סיכום שנת 2008 בתקשורת הספורט בישראל

ה-31 בדצמבר, הוא היום האחרון בשנה האזרחית, היום בו אמורים לסכם את השנה, ובמקרה שלנו, סיכום שנת 2008 בתקשורת הספורט בישראל. אני לא יכול להצביע על שינוי מסוים שחל השנה אצל גופי התקשורת השונים, לעומת שנים עברו. מה שכן, אני כן יכול להצביע על כך שישנו צמצום פערים בתחרות הפנימית בין גופי התקשורת השונים: אם בעבר מוסף הספורט של ידיעות אחרונות היה המוסף המוביל בעיתונות הכתובה, אז השנה מוסף מעריב השתדרג ומבחינתי הוא מוסף הספורט המועדף עליי לקריאה בבוקר.

בתקשורת הספורט האלקטרונית שלט בשנים האחרונות ללא עוררין  האתר "מספר 1 בספורט", אבל לאט לאט המתחרים החלו לנגוס בדומיננטיות שלו, וכיום הפערים בינו לבין המתחרה הגדול שלו, אתר ספורט 5, הם קטנים. לאור המגמה בחודשים האחרונים, אני מאמין שבעתיד הקרוב אנחנו נחזה במהפך מבחינת הנתונים הסטטיסטיים הקשורים לאתרי האינטרנט העוסקים בספורט.  

לאחר החפירה הראשונית שלי, אפשר לגשת לעניינים: הפוסט הבא אינו חלוקת פרסים כלשהיא, אלא הערכה שלי לאנשים שמביאים לנו את המידע, מספקים לנו פרשנות ומוסיפים צבע ועניין לתחביב שכולנו אוהבים מכל, הספורט. אני חייב לציין בהערה קטנה, שלמרות שבקשתי מהגולשים לשלוח חוות דעת אישית שלהם לגבי הנבחרים, ההיענות לצערי לא היתה גדולה, לכן מרבית ההחלטות שלקחתי הן החלטות אישיות שלי, עם מעט טיפים ועזרה מאנשים יקרים שבכל זאת נאותו ושלחו לי את חוות דעתם.

עיתונאי השנה

עיתונאי השנה שלי, ושל עוד מספר אנשים ששוחחתי איתם בנושא הוא ניר שועלי ממעריב. הסיבות לבחירה הן רבות, אבל הסיבה העיקרית לבחירתו היתה (כפי שכתב לי אחד הגולשים): "בזכות עמוד הספורט הקבוע שלו במעריב והטיפול בענפים קטנים לפני האולימפיאדה ואחריה". לא חוכמה להעניק את התואר הזה לעיתונאי שעוסק בכדורגל/כדורסל, הרי בענפים האלה יש יותר עניין, יותר קהל ויותר דרישה לסיקור.

ניר שועלי התגבר לא פעם על המצוקה הזאת, והעלה כתבות מצוינות העוסקות בענפי ספורט שלא מיינסטרים כמו כדורגל או כרורסל. לא פעם נתקלנו בכתבות מעניינות של ניר על כדוריד, אתלטיקה קלה, שייט, כדורעף וכו' שפתחו דלת לקהל הקוראים שלא ממש הכיר או התעניין בענף. מעבר לכתבות הניוז הרגילות שהוא סיפק, הוא העלה תחקירים הקשורים לענפים הללו (בראשם התחקיר על המתעמלות במועדון הספורט בחולון), שהוסיפו לו עוד נקודות זכות.

נכון, השנה היתה שנה אולימפית, והיה לו יותר קל לשלב את הנושאים האלה במוסף הספורט בגלל הרלבנטיות של הענפים הללו, אבל בכל זאת, אני חושב שהוא זכאי לכל ההערכה על עבודותו הטובה, ובתור אחד שלא ממש מתעניין בענפי הספורט הללו, אני נהנה לקרוא את המדור הקבוע שלו במעריב.

כותב "כתבות המגזין" הטוב ביותר השנה 

להבדיל מכל העיתונאים הרגילים, ישנו זרם של כתבים שתפקידם הוא לכתוב כתבות מגזין בעיתונות הכתובה ובאתרי האינטרנט. אחד הגולשים שכתב לי התייחס לשינוי שחל בתקופה האחרונה בסגנון של העיתונות הכתובה: "כל העיתונים, ואפילו ידיעות אחרונות בתקופה האחרונה, לקחו צעד לכיוון המגזין על חשבון הניוז. הארץ עשה את זה מזמן, במעריב זה קרה בשנתיים האחרונות ובישראל היום זה היה הקונספט מההתחלה. ידיעות, בעיקר בחודשים האחרונים, הבין זאת גם ולראיה כל המדורים האישיים".

