לסי (כולל שמחה על הדחה מהגביע האנגלי). לא ראינו מספיק התייחסויות אובייקטיביות לעבודתו ששופטות אותו ללא דרכון כאילו היה מאמן אנגלי ולא ישראלי.

 

עשר ההצלחות מבחינתי של תקשורת הספורט לשנת תשס"ח

1. האולימפיאדה שודרה לכל בית בישראל ולמרות שרשות השידור יצאה במשלחת מצומצמת, לא היו תקלות משמעותיות. ערוץ הספורט השתמש אף הוא בארבעת ערוציו ויכולנו לצפות דרכו באירועים אולימפיים שאינם זוכים לחשיפה בדרך כלל כמו סוסים, כדוריד, בדמינגטון, אגרוף, אופניים וכד'. גם אתרי האינטרנט עסקו בהבאת תכנים בין אם על ידי שליחים במקום ובין אם על ידי רכישת זכויות מצולמות מהאולימפיאדה. קיבלנו המון מידע ואני אישית לא הרגשתי שיש זוויות ספורטיביות מהאולימפיאדה שחסרות לי.

2. המועצה לשידורי כבלים ולוויין (בעידוד הכנסת) החליטה לעשות סדר בנושא זליגת התכנים בין הערוצים הפתוחים לערוצים בתשלום. התוצאה? רכישה מאסיבית של תכנים על ידי ערוץ הספורט וצ'רלטון כדי למלא את ערוצי הפיי שלהם לקראת שנת תשס"ט.

3. אחרי הרבה שנים התגלה מחדש הרדיו. כן, בעבר היתה תוכנית של לחנה וסלע ברדיו ללא הפסקה (מישהו זוכר שאופירה אסייג היתה מביאה להם כתבות?), וגם תוכנית ברדיו חיפה, ברם השנה נכנסו השחקנים הגדולים לשוק הרדיו. ONE ל-99FM וערוץ הספורט ל-102FM. פתאום יש אפשרות לבחור בדרך הביתה מהעבודה והתחרות החופשית הרימה את המוצר למעלה. 

4. 50 שקלים הם עדיין מחיר גבוה, אבל השנה לאוהדי כדורגל ישראלי ו/או אנגלי היתה האופציה לשלם מחיר קבוע במקום לשלם כל שבת בסגנון PAY PER VIEW סכום שנע בין 12 ל-30 ש"ח.

5. עיתון ישראל היום פרץ בהתלהבות לחיינו. אמנם כבר היה חינמון שלא הצליח בשם "ישראלי", אבל בישראל היום החליטו ללכת על שמות מהשורה הראשונה למדור הספורט: אלי סהר, רון קופמן, שלמה שרף, עדי רובינשטיין, אבי סגל ואחרים נותנים מדור ספורט קצת אחר. פחות דגש על כדורגל (לפעמים פחות מדי), פחות כתבי חצר מקורבים ויותר מאמרים שונים. אחלה מדור ספורט משלים, אבל עם 4-6 עמודים הוא עדיין לא מכסה מספיק. הצלחתו הביאה לעוד שני חינמונים: 24 דקות וישראל פוסט שגם להם מדורי ספורט.

6. גם אם זה היה זמני, קיבלנו השנה מספר מאמרים שיצאו נגד ההתעסקות המאסיבית בכדורגל שלא מניב תוצאות ברמה הבינלאומית. אני לא יודע אם יהיה לזה המשך, אבל בתקופת האולימפיאדה חיממו לי את הלב הכתבות שקראו להשקיע יותר בענפי ספורט פחות פופולריים מכדורגל.

7. אהבתי את הגישה של ערוץ 10. כבר התבטאתי בנושא בדירוג המשפיעים, אז אוסיף טיפה מהצד: ההשקעה של ערוץ 10 באירועי ספורט עשתה לי טוב כי הם הבינו שמקומו של הספורט בתרבות הטלוויזונית חשוב לפחות כמו שעשועון או תוכנית ריאליטי. נכון שהשיקולים הם עסקיים נטו, אך מסתבר שאירועי ספורט כן מושכים קהל.

8. אחרי הפציעה של גליצנשטיין מהחזיז שזרק יוסי מלאך, היתה לי תחושה שנוצר זעזוע רציני ושמעתה התקשורת הפנימה שאין סליחה ואין מחילה לאירועים אלימים במגרשי ספורט. התחלתי קצת להתבדות עם הפרסומים הסלחניים על פיצוצי אימונים של קבוצות "כמיטב המסורת", אבל אני אתן עוד כמה ימי חסד אל תוך שנת תשס"ט. אנא מכם, אנשי תקשורת יקרים, אל תבינו ואל תתנו גושפנקא לאלימות באירועי ספורט. שום אליפות לא שווה שתי אצבעות שנקטעות, גם אם לא התכוונו לכך.

9. ייגר מאיסטר הצליח להזיז משהו עם הביקורת שלו, אחרת אתר ONE לא היה מנסה להשתיק בלוגר אנונימי ואחר כך גם חושף אותו.

10. החשיפה לאתרי הספורט באינטרנט עלתה לעומת תשס"ז, יש עוד עיתונים ועוד ערוצי ספורט בטלוויזיה וכמובן גם תוכניות ספורט ברדיו. אני צופה שכתוצאה מכך תיווצר דרישה לעוד פרשני ספורט וכתבי ספורט. זה נותן פתח להרבה שמות חדשים או לאנשי ספורט ותיקים שיעשו הסבה לתחום הפרשנות לקראת השנה הקרובה. לדעתי שנת תשס"ח היתה שנת קפיצה לקראת השנה הבאה עלינו לטובה וכולי תקווה שמתוך אלה שיבואו, הטובים יישארו ונקבל באמת תקשורת ספורט פחות מניפולטיבית ויותר מקצועית.
מצד שני ייתכן שהסעיף הזה הוא רק תוצר לוואי של ההנגאובר אחרי סעודת החג.

 

קולו    colorabi9@walla.co.il

פוסט אחרון לתשס"ח

עמידה בזמנים

משחק חצי הגמר של דודי סלע התחיל קרוב לשעה 9 בבוקר ביום שבת.

מה משותף לשתי הכתבות הבאות?

http://www.one.co.il/Article/08-09/7,673,0,0/124313.html
http://www.nrg.co.il/online/3/ART1/793/018.html

בשני האתרים עדכנו את התוצאה ON THE FLY, אבל "שכחו" לעדכן את חתימת הזמן של הכתבות. לכן זה נראה כאילו גם באתר ONE וגם באתר NRG חזו את העתיד ובסביבות שעה 9 בבוקר יש דיווח מלא על המשחק שהתחיל מעט קודם.

מותר לעדכן כתבות, אך בבקשה שימרו על הגינות ועדכנו גם את חתימת הזמן.

גם עכשיו יש דיווחים חיים ממשחק הגמר, ואפשר לראות שבדיווחים עצמם באתרי האינטרנט חתימות הזמן לא משתנות.

 

לא קופצים מעל הפופיק

אתר ONE גאה לדווח שלמרות שזה גמר ATP ראשון של דודי סלע, הוא בדרך לשבור את השיא של עמוס מנסדורף. אין מי שחתום על הידיעה ההזוייה הזו.

 

אתר ONE משתמשים בראש

הנה תיאור מאתר SPORT5:

הנה תיאור שגוי מאתר ONE:

 

אולי באמת הכדורגל הישראלי לא מעניין

עיתון ישראל היום מקדיש עמוד אחד בלבד לכל משחקי ליגת העל בכדורגל והליגה הלאומית. עדי רובינשטיין מחפף את כל הענף בעמוד 39. לדעתי הם הגזימו לצד השני. דרך אגב, אין שום התייחסות לתקרית האלימה בין אוהדי הפועל ת"א לשוטרי היס"מ בעיתון.

http://62.128.57.2/Olive/AM3/Israel/Default.htm?href=ITD%2F2008%2F09%2F28&pageno=1

 

מי ששאל על השער של מעריב

התמונה של דודי סלע מעטרת את השער של המדור ואת הכפולה הראשונה, אך במעריב גם דוחפים עקיצה על כך שמי שלא רצה אותו באולימפיאדה, קיבל אותו בגמר טורניר בייג'ינג. אפילו הכותרת "שווה זהב" עוקצת את ההתאחדות שיש סיכוי שהוא היה מביא מדליה גם כן. אני חושב שזה מיותר, אבל זכותו של העיתון להביע דיעה.

זוכרים את טקסי האשכבה לליגת העל משבוע שעבר? במעריב יוצאים עם הכותרת בשער "הגשם הראשון" על כך שהיה ממוצע של שלושה שערים למשחק ושהליגה התעוררה. ייתכן שההתלהבות נובעת מכך שלעיתון יש לא מעט כתבים שמלווים את הקבוצות והספד מוקדם לליגה ולקבוצות היה מוריד מערכם. כפי שלא אהבתי את ההספדים המוקדמים, כך אני לא אוהב את התחייה הפלאית בגלל מחזור אחד – חכו קצת.

 

עדכון צהריים: השגתי גם את ישראל פוסט

עיתון ישראל פוסט משקיע היום שלושה עמודים לספורט. כנראה שהם לקחו על עצמם את העלאת הרייטינג של ערוץ 10, כי יש עמוד אחד לכל המשחקים של אתמול בליגת העל (מוטי חביב) ובלאומית (יוסי פנטילט), וממול חצי עמוד יקר (מבחינת מקום) מנוצל עבור פרומו למשחק הערב בין בית"ר ירושלים למכבי חיפה (גם של פנטילט). בדיוק אותו שטח שמוקצה עבור דודי סלע. מי שיקרא ישראל פוסט יקבל עוד המון כדורגל לוריד: ליגה אנגלית, גרמנית, ספרדית ואיטלקית. פורמולה 1? אין. טורי דיעה? יוק. סך הכל חמישה כותבים מכסים את כל כתבות הספורט בישראל פוסט כשמוטי חביב, יוסי פנטילט וערן וייצמן הם הדומיננטיים.

 

עדכון נוסף: מכבי ת"א בכדורסל

משחקי אימון כשמם כן הם. אף אחד לא אמור לקחת אותם ברצינות. מכבי ת"א בכדורסל הפסידה ארבעה משחקים ברציפות, כשיותר משני שליש סגל של הקבוצה שונה מזה של שנה שעברה (אם לא מחשיבים את בורשטיין אז שארפ, אליהו, כספי ובאטיסטה הם היחידים שנשארו), אז הגיוני שבהתחלה לא תהיינה הצלחות.

במכבי ת"א כדורסל לא אוהבים להפסיד וכבר אחרי שנכוו ברותחין ואיבדו את האליפות, הם נלחצים גם כשמדובר במשחקי אימון. כשכל פעולה במכבי ת"א מקבלת הד אדיר (תביטו לבד כמה כתבות מלוות את הקבוצה הזו באתרים כמו ONE וערוץ הספורט), אז הלחץ על הקבוצה גדל בגלל החשיפה. באתר טלספורט דיווחו כי שוקלים להחתים עוד גארד כבר אחרי ארבעה משחקי אימון כשעוד הסגל לא מתואם. האם גם אתם חושבים שהתקשורת גורמת לפאניקה אצל האוהדים ואצל ההנהלה של מכבי ת"א?

הרי אני לא מרגיש אופוריה מרמת גן שזכתה בטורניר, וגם בירושלים אין תחושה של אכזבה בגלל הפסד כזה או אחר – כנראה זה הולך בד בבד עם זה שהתקשורת פחות חופרת לגבי הקבוצות האלה כשמדובר בסך הכל במשחקי אימון.

 

משהו אישי

אני מאחל שנה טובה ומתוקה לכל קוראי הבלוג וגם לאלה שלא קוראים אותו. מי יתן והבלוג הזה יהיה מיותר בשנה הקרובה. אני, בכל מקרה צריך את המנוחה הזו של החג.

קולו   colorabi9@walla.co.il

ראלב מג'אדלה מנמנם

תפסו את שר הספורט מנמנם בטקס אזכרה לי"א חללי מינכן. היום מוטי קירשנבאום אמר בגלי צה"ל שהסיבה שהתמקדו דווקא בו היא בגלל שיקולים גזעניים. כלומר, להראות שלשר ערבי לא ממש אכפת מיהודים שנרצחו.

כיוון שקירשנבאום לא ממש עקב אחר כל מעללי מג'אדלה, אז קל לו ללכת לכיוון הגזעני. הסיבה שהנושא קיבל הדים היא בגלל ששר הספורט שלנו כבר הרבה זמן זוכה לביקורת על התנהלותו: לא אכפת לו שתקציבים למוסדות הספורט תקועים בגלל ויכוחים פוליטיים על מינויים למועצת ההימורים, הוא התבלבל גם בטקס האזכרה לחללי מינכן באולימפיאדה, לא ידע מיהם אריק זאבי ושחר צוברי לפני המשחקים האולימפיים, רצה לפרק את בית"ר ירושלים בגלל התנהגות הקהל שלה ובסך הכל מראה שהספורט לא בראש מעייניו.

אחרי שאמרתי את זה, לקחת תמונה ולהפוך אותה לחזות הכל זה מעשה פופוליסטי. גם אם מג'אדלה ישן בטקס, למי מאיתנו לא קרה שהוא ניקר באירועים כאלה ואחרים? אפילו בדיונים חשובים בכנסת ראינו ח"כים מנמנמים. אנחנו לא יודעים מה היה סדר היום של מג'אדלה, ועדיין עובדה שהוא כיבד את הטקס בנוכחותו גם אם היה עייף.

לכן, לדעתי, יש באמת להיתפס לדברים מהותיים ולא להוציא תמונה מהקשרה ולהשליך ממנה על התנהגות כבוד השר.

 

תופסים גל על פול מקרטני

אתר ONE דן בשאלה אם פול מקרטני אוהד ליברפול או אברטון. זה משנה למישהו? לא ממש, אבל אפשר למלא עוד כתבה עם מלל ולהגדיל את הרייטינג.
http://www.one.co.il/Article/124209.html

עיתון ידיעות אחרונות מפרסם כותרת בזו הלשון - "פול מקרטני במתח: מחר הדרבי של ליברפול". כמובן שבתוכן הכתבה אין שום התייחסות לפול מקרטני, אבל לפחות תפסו טרמפ.

 

צ'רלטון וטניס

צ'רלטון גילו שלא רק כדורגל מביא חשיפה גדולה. טורניר בייגי'נג הוצא לערוץ הספורט, אבל הם התלוננו על העלות הגבוהה. דווקא צ'רלטון הסכימו לשלם את הסכום הדרוש ומבחינתם זה השתלם ביג טיים. דודי סלע עלה לחצי הגמר של הטורניר ועושה חיל. האם צ'רלטון ירכשו גם את הטורנירים הבאים של דודי סלע בטוקיו ובמוסקבה? אני לא יודע. אבל בהחלט יש כאן כיוון חיובי. עם קצת הרחבת אופקים מעבר לכדורגל, ייתכן שיותר לקוחות יהיו מוכנים לשלם 50 ש"ח עבור שני הערוצים שלהם.

למרות ההצלחה יש בעיה מסויימת. על פי המועצה לשידורי כבלים ולוויין אירועים מוכרזים אמורים להיות משודרים בערוצים פתוחים אלא אם קיבלו אישור מיוחד לכך. זה כולל (ואני מצטט:) "תחרויות בינלאומיות רשמיות בהשתתפות ספורטאים ישראלים בענפי הספורט השונים". הנה המסמך שמתאר את הכללים הללו:
http://www.moc.gov.il/sip_storage/FILES/6/1416.pdf

לו צ'רלטון היו מקימים ערוץ ספורט 3 חינמי כפי שהתבטאו בעבר עם עלייתם של 5+ גולד ו-5+לייב ב-YES, אז לא הייתי נדרש לסוגיה הזו.

דרך אגב, יודעים מה היה הסכום אותו סרבו בערוץ הספורט לשלם עבור טורניר בייג'ינג? 5000 יורו.

 

אנקדוטה משעשעת לגבי טורניר בייג'ינג

ההצלחה של דודי סלע מגיעה אחרי שהתבטא שמבחינת הרמה לישראל לא מגיע להיות בבית העליון של גביע דייוויס.

 

כוחה של התקשורת – 2

אחרי שהתקשורת לחצה על כך שאבי לוזון יעמוד לדין על התבטאויותיו (נו, טוב, ONE וידיעות לא לחצו, אבל השאר כן), הגיע הזמן שנקבל לחץ על הוועד האולימפי. אני קורא בידיעות (צנציפר) כי יו"ר הועד האולימפי נבחר על ידי 4 נציגי מכבי, 4 נציגי הפועל, נציג אס"א, נציג בית"ר, נציג אליצור, נציג עוצמה, נציג משרד הספורט, אלכס גלעדי ורק נציג אחד של הספורטאים. אני אתן לקופמן ודומיו לדבר על העסקנים שלהם הכוח לבחור עסקנים אחרים, אבל לי מפריע שבעצם האחים ורשביאק באים בטענות לספורטאים כאשר הגב החזק שיש להם ממרכזים שאיבדו חלק גדול מכוחם (רוב קבוצות הכדורגל והכדורסל הגדולות הן בבעלות פרטית) מאפשר להם לירות לכל הכיוונים בלי שום חשש לכסאות שלהם.

לא הגיע הזמן שהתקשורת תתגייס כדי לפחות להרים מחדש את כבודם של הספורטאים האולימפיים עליהם רומסים האחים ורשביאק ודרכם גם האיגודים שאליהם אותם ספורטאים אולימפיים שייכים?

 

אור שפונדר מצלם

אולסי פרי הובהל לבית החולים (רפואה שלמה). אתר ONE דורש תמונות, אז אור שפונדר מצלם סתם אמבולנס. העיקר הצלם הוא "משלנו" ואפשר להטביע על התמונה את הלוגו של ONE.

מישהו יכול להסביר למה התכוון המשורר בכתבה באתר ONE על עברו של אולסי?
הוא נער בהולנד, הוסגר לארצות הברית וישב מספר שנים בכלא האמריקאי.

קולו    colorabi9@walla.co.il

טור נוסף ליום חמישי (19:30)

מה נסגר עם הקוף?

אתר YNET פרסם כי רון קופמן מועמד לעיריית ת"א מטעם מפלגת הירוקים. לא הייתי מטפל בנושא הזה לולא הסיבה שאם זה אכן יקרה, רון קופמן יצטרך להפסיק את הופעותיו הטלווזיוניות וייתכן שגם להקפיא את כתיבתו ב"ישראל היום" עד לאחר הבחירות.

מה שמוזר הוא שקופמן הגיב לאתר YNET שהוא שמח להיכנס לפוליטיקה והגיב לאתר NRG שהוא בכלל לא מועמד. היות ושני האתרים ידועים כאמינים, אז משהו פה לא מסתדר לי.

תקראו את התגובה של קופמן ב-YNET:

 

הנה מה שפורסם באתר NRG ושימו לב לתגובה של קופמן הפעם:

 

 

רקוויאם מוקדם לכדורגל

אנחנו עדים לטורי הספד של כתבים בגלל רייטינג נמוך של 7.4% למשחק של ליגת העל ביום ראשון. אפילו ייגר מתחיל בסיכומים מוקדמים בטור שלו בעין השביעית. האם כצעקתה? הרייטינג הקטן הזה היה במשחק מכבי חיפה מול בני יהודה. ייתכן שיש נפילה ברייטינג בגלל איכות המוצר, וייתכן שזה רק בגלל שלאנשים עוד לא נמאס מספיק מ"האח הגדול" אצל המתחרים מערוץ 2. הרייטינג של המשחק המרכזי במחזור הראשון היה 11%, של זה מהמחזור השני – 13%.

הסיכומים המוקדמים אחרי שלושה מחזורים מזכירים את הטענות נגד קשטן כבר אחרי המשחק הראשון מול שווייץ. מה עם קצת סבלנות לפני שקופצים בהכרזות? איך אפשר לקבוע בנחרצות כי נמאס לאנשים מליגת העל, ולא לסייג שאולי זו בסך הכל תופעה חולפת של אנשים שעדיין יש להם אוברדוז מהאולימפיאדה ואהבה לבובליל?

 

גאידמק מסתבך

אתר טלספורט הוא בינתיים היחיד שמדבר על ההשלכות של הסתבכות גאידמק על בית"ר ירושלים.
http://www.telesport.co.il/CodeNew1024/article.aspx?id=15077

 

קולו    colorabi9@walla.co.il

שידורי ספורט בלוויין

היום החלטתי לקחת פסק זמן מהעיתונים ומאתרי האינטרנט הישראלים ולטפל באספקט אחר של תקשורת הספורט בארץ. יש מספר צרכני ספורט שלא מחוברים ל-HOT ול-YES ועדיין מקבלים המון שידורי ספורט לטלוויזיה שלהם. איך בדיוק? יש להם צלחות לוויין שהותקנו על הגג והן קולטות שידורים ישירות מהלוויינים שסובבים את כדור הארץ.

יש מספר יתרונות ומספר חסרונות לנושא הזה. החסרון הגדול הוא שפרט לערוצים 1,2,10 וערוץ הכנסת, אין שידורים בעברית. יש המון שידורי ספורט, אבל בשפות אחרות כמו ערבית, טורקית, איטלקית ושפות אחרות שלא כולם דוברים אותן. היתרון הגדול הוא, כמובן, המחיר. במקום לשלם על בסיס חודשי בין 200 ל-300 ש"ח ל-HOT או ל-YES, אפשר בהשקעה חד פעמית של התקנה לקבל מגוון של אירועי ספורט. על אירועי ספורט מובילים (NBA, ליגת האלופות ושאר מפעלים בולטים) רוב הסיכויים שתצטרכו כן לשלם, אבל אתם קובעים עבור מה אתם משלמים ומה התקציב שלכם.

 

הנה מה שכתב אליי דודו עזריה:

קצת רקע : בשמים יש לא מעט לווינים, לא את כולם אנחנו יכולים לקלוט (נניח אמריקאים, דרום אמריקאים..מכוונים לצד השני של הכדור). על מנת לקלוט שידורים אנחנו צריכים צלחת (אפשר אחת, שיכולה לקלוט יותר מלווינים אחד, או ממונעת שהיא כמובן האופציה ההרבה יותר יקרה) וממיר.

על כל לווין נמצאים מספר ערוצים וחבילות, חלקם FTA (פריי טו אייר  – פתוחים) רובם המוחלט לא משהו שתרצה לצפות בהם, חלקם (היותר שווה) מוצפן. נושא שידורי הספורט בתשלום הוא מכה לא רק אצלנו.

כמעט בכל העולם הערוצים היותר טובים, אלו שמשדרים כדורגל טוב הינם בתשלום (מצד שני שם אתה רוכש את החבילות שמתאימות לך, בלי חבילות בסיס "מפוארות"). התוצאה היא קרב מרתק בין מי שממציא שיטות לקידוד לבין מפענחים, כאלו שפותחים אותן, כשבשנים האחרונות מלבד פיענוח של שיטות הצפנה נוסף אלמנט חדש יחסית: שיתוף כרטיסים. קרי, מישהו שם כרטיס חוקי, הממיר שלו משדר את הקוד שאחרי הפענוח לשרת וקבוצת האנשים שנמצאים בשיתוף מקבלת את הקוד פתוח. שיתוף מצריך ממירים מסויימים ויקרים יותר (אם כי כיום ניתן להשיג תואמים סינים שעושים את העבודה מצויין), חיבור לאינטרנט ולא פחות קשה -קבוצה שתסכים לצרף אותך. בד"כ מדובר בעלות שנתית של כמה מאות שקלים.

 

לווינים:

על מנת לקלוט את שידורי ערוץ1, 2 ו  10  -עמוס.

אירופה  -הוטבירד, בלווין זה אפשר לקלוט משחקים מהליגה האיטלקית ע"י צפיה בראי אפריקה שמקודד בקידוד קל יחסית (ביס), כזה שכמעט כל ממיר יפתח. חוץ מזה במשחקי נבחרות וגביעי אופ"א אפשר לקבל לא מעט משחקים, גם החבילה הפולנית שמצריכה ממירים מסוימים ומידי פעם גם עבודה תספק רגע או שניים של נחת. את שאר הליגות הבולטות אפשר לראות בשיתופים. היתרון היחסי של הלווין הזה הוא שאם כבר התחברנו לעמוס אז אפשר להוסיף "עינית" צדדית ולקלוט גם אותו.

תורכיה -לווין טורקסאט הוא הכוכב בכל האמור לשידורים של הליגות הללו. אנגלית, איטלקית וספרדית, רובן המכריע FTA או בקידודים פשוטים יחסית.

היספאט -הלווין הספרדי. מצריך צלחת גדולה יותר וממה שהבנתי לווין קצת יותר בעייתי בכל האמור לקליטה שלו.

ניילסאט -הלווין הערבי המוביל, החבילות החשובות בו הן של art ו showtime . חבילות שניתנות לפתיחה בממירים יותר מתוחכמים, פרט לזה יש את אל גז'ירה, שמחזיקה 2 ערוצי בייסיק ו 3 פרימיום. הבסיסים פתוחים לכולם, האחרים יותר בעייתים (אם כי ממה שהבנתי יש מי שיודע איך לפתוח אותם)

 

איך יודעים מה משודר איפה ?

בד"כ באתר הזה : http://liveonsat.com

הערוצים שמסומנים בבורדו הם fta.

רצוי לראות את המשחקים בשבת וראשון על מנת לקבל תמונה ברורה יותר :
http://liveonsat.com/today.php?start_dd=28&start_mm=09&start_yyyy=2008&end_dd=28&end_mm=09&end_yyyy=2008
יתרונות: הרבה מאוד משחקים שלא חשבת שתוכל לראות, אין תשלום (אלא אם הצטרפת לחבילה)

חסרונות: למי שיש ילדים שיחפשו ערוצים כמו הופ ובייבי תהייה בעיה, גם ערוצי הסרטים הם בחלקם הקטן (יחסית) באנגלית, האחרים בשפות שסביר להניח שלא תבין. הרבה פעמים זה מצריך עבודה.

המלצות : עם עמוס,הוטבירד,ניילסאט ובעיקר טורקסט  סביר להניח שתהיו מסודרים לכל הליגות ולאליפויות עולם ואירופה השונות. ממיר תואם דרימבוקס או מאוטנט. (שימו לב שבכל נקודת טלויזיה צריך להיות ממיר)

דודו.

 

שידורי ספורט באינטרנט

מי שרוצה לצפות באירועי ספורט ומוכן להתפשר על איכות, יכול להשתמש במחשב האישי שלו. ישנם אתרים שמאפשרים להתחבר אליהם ולצפות באירועי ספורט מהעולם דרך האינטרנט. ישנה הדרך הרגילה בה רוכשים חבילות לצפייה באינטרנט (כמו, למשל, מי שרוצה לעקוב אחר הבייסבול) וישנה הדרך הפיראטית שבה משתמשים בתוכנות כמו סופקאסט או TVANTS שמאפשרות לך לבחור מתוך שלל ערוצים בחינם (רובם סיניים) ולקוות שתקבל שידור שלא נתקע ובאיכות סבירה. לא תמיד זה מצליח, לעיתים כן.

הנה מספר לינקים:
http://www.magicalinks.info
http://www.myp2p.eu
http://www.channelsurfing.net
http://www.atdhe.fr/

 

עדכון: פינת השאלה החמה

נגד גאידמק הוצא צו עיקול על נכסיו בארץ. מה צפוי לקרות עם בית"ר ירושלים ואיך אתר ONE יתייחס לפרשה?

קולו    colorabi9@walla.co.il

מעקב אחר גורמים בכירים

שירלי בר דיין מספרת שגורם בכיר במכבי ת"א אמר שקשה עם אביו של מאור בוזגלו ושמכבי ת"א קבוצה טובה, רק יש לחבר אותה.

איך אני צריך להתייחס כקורא לגורם בכיר? האם זה מאמן? בעלים? עוזר תת אפסנאי? הרי זה מאוד משנה אם הדובר הוא רן בן שמעון שקובע את הסגל, או מישהו אחר.

במקרה הספציפי הזה התחפשתי להרקול פוארו כדי לפתור את התעלומה. ידוע שאתר ONE מאתרג את מאור בוזגלו, ברק יצחקי ועוד כמה דמויות שהוא חפץ ביקרם. לכן כשפותחים את הכתבה הרלוונטית באתר ONE אין זכר לביקורת נגד משפחת בוזגלו, אבל כן ניתן לקרוא את הקטע הבא:
"אנחנו לא דואגים, יש כאן חומר שחקנים מצוין וכשמכבי תתחבר אף אחד לא יוכל לעצור אותה", אמרו לאחר המשחק גורמים במועדון שמאמינים ביכולת השחקנים שנמצאים בקבוצה.

עוד פעם גורמים במועדון? נו, טוב, נעבור ל-YNET:
מקורב לשניידר: "הוא מאוכזב מבן שמעון והשחקנים". בסביבתו של הבעלים תארו את התחושות הקשות במכבי תל אביב בעקבות ההפסד 2:1 למכבי פתח תקווה. שחקן בקבוצה: "אם לא ננצח את בני סכנין יתחיל פה בלגאן אמיתי". עד ינואר לא יצורף מגן שמאלי ולא יועבר כסף לחיזוק.

גם מ-YNET לא באה הישועה. טלספורט? אותו דבר:
גורם בכיר במכבי תל אביב אמר בסיום משחק ההפסד למכבי פתח תקווה בגביע הטוטו: "מכבי תל אביב מפורקת ויהיה קשה מאוד לחבר אותה אם לא תמצא נוסחת פלאים".

הנה מה שמשה מישאלוב אמר לרענן ברנובסקי מאתר וואלה:
"זה נכון ששוב לא ניצחנו. זה בסך הכל משחק בגביע הטוטו. בשבת יש לנו משחק ליגה מול סכנין ושם מבחינתנו זה משחק ליגה אמיתי. נשפר את מה שצריך עד שבת וניקח את הנקודות בסכנין…אין שום קשר בין שניהם. כל מה שלא נכנס היום ייכנס בשבת. בטוח שזה ייכנס. בתחילת העונה דיברו על בעיות בהגנה, עכשיו מדברים על בעיות בהתקפה. זה הכל עניין של תיאום ועוד טיפה זמן שאנחנו צריכים. זו קבוצה חדשה ויש הרבה שחקנים שהצטרפו…"

כמעט מלה במלה כמו שנאמר באתר SPORT5, כלומר יש דמיון מאוד גבוה לגורם הבכיר שמפריעה לו התנהלות משפחת בוזגלו.

 

יש עוד קבוצות כדורסל שמתכוננות לתחילת העונה

אתר ONE מדווח על החתמות ומשחקי מבחן של קבוצות מליגת העל בכדורסל. אבל ניתוחים? ראיונות עם שחקנים? דעות? רק עם שחקני מכבי ת"א. כשמדובר בקבוצה של המדינה אתר ONE לימין הקבוצה ומלווה כל בדל מידע ואינפורמציה, ממש כאילו היו בית"ר ירושלים בכדורגל.

 

אייטם מהפיצריה של צ'ורצ'יץ'

אמנם הבלוג שלו עומד שומם, אבל העיניים עדיין פקוחות. הנה אייטם שנשלח אלי מהפיצרייה:

שים לב שבהכח ר"ג נבחן שחקן ניגרי בשם קרים עבדול לוקמן. בONE ערוץ הספורט והארץ (ויכול להיות שבעוד מקומות ולא שמתי לב), החליטו שהוא אחיו של אימורו לוקמן, אקס מכבי נתניה ובני יהודה. אלא שאימורו לוקמן גנאי, ואלא אם כן ההורים שלו היו נוודים, לא נראה לי שהם יכולים להיות אחים (מה גם שבדקתי את הנושא והם לא אחים). בכל זאת גם היום, יותר משבוע אחרי שהגיע לארץ, בשלושת המקומות דנן מתעקשים לציין בכל פעם כי הוא "אח של".

 

עוד לא תמו כל תלאותייך

הכוונה היא למשלחת הישראלית לאולימפיאדה. אחרי שצבי ורשביאק יצא נגד הנבחרת ואיים לצמצם את התשלומים, אחרי שכנראה סגל היהלום לא יקבל את ההקצבות הרגילות עקב קיצוץ בספונסרים, אז עכשיו גם רענן ורשביאק יוצא נגד המשלחת לאולימפיאדה. לקרוא ופשוט לא להאמין:
http://www.nrg.co.il/online/3/ART1/791/928.html

במקום להילחם על עוד הקצבות, האחים ורשביאק עסוקים בסגירת חשבונות. האם הספורטאים עצמם גם יכולים לבוא בטענות לכך שהורשביאקים אכזבו אותם כי הם היו אמורים לדאוג לכך שההקצבות לסגל האולימפי לא תהיינה קטנטנות לעומת ההקצבות לכדורגל? מי בדיוק מאכזב את מי?

 

שירת הסטיקר הספורטיבי

S&M האגדי נתקל בבלוג של כותב סטיקרים ספורטיביים ומיהר לשלוח את הלינק:
http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=sticker&passok=yes

 

בקשה לי מהקוראים

לאחרונה מתרבים מאמרים על חיבור לצלחות לוויין במקום להשתעבד ל-HOT ול-YES. אם יש לכם מידע אלו שידורי ספורט ניתן לראות עם צלחות לוויין, כמה זה עולה, מה מוצפן ומה לא – אשמח אם תשלחו אליי באימייל. אני אשתדל לאסוף את כל המידע למאמר אחד גדול (או שאפרסם מספר טורי אורח).

תודה,

 

קולו    colorabi9@walla.co.il

כוחה של התקשורת

בעבר בבית הדין של ההתאחדות תמיד התייחסו אל דו"חות שיפוט כלשונם ועל פיהם קבוצות, מאמנים, שחקנים ושאר אנשים מהענף הועמדו לדין. כשפתאום עלתה ההחלטה לא להעמיד את אבי לוזון לדין, אז חלק גדול מגופי התקשורת יצאו נגד מדיניות האיפה ואיפה שקרתה עם אבי לוזון וההתבטאויות כלפי השופט שירן זילברמן (ONE וידיעות העדיפו להיות נייטרלים). מאמרי מערכת, טורים פובליציסטיים, שליחת שירן זילברמן לפוליגרף, ראיונות עם אביו של השופט – המון אייטמים כדי לא להוריד את הסיפור הזה מסדר היום.

הנה החליט היועץ המשפטי של ההתאחדות להעמיד את אבי לוזון לדין. זהו ניצחון קטן לתקשורת, אבל לגמרי לא זניח.

שלומי ברזל ויואב גורן כבר מחממים את האווירה לקראת ההמשך:
http://sports.walla.co.il/?w=//1351057
http://www.sport5.co.il/HTML/Articles/Article.64.47102.html

 

סופית או כנראה?

 

צביקה שרף מפוצץ ראיון עם גאולה אבן בערוץ 1

זה אמנם קרה שלשום, אבל הנה הקטע למי שלא ראה.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3600023,00.html

לצביקה שרף יש פתיל קצר, את זה כולם יודעים, אבל גם אם שואלים אותו שאלות טפשיות, הוא צריך להבין שהוא מאמן נבחרת ישראל ולגלות מעט יותר איפוק. גאולה אבן שאלה שאלות שלא ממש מראות על הבנה מעמיקה בכדורסל – היא שאלה על גישה מיושנת, שיטה לא רלוונטית, ששרף כופה את השיטה שלו על המשחק. מי שעקב אחרי המשחק האחרון יכול היה לראות איך שרף משנה כיוון להרכב של שלושה גארדים ומשחק מהיר עם אליהו.

אף על פי כן מותר למראיין לשאול כל שאלה, גם אם פרובוקטיבית או נוגעת בחוסר ידע. זה לא מקובל וראוי, בטח לא למאמן נבחרת, לשבור את הכלים אם השאלות לא מוצאות חן בעיניו. ברגע שהוא הגיע להתראיין, שיכבד את הצופים של ערוץ 1, ויגיב לשאלות גם אם הוא לא מסכים איתן. ביציע העיתונות נהוג להתלהם ולהתפרע, באולפן אחר רצוי שיתנהג בהתאם, גם אם הוא בדיעה שבערוץ 1 מתנכלים לו לאורך שנים.

בחלקיק הראיון שכן התבצע בערוץ 1 צביקה שרף טען משהו נכון נגד התקשורת: "שמחפשים רק את הרע…שיתנו כבוד לנבחרת על ההצלחות שלה, שיתנו כבוד למאמן הנבחרת על ההצלחות שלו". אי אפשר להתווכח שבמבחן התוצאה צביקה שרף עמד והעלה את הנבחרת ליורובאסקט. הדרך? היתה עם הרבה מזל ועם הרבה דברים לא טובים, אבל כמו שתוקפים אותו על הדברים הלא טובים שהיו, הוא מחפש שיתנו לו קרדיט על הדברים הכן טובים שקרו. בערוץ 1 הוא לא קיבל את זה, וגם בגופי תקשורת אחרים הקרדיט מגיע במנות מאוד מצומצמות.

אתמול צביקה שרף הופיע ביציע העיתונות. כבר בהתחלה רואים שמאמן הנבחרת הפנים שטעה עם ערוץ 1, והוא הגיע מעט יותר מפוייס. גם כשלא תמיד אהב את השאלות, הוא נשאר והתעמת מול המראיינים כשהוא עומד על שלו (כולל התייחסות למידת ההשפעה של קופמן על תרבות הספורט).

http://www.sport5.co.il/HTML/Articles/Article.416.47099.html

 

עוד נישה לערוץ הספורט

אתר אייס מדווח כי שבטיסות של חברת אל על תוקרנה מהדורות מקוצרות של חדשות הספורט מאותו ערב. קצת מוזר שמי ששב מטיול (לרוב בן כמה ימים ולמעלה מזה) בחו"ל באמת יהיה מעורה בכל מיני פולו-אפים שמשודרים בחדשות הספורט לפרשיות שונות.

 

גליץ' נוסח YNET

מדוע לא להעביר את האייטם הזה למדור הרכילות? האם השם סרינה ויליאמס מספיק כדי לשים את הכתבה במדור הספורט?

 

פינת הלקלוק חוזרת

 

טור אורח: שידורי הכדורגל

שלום רב,

שמי ירון ואני קורא קבוע של הבלוג שלך

רציתי להפנות את תשומת לבך לנושא שידורי משחקי הכדורגל בשבוע הקרוב (הן ע"י צ'רלטון והן ע"י ערוץ הספורט).

לגבי צ'רלטון – זה השבוע השני ברציפות שהמשחק של השעה 19:30 באנגליה לא משודר בשל שידור כפול של משחקי ליגת העל. בשני המקרים מדובר על משחקים של ארסנל (ולצורך הגילוי הנאות אציין כי אני אוהד הקבוצה) שמוליכה את הליגה האנגלית. גם אם "התירוץ" הוא שהמשחקים הם נגד קבוצות חלשות לכאורה (בולטון בשבוע שעבר והאל סיטי בשבוע הקרוב) הרי צ'רלטון הפקיעו השבוע השידור בשני ערוציהם בשעה 17:00 לטובת שידורים של מנצ'סטר יונייטד נגד בולטון ושל צ'לסי נגד סטוק. אינני בטוח, כיום לאחר הדחת גרנט, האם לצ'לסי יש יותר או פחות אוהדים בישראל מאשר לארסנל.

בנוסף, שני המשחקים שישודרו השבוע מליגת העל בשעה 19:00 הם סכנין – מכבי ת"א והפועל ת"א – הפועל פ"ת ולא משחק של מוליכת הליגה מכבי נתניה. כפי שהיא נראית עד עכשיו, הפועל ת"א פחות אטרקטיבית מנתניה, שלא לדבר על האופן האוטומטי בו משודרים משחקי שתי התל אביביות, בית"ר י-ם ומכבי חיפה, ללא קשר ליכולתן.

לגבי הדרבי המילאנזי שייערך ביום ראשון ולא ישודר בשל המחלוקת בין צ'רלטון, ערוץ הספורט ומועצת הכבלים והלויין – בעונה שעברה נפגעה ההנאה מהליגה האיטלקית בגלל מחלוקת זו ורוב המשחקים החשובים והמעניינים לא שודרו. צריך לפתור עכשיו את המחלוקת, אחרת שוב נראה את הסיקור הצולע של הליגה האיטלקית גם העונה.

לגבי ערוץ הספורט – קודם כל נמאס מהעובדה ששידורי הליגה הספרדית הם רק שידורי משחקים של ריאל מדריד וברצלונה. לפחות בתחילת העונה ישנן קבוצות אטרקטיביות נוספות בצמרת כמו ויאריאל, ולנסיה ואתלטיקו מדריד (שלעניות דעתי, משחקת כרגע את הכדורגל האטרקטיבי ביותר באירופה). בשני ימי השידורים השבוע – יום ד' ושבת המשחקים שישודרו הם משחקיהן של ריאל וברצלונה ותו-לא.

והשיא – אתמול פורסמה תוכנית השידורים של משחקי ליגת האלופות בימים 30.9 ו-1.10. ביום ג' 30.9 ישודרו המשחקים בין ריאל לזניט סן פטרבורג (בצדק) והמשחקים בין מנצ'סטר יונייטד לאלבורג הדנית ויובנטוס מול באטה בוריסוב. 2 משחקים אטרקטיביים באותו יום שלא ישודרו הם המשחקים בין באיירן מינכן לליון ובין ארסנל לפורטו ושוב בשל הנטייה האוטומטית לשדר את ריאל, יונייטד ויובנטוס.

ביום ד' 1.10 ישודרו המשחקים בין צ'לסי לקלוז' ובין שחטאר דונייצק לברצלונה (בנוסף למשחק בין אתלטיקו מדריד למארסיי) ולא המשחקים בין אינטר לברמן ובין ליברפול לאיינדהובן.

 

קולו    colorabi9@walla.co.il

עשרים המשפיעים ביותר על תקשורת הספורט לשנת תשס"ח

לקראת סיום השנה העברית תשס"ח החלטתי להרים את הכפפה שזרקו לי בתגובות לבלוג ולעשות רשימה של מי שהשפיע על תקשורת הספורט במהלך השנה האחרונה. יש המון שמות בתקשורת הספורט הישראלי וזה היה פרוייקט לא פשוט למיין אותם ואחד כך לדרג.

אלה הבחירות שלי נכון להיום. יכול להיות שבזמן אחר הבחירות שלי היו משתנות. כמו כן הבחירות הללו הן סובייקטיביות לחלוטין, לפיכך הגיוני שתחשבו אחרת ממני. אנא, בזהירות עם הגרזנים.

 

1. אבי בר

מנכ"ל ערוץ הספורט הצליח לשריין לעצמו שידורי אולימפיאדה, הצליח להאריך את הזכיון לערוצי הספורט בכבלים ועידן את הביקורת מול ערוצי הלייב והגולד. הוא גם נהנה מכך ששידורים של קבוצות וספורטאים ישראלים ישודרו בערוץ פתוח ובכך הצליח להנמיך יותר את המתחרים מצ'רלטון.

עוד מצליח להילחם במגרש של צ'רלטון עם רכישת זכויות כדורגל של הליגה הספרדית, איטלקית (חלקית), ארגנטינאית, צרפתית, גרמנית, וגם כמובן ליגת האלופות. מנגד, להבדיל מצ'רלטון, גם ענפי ספורט אחרים זוכים לחשיפה בערוץ הספורט.

במסגרת האינטרנטית האתר בבעלותו סגר פערים מול אתר ONE. ברדיו הוא נכנס לרדיו תל אביב עם תוכנית הספורט ובעצם הפך לגורם המשפיע ביותר בתקשורת הספורט הישראלי.

 

2. אופירה אסייג

המשפיעה ביותר על עיתונאות הספורט לטוב לרע. מצד אחד יודעת להריח סקופים, מקושרת היטב , וכשרוצה אז היא יודעת לנשוך. מצד שני היא אינטרסנטית, הולכת גם אחרי הצהוב העז, סוגרת חשבונות ומתעסקת גם בטפל.

אתר ONE הוקם בצלמה ובדמותה וכבר דשנו בתכונותיו בבלוג הזה לעייפה. תוכנית הספורט ברדיו 99FM בהגשתה הפכה השנה להיות המואזנת ביותר. אי אפשר להישאר אדיש אל אופירה אסייג, יש הרבה המתנגדים לדרכי פעולתה, אבל יש גם לא מעט שלומדים ממנה, ולראיה, אתר ערוץ הספורט שניסה להקים מחלקת רכילות כמו הגליצ'ים באתר ONE, וכמובן חגיגת הבלעדיות והפרסומים הראשונים שעולה תחת כל עץ רענן.

לא לשכוח שההשפעה שלה גרמה לכך שהבלוג "עומדים בשער" חטף מכה ממנה לא התאושש עד היום. מכה שכמעט גרמה לסגירתו המלאה.

 

3. עמיר פלג

בתקופת תוכנית הטלוויזיה ספורטיווי הוא היה הרון קופמן של פעם. כעורך מדור הספורט של ידיעות אחרונות, עמיר פלג מתווה נישת ה"כדורגל קודם לכל" העיקרי בעיתונות הספורט הישראלית.

כשהרייטינג של מעריב יורד, ובעיתון ישראל היום אין כמעט סקופיונרים שמסתובבים לצד קבוצות הכדורגל, אז נשאר עיתון ידיעות אחרונות שמרגיש מחוייב להביא אל הנייר הכתוב את ה"סודות מחדר ההלבשה" ארוזים במעטפת חדשה שיכולה לכסות מדורי ספורט שלמים. להגנתו יש לומר שעמיר פלג לא המציא שום דבר חדש, עיתון ידיעות אחרונות היה עיתון כדורגל עוד מקדמת דנא. אולם כאשר עמיר פלג לא משנה את הגישה של העיתון הנפוץ ביותר במדינה, ההשפעה הרבה יותר גדולה מאשר לו זה היה קורה בעיתונים אחרים.

 

4. יוסי מימן והנהלת ערוץ 10

עם רכישת משחקי מכבי ת"א ביורוליג ורכישת משחקי היורו, הפך ערוץ 10 לערוץ שמשדר לא מעט משחקי ספורט. בערוץ 10 גם משדרים את המשחק המרכזי של ליגת העל בכדורגל, את הפיינל פור של הכדורסל ומשחקי נבחרת. שידורי הספורט הם בין היתר הגורם לכך שיותר צופים לוחצים 10 בשלט אם משעמם להם במספר 22. ההשפעה היתה גדולה עד שערוץ 2 רכש את הזכויות למשחקי ההכרעה של ליגת האלופות.

 

5. רון קופמן

האיש העצבן ביותר בתקשורת הספורט. יתבל את דבריו בהמון משפטים פופוליסטיים כמו "כלומה ומאומה", "הם מושחתים אחד אחד", "הייתי מעיף את כולם", "לסגור את הבאסטה" וכד'. למרות שנמצא בתחום הרבה שנים, פרץ לתודעה ביציע העיתונות בספורט 5+. כיום הוא גם כותב טורים בישראל היום וגם מגיש לעיתים את תוכנית הספורט ברדיו תל אביב 102FM ואפילו מפרשן כדוריד בערוץ הספורט. תמיד תהיה לו דעה מוכנה מן השרוול על כל מה שקורה בענפי הספורט השונים ובעיקר דעה שלילית נגד האיגודים למיניהם ומוסדות הספורט, או כדבריו "העסקונה".

הוא נתפס כשופר של הצופה הכועס אל מול גופי הספורט שמרימים קשיים על הספורטאים ותמיד ישמח להביע את משנתו מול כל מיקרופון. אולי עיתונאי הספורט היחידי שהפך לסלבריטאי בזכות מעשיו ולא בזכות קשריו.

שלא תטעו, יש לו הבנה בספורט, אבל ההתלהמות לעיתים מכסה על הידע. הנה מאמר מהארכיון:
http://www.nrg.co.il/online/4/ART1/529/071.html

 

6. נדב צנציפר

לאחר שהיה במשך שנים הכתב של הפועל ת"א והכתב האולימפי בידיעות אחרונות, השנה שודרג לטפל במגוון נושאים כולל טניס, כדורסל, כדורגל בכללותו ושאר ענפים. מי שיפתח את עיתון ידיעות אחרונות כמעט תמיד יראה את השם "נדב צנציפר" מציץ אליו יותר מפעם אחת. הפציעה של רפאל נאה הפכה את צנציפר גם לכתב העיתון שמסקר את מכבי ת"א בכדורסל. עד לא מזמן (כלומר, עד שרפאל נאה שב לפעילות בעיתון) אפשר היה לומר שידו בכל.

 

7. אדר זהבי (ביחד עם אלי עזור ופיני זהבי)

חברת צ'רלטון רוכשת זכויות לאירועי כדורגל שאמורים לעניין את הציבור הישראלי. השנה שידרו חלק ממשחקי היורו, ליגת העל, הליגה האנגלית, הליגה האיטלקית, הליגה הבלגית ועוד.

ממש בסוף תשס"ז הערוצים ספורט 1 וספורט 2 שינו כיוון ובמקום רכישה על בסיס חד פעמי כדי לראות משחקים (בעלות 20-30 ש"ח), ניתן היה לרכוש את שני הערוצים שלהם לחודש שלם בעלות של 50 ש"ח. אדר זהבי התבטא לא מזמן שהוא עושה הרבה עבור ציבור חובבי הכדורגל. כלומר, לא הרבה עבור שאר הציבור. הם התחרו על מכרז לערוץ ספורט פתוח בכבלים והפסידו לערוץ הספורט.

 

8. אורי דגון

עזב במהלך השנה את NRG והפך לעורך של אתר ספורט5. תחת ניהולו האתר צמצם פערים מול ONE, הוכנסו קטעי וידאו רבים ואפילו נעשה ניתוח פלסטי לכל המראה החיצוני. לא ירחק היום ואתר ספורט5 יעבור בחשיפה שלו את אתר ONE על בסיס קבוע. עם המעבר שלו לתפקיד עורך אתר ערוץ הספורט, הוא הפסיק לכתוב. חבל, כי כשהיה עורך NRG, הוא כן היה מוסיף טורים משלו. 

 

9. יואב גולן

עורך הספורט של מעריב שכמעט ולא כותב בעצמו. הירידה בתפוצה של מעריב נרשמת גם לחובתם של העורכים של מדור הספורט במסגרת האחריות הקולקטיבית.

מצליח לתמרן בספינה אחת עם מספר לא מבוטל של שמות ואגואים: אבי רצון, יעקב זיו, עופר שלח, יונתן הללי, אביעד פוהורילס, אברהם טבק, רון עמיקם, אייל לוי, ערן סורוקה, ציפי שמילוביץ' (שהופיעה בטורי אורח לפני שעזבה), חגי סגל והרבה אחרים. אפילו צירף את אביב לביא לחבורה במהלך השנה. שמות הרבה יותר פופולריים מאשר המקבילים בידיעות: גידי ליפקין, נדב צנציפר, אבינעם פורת, אמיר אפרת, זאב גולדשמידט, משה סידי, יאיר קספריוס, רפאל נאה, משה שיינמן ועמיתיהם. אפילו מליניאק אצל היריבים מרחוב מוזס לא ממש מצליח לצמצם את ההפרש.

 

10. אלי סהר

עורך הספורט של ישראל היום ששינה לגמרי את התדמית של מדורי הספורט אולי בגלל שהוא מגיע מתחום הכדורסל ולא מהכדורגל. בישראל היום אין (כמעט) כתבים שמסקרים קבוצות ספציפיות. הגישה אומרת שעדיפים טורי פרשנות של מקצוענים על עוד סקופ כזה או אחר. כאשר רלף קליין ז"ל, שלמה שרף, לותר מתיאוס, טוד וורניק, אילנה ברגר ודומיהם נתנו טורי פרשנות, יש להם גושפנקא מקצועית שנותנת משקל לדבריהם הרבה יותר מאשר לפרשנים שלא שיחקו על המגרשים.

אולי בגלל המיקום המועט שמוקצה למדור, ענף הכדורגל מצטמצם פלאים. פתאום למחזור שלם בליגת העל בכדורגל מספיקה כפולה לכל היותר, כנ"ל לליגת האלופות ועדיין יש מקום לטורי דיעה של קופמן, סהר עצמו ושאר הכתבים.

 

11. אבי ברזילי וירון טלפז

טלפז הוא איש מאוד חזק במשרדי ערוץ הספורט, אבל גם מאוד נחמד. הוא אחד העורכים של חדשות הספורט וגם אחד מקובעי התכנים של הערוץ במסגרת תפקידו כסמנכ"ל פיתוח עיסקי (בין השאר זה היה בייבי שלו לשדר את ליגת הבייסבול, והוא גם אחד היוזמים של יציע העיתונות). כמובן הוא גם מביא את ה-NBA לארץ, ואפילו יש לו בלוג באתר הרשמי של ה-NBA. ברזילי היה העורך הראשי של חדשות הספורט והוא הפך את התוכנית ל"דודו מספר לגולו" של הרבה מחובבי הספורט. נגמר? לילה טוב.

 

12. איתן מרקוביץ'

ביצע רה-ארגון במדור הספורט של הארץ. תחת השגחתו מדור הספורט של הארץ השנה "מצמצם פערים" מול ידיעות ומטפל יותר בכדורגל ובאינטריגות. מדוע רק מקום 12? בגלל החשיפה המועטה וגם כי מדור הספורט של הארץ פעם היה אלטרנטיבה ראוייה עם המון כתבות בנושאים פחות פופוליסטיים וטיפול בהרבה ספורט עולמי. כיום הוא עוד מדור ספורט מן השורה, וחבל.

 

13. ניר שועלי

כיוון שזו היתה שנה אולימפית, ניר שועלי ממעריב קוטף מקום מכובד עם סיקורים של הספורטאים האולימפיים והענפים שפחות מושכים רייטינג כמו כדוריד, ג'ודו, כדורמים, טניס שולחן ועוד ועוד. אני מקווה שההשפעה שלו לא תדעך במהלך שלוש וחצי השנים הבאות עלינו לטובה.

 

14. ששי אפרתי ואורי לוי

מחלקת הספורט של רשות השידור הצליחה להעביר השנה את האולימפיאדה כמעט ללא תקלות, אבל פרט לכך למעט שידורי נבחרות ותוכנית סיכום המחזור של ליגת העל בשנה שעברה, לא היה צורך רציני במחלקה הזו. לזכותם ההחלטה להוריד את אבן הריחיים של שידורי מכבי ת"א ביורוליג. גם העלות היתה גבוהה וגם הצליחו לנטרל את הביקורת על כך שערוץ ציבורי נותן פור פיננסי לקבוצה מסויימת.

בשנה אחרת שאינה שנה אולימפית, הם היו מחוץ לדירוג.

 

15. ייגר מאיסטר

כן, אני משוחד. אני מעדיף לקרוא לשלמה מן בשם בו הוא הטיל חיל ורעדה על עורכי מדורי הספורט והכתבים. הוא עצמו היה עד לכך שהיו ישיבות מערכת בהם דנו בממצאים שהעלה בבלוג "עומדים בשער". הוא כתב עד סוף מרץ ואז פרש. לאחר שנחשף, פוטר ממעריב.

כיום הוא כותב בעין השביעית את הבלוג שלו, אבל תדירות הכתיבה קטנה יותר, ההשפעה קטנה יותר וגם הבאזז קטן יותר. הבלוג "עומדים בשער" במתכונתו הנוכחית הוא רק צל חיוור של מה שהיה בעבר. אני רק משתדל להשאיר את הגחלת לוחשת. לולא ייגר פרש, הוא היה מדורג גבוה הרבה יותר ברשימה.

 

16. ארקדי גאידמק

כל ציוץ, כל שמועה, כל דבר שיאמר יקבלו הד עצום בתקשורת. כבעלים של בית"ר ירושלים וספונסר של הפועל ירושלים הוא הצליח לקבל חשיפה אדירה. אתר ONE ותחנת הרדיו של 99FM צידדו בכל מעשיו והוא עצמו ניצל את התקשורת והחשיפה שקיבל כתוצאה מקבוצות הספורט לקידום ענייניו האישיים. רק השבוע ראינו כיצד התבטאויותיו נגד שמעון גרשון מטפסות לראש תקשורת הספורט בישראל.

 

17. חמי אוזן

עורך ספורט וואלה שכותב טורי דעה באתרו. יש שיתוף פעולה הדוק בין אתר וואלה לעיתון הארץ וכתבות מהעיתון עוברות לאתר. משתדל להביא אייטמים לא קונבנציונלים והמון טורי דיעה של כותבים מכאן ומשם. אולי מדור הספורט של אתר וואלה הוא לא תחליף לאתרי סקופים כמו ONE ו-SPORT5, אבל הוא בהחלט אתר משלים שלא מפחד להביע דיעה. הנה דוגמא אחת אקטואלית מיני רבות:
http://sports.walla.co.il/?w=//1349111

 

18. שלומי ברזל

עיתונאי וסגן עורך מדור הספורט של הארץ. הוא אולי סגן העורך הכי משפיע מבין כולם במדורי הספורט הכתובים. הפך את עצמו (בזכות ולא בחסד) לשם הכי מוכר מבין הכתבים המזוהים עם עיתון הארץ. הייתי מעדיף אם הוא לא היה כותב רק על כדורגל, כיוון שהוא כותב מנהמת ליבו, אבל ללא ההתלהמות של אחרים.

 

19. צוות אולפן ליגת האלופות

כבר נכתב רבות שמדובר בחגיגה ספורטיבית עבור צופי הכדורגל. הגישה הלא מכופתרת (מודי בר-און), האהבה לענף (מלר), הידע (יעקובי) וההבנה שמדובר בסך הכל בספורט שזה בעצם שואו וכיף הופכים את אולפן ליגת האלופות למקום שמח ואפילו המופעים הלא קשורים של זמרים בסיום לא מצליחים לפגוע בהנאה.

השנה הוסיפו את האולפן הפתוח בערוץ הלייב ומי שהצליח לצפות בו, קיבל הנאה אפילו גדולה יותר: זה ה"שירים ושערים" כמו שאנחנו היינו רוצים.

 

20. אריה מליניאק

הפרשן לענייני כלבו של ידיעות אחרונות - כדורסל, כדורגל, הפועל ר"ג, דוקים ובאולינג חתולים. אולי זו הסיבה שהוא גם מופיע ביציע העיתונות של ספורט 5+. למרות שכמעט לכל יש לו פתרון מוכן אינסטנט (רק להוסיף מים, לערבב ולהגיש), אי אפשר לקחת ממנו את ההבנה בכדורסל. כשהוא מחליט לכתוב בלי המניירות הקבועות, אפשר לקבל ניתוחי כדורסל ראויים.

 

כמעט ונכנס: אביעד פוהורילס

הוא גם עיתונאי במעריב וגם עורך התוכנית "עושים ספורט" של גלי צה"ל. עם ריבוי תוכניות הספורט ברדיו, זו של גלי צה"ל כבר בקושי משפיעה על השיח הספורטיבי בארץ, ולכן לא נכנס לרשימה.

 

אזכור כבוד: אברהם טבק

לא ממש משפיע, אבל העקביות והנגישות לקבלת מידע מההתאחדות גם בגילו המתקדם גורמים לי להוריד את הכובע.

 

פריצת השנה: טל שורר

טל שורר ממלא יותר ויותר אייטמים ספורטיביים בגלי צה"ל ותוך כדי כך המאזינים לתחנה נחשפים פחות לניב רסקין. החודש הוא גם הצטרף לערוץ הספורט – גם לאתר האינטרנט וגם לצוות של חדשות הספורט.

 

אכזבת השנה: אבי רצון

אבי רצון ניסה להשיב עטרה ליושנה עם תוכנית "בטריבונה" בערוץ 1. כיום כשיש תוכנית הרבה יותר מהוקצעת בשם יציע העיתונות, לתוכנית של אבי רצון אין פשוט מקום. היא נראתה תלושה וארכאית ולבסוף נגוזה בלי להשאיר אפילו רבע געגוע.

 

קולו    colorabi9@walla.co.il

מי היה מאמין?

לא, אני לא מדבר על הנצחון הסנסציוני של נבחרת ישראל בכדורסל על צ'כיה ועל העובדה שהנבחרת עלתה לאליפות אירופה בלי להזדקק לטורניר ההזדמנות האחרונה. אני מדבר על כך שעיתון ידיעות אחרונות תרם את שלושת העמודים הראשונים של מדור הספורט לכדורסל. רפאל נאה נסחף בתיאורים שלו עם "בסיום הוא (ליאור אליהו – ק.) וצביקה היו החברים הטובים ביותר", אבל על זה אפשר לסלוח. מה שאי אפשר לסלוח זה שרפאל נאה לא מתאר כלום ממהלך המשחק, פרט לכך שלימונד נכנס. אין תיאור של מהלכים, אין תוצאות ביניים, אפילו אין התייחסות להתקפה ולהגנה של הקבוצות. סתם מריחת עמוד.

מזל שישנו מליניאק שקצת נותן מספרים וניתוחים מקצועיים. זה מעט מדי ולא מספק. למשל, האם מי שקורא את עיתון ידיעות יכול לומר לי מה היתה תוצאת המחצית?

הכותרת של הכתבה העיקרית בעמוד 2 היא: "לא נס, טורקי". תזכרו את הכותרת כי בהמשך הפוסט אני אתייחס לנושא.

 

על אפכם ועל חמתכם

זו הכותרת על שער מדור הספורט של מעריב. עקיצה לכיוון הכדורגל גם ביום הכי חגיגי של נבחרת ישראל בכדורסל בשנת תשס"ח. כמה עמודים לדעתכם נתנו לנבחרת ישראל בכדורסל בעיתון מעריב? שניים בלבד. שניים כשמנגד ששה עמודים מטפלים בליגת העל של הכדורגל. כנראה שסיפורים על כך שיוסי מזרחי בעט בקרטון מים ושנשמעה מוזיקת טראנס בחדר הלבשה (שתי ידיעות של טוכמן) חשובות יותר מאשר עוד מידע על משחק הכדורסל הכי חגיגי… כבר אמרתי. אם נסתכל על מה שיש אז אבי אורנן מזכיר שעשו לנבחרת וידוא הריגה וששתו ליותם הלפרין את הדם עם קשית. הוא לא מזכיר שזה קרה עם פרשנים גם מהעיתון שלו. עפר שלח מעולם לא טעה בטור פרשנות – הוא מספר שכבר כמה פעמים טען שצריך להיות עם הרכב שלושה גארדים. רק מה? הוא משכיח שטען בעבר כי צריך את לימונד ורוט ולא את לימונד וטפירו על המגרש:
http://www.nrg.co.il/online/3/ART1/786/818.html

אחרי פוהורילס, עכשיו מגיע תורו של חגי סגל להתנצל על כך שהספיד את הנבחרת. כשפרשן מודה בטעות, לדעתי זה רק מעלה את הכבוד כלפיו ועל כך מגיע לו יישר כח.

עוד כותרת קטנה שאתייחס אליה יותר מאוחר בפוסט: "נבחרת ישראל העפילה לאליפות אירופה עם נצחון 98-61 על צ'כיה והפסד צרפתי 80-78 בבית לטורקיה". תזכרו את הכותרת הזו גם.

 

בישראל היום לא מתנצלים

אבי סגל ורון קופמן לא מתנצלים על השחיטה שביצעו בעבר בנבחרת ובמאמנה. בעצם הם מגלים על עצמם שהם פרשנים של חמם והגש ללא שום סבלנות, אורך רוח והסתכלות קדימה. הנה צילומי המסך.

מי שיקרא את ישראל היום גם לא יקבל את מהלך המשחק, תוצאת מחצית או ניתוחים מקצועיים. אפילו אלי סהר מדבר על התמונה הכללית של אפקט העליה למרות שראה את המשחק מהעמדה הכי טובה במגרש – משולחן השידורים של ערוץ 1.

 

טשיקיור אדורים? לא ממש

תורה רבה לטורקים? הנה מה שאהוד כהנים כותב באתר YNET:

בסופו של דבר, הנקודה של רביב לימונד מהקו, שחתמה את הקמפיין ואת המשחק המדהים, הביאה לכך שישראל לא רק שעקפה את צרפת ברגע האחרון, אלא גם השאירה את בולגריה מאחור. הכחולים-לבנים של שרף סיימו את הבית המוקדם עם מאזן של 3:3, בדיוק כמו הבולגרים והצרפתים (שדורגו גם הן במקום השני בבתים שלהן), אבל עם יחס הפרשי סלים טוב יותר.

ישראל סיימה עם יחס סלים חיובי של 491:515, המתורגם ל-1.0488. לבולגריה, האחרונה שהעפילה ישירות ליורובאסקט 2009, היה יחס סלים טוב יותר (639:670), אך בתרגום לאחוזים הוא מביא רק ל-1.0485, קטן במעט מזה של ישראל. צרפת, שתצטרך לשחק במשחקי ההזדמנות האחרונה למרות ערב ענק של טוני פארקר בטורקיה, סיימה עם 1.0313 (446:460).

מסקנה: גם אם טורקיה היתה מפסידה לצרפת וגם אם מנצחת, ישראל היתה עולה לשלב הבא בגלל שבולגריה מדורגת מתחת לישראל. מדוע בעיתונים אין מי שייקח מחשבון כיס פשוט ויבדוק? האם בגלל עצלנות או בגלל שיותר כיף להודות לטורקיה?

 

שיטה חדשה להקדמת האחרים

קודם כל מעלים כתבה ריקה כדי שחתימת הזמן תהיה מוקדמת ככל האפשר ואז אחר כך ממלאים אותה בתוכן. בשעה 23:04 ראיתי במו עיניי שהכתבה עוד היתה ריקה, אבל לפחות הם הקדימו אחרים.

 

מה הסיבה לפציעה של אוהד בית"ר ירושלים?

יניב טוכמן ממעריב מספר שהאוהד נפצע כשהחדיר את ראשו ורגלו כשבא לקבל הזמנה מעוזר מנהל המשק של בית"ר ואז השער נסגר עליו. ערן גולן מידיעות מספר פחות או יותר אותו דבר.

על פי אתר ONE האוהד סתם התפלח. שום הזמנות או דברים כאלה.

 

עדכון צהריים: עוד קצת על הכדורסל וגם משהו על פרשני הטניס

אתר ספסל כבר ביום חמישי פרסם כי מה שחשוב בדירוג נבחרות הכדורסל הוא לא הפרש סלים, אלא חלוקה של מספר הנקודות שקלעת במספר הנקודות שספגת. מדוע? כי בבית א' יש 5 קבוצות ולא 4 והיה צריך לנרמל את התוצאות.
http://www.safsal.co.il/article.aspx?id=12745
מעניין שלא קראנו על הנושא הזה במקומות אחרים עוד לפני המשחק.

נושא אחר: על פי עיתון מעריב לטביה לא מודגשת בבית ב' ואפשר לחשוב שהלטבים לא עלו לאליפות אירופה ישירות, ולא כך הוא.

מי שיקרא על גביע דיוויס בעיתונים המובילים יקבל טורים של שלושה טניסאים בדימוס שנותנים ערך מוסף. כששלמה גליקשטיין במעריב, עודד יעקב בידיעות ואילנה ברגר בישראל היום מביאים את הזווית שלהם, ההתייחסות שלי היא הרבה יותר רצינית מאשר לו מי שלא שחק סוליות נעליים על המשטחים היה כותב טורי פרשנות.

קולו    colorabi9@walla.co.il

 

בבלוג מחר:  דירוג 20 המשפיעים הכי גדולים על תקשורת הספורט לשנת תשס"ח

לקראת שבת

כשלקחתי על עצמי את הבלוג, החלטתי גם לטפל באספקטים של תקשורת הספורט שלא תמיד בולטים לעין. היום דוגמא לכך.

מי שייקח את העיתונים החרדיים אליו לידיים, לא יגלה מדורי ספורט גם אם יחפש היטב בכל העמודים. עיתונים כמו יתד נאמן, מרכז העניינים, קול העיר ודומיהם מטאטאים מתחת לשטיח את נושא הספורט לחלוטין. אפילו כשמדברים על גאידמק, מזכירים את "קבוצת הספורט הירושלמית בבעלותו" (שלמה קוק) כאילו כל החרדים לא מתעניינים בספורט כלל ואין להם קבוצות אהודות.

גם בחינמון הימני "בשבע" שמגדיר עצמו כעיתון לציבור הדתי ולא לציבור החרדי, אי אפשר למצוא מדור ספורט. אולם בעמוד 52 בעיתון של היום אני מגלה את אבי סגל שכותב טורי דיעה על כל מיני נושאים כולל נושאי ספורט. היום יש התייחסות ליוסי מלאך והעונש של משחק ללא קהל להפועל ת"א. כלומר הסגנון הוא להיות בלי, אבל לא לצנזר את אבי סגל. כיוון שהוא כותב על נושאים אלה, אפשר להבין שהציבור הדתי לא מנותק לגמרי ממה שקורה בספורט הישראלי והעולמי.

מי שמתעניין בטור של סגל בחינמון הזה, שיקליק על הלינק הבא וירד לעמוד 52:
http://www.inn.co.il/static/images/np/np310.pdf

אז נכון שקבוצות כדורגל מחללות שבת, אבל אני בטוח שיש גם דתיים (ובתוכם חרדים) שמכירים קבוצות ושחקנים מליגת האלופות, שעוקבים אחרי הליגות בארץ ושכן מעניינים אותם גם הבלים כמו ספורט. ייתכן שהם אפילו מחזיקים אצבעות לצביקה שרף ונבחרת הכדורסל רחמנא ליצלן. ההתעלמות של העיתונות הדתית והחרדית מתרבות הספורט גורמת לאותם צרכני ספורט חובשי כיפות לחפש את המידע בתקשורת החילונית. קשה לי להאמין שהעיתונים הללו חפצים בתוצאה הזו.

שבת שלום

קולו    colorabi9@walla.co.il