לנישה הזאת של כותבי מגזין אפשר להכניס את נדב יעקבי, אבי מלר ויואב גורן מערוץ הספורט, את אייל לוי ממעריב וכדומה. בהתאם לכך, החלטתי שבנוסף לעיתונאי השנה, אני מעוניין להביע את ההערכתי בפני מי שמספק לקוראים, מעבר לחדשות שוטפות, אינפורמציה וצבע על קבוצות, שחקנים ואוהדים בספורט העולמי. כותב המגזין הטוב של השנה מבחינתי הוא עמית לוינטל מישראל היום. אני נהנה לקרוא את הכתבות שלו, הוא מוסיף לי צבע, עניין, סקרנות, מכיר לי קבוצות ושחקנים שמעולם לא ידעתי עליהם יותר מדי. הכתבות שלו הן משב רוח מרענן בעיתון החדש, ואני מקפיד לא לפספס כתבות צבע שלו. אמרתי לא פעם שאני מאוד מעריך את העבודה שלו, והחלטתי שהיום זה המקום להביע את ההערכה הזאת שוב. 

כתבת השנה

בקטגוריה הזאת לא התלבטתי יותר מדי, ואני חושב שמרבית הגולשים יסכימו איתי. כתבת השנה שלי היא הראיון שעשה יניב טוכמן ממעריב עם ארקדי גיאדמק יומיים לאחר ההתרסקות של הגביר בבחירות המוניציפליות לעיריית ירושלים. לאחר ההתרסקות של ארקדי הציבור רצה לשמוע מה יש לו להגיד, והחלה תחרות נגד הזמן בין העיתונאים להשיג את האוליגרך. בזמן שבידיעות אחרונות התעסקו בדברים אחרים, יניב טוכמן השיג את הראיון המיוחל, ובבוקר למחרת הנחית מכת נוק-אאוט על ידיעות אחרונות, מכה שהם ניסו להתאושש ממנה, אבל לא ממש הצליחו לדעתי.  הראיון הכה הדים במשך ימים רבים לאחר פרסומו, ולכן לדעתי מגיע לטוכמן הקרדיט של "כתבת השנה".

הפדיחה של השנה

"פרשת לוזון-גייט": לפני כחודש בערך תקשורת הספורט בישראל פרצה בכותרות גדולות ומפוצצות:  חקירה פלילית כנגד יו"ר ההתאחדות לכדורגל, אבי לוזון". היום בדיעבד, אנחנו יכולים להגיד שכל הכותרות הללו היו פלופ אחד גדול של המשטרה, שכנראה רצתה לעשות מעט יחסי ציבור, ויצאה בכותרות אל התקשורת. הבוקר נודע לנו שמכל הכותרות לא נשאר כלום, ותיק החקירה נגד האחים לוזון ייסגר:  http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1050750.html.

כל אמצעי התקשורת הכתובה והאלקטרונית השתתפו בחגיגה, אבל מכיוון שרק גוף תקשורת זקף זאת לזכותו, אני נאלץ להעניק למעריב את "התואר המפוקפק". בבוקר למחרת, הכותרות במעריב זעקו על חקירה משטרתית נגד הלוזונים, ונכתב בשער במפורש שכל הפרשה התפוצצה בעקבות בקשה של מעריב לפרסום הפרשה, לכן הם צריכים לשאת את התוצאות לכותרות הגדולות, שלא נותר מהן כלום חודש אחר-כך.

קאקה מפנטז על מנצ'סטר יונייטד: בתקשורת האלקטרונית לא חסרים סיפורי מעשיות שלא יצא מהם כלום, אבל על כולם התעלה האתר "מספר 1 בספורט" שמלבד הבושות שעשה לעצמו, הוא עשה בושות ברמות בינלאומיות. בתאריך ה-10/6/2008 עלתה באתר הידיעה הבאה:

על כך כתב אמיר ענבר בבלוג התקשורת שלו (http://www.sportenter.co.il/heb/blogs/amirInbar/01/): "לפני מספר ימים פורסמו באתר ברזילאי ציטוטים שנתן לכאורה כריסטיאנו רונאלדו לכתב ברזילאי, ובהם הוא מדבר על רצונו לשחק בריאל מדריד. ב"רד קפה", פורום אוהדים אנגלי של מנצ'סטר יונייטד, בו אני כותב כבר מספר שנים, שמו לב כי אף כלי תקשורת אנגלי לא הבחין בציטוטים עד שאחד מגולשי רד קפה הביא את הקישור לאתר הברזילאי, ובתוך שעה החלו הדברים להופיע בכל מקום. בעקבות זאת, ובשל השעמום של הקיץ (בכל זאת, אנגליה לא ביורו), החליטו כמה מגולשי האתר לעשות ניסוי, להמציא ידיעה ולראות לאן היא תתגלגל. כך נפתח דיון חדש שתחילתו ב"ידיעה" מסעירה, בה קאקה מדבר על רצונו העז לשחק במנצ'סטר יונייטד. כמובן שלא היה ולא נברא, ואף כלי תקשורת רציני באנגליה לא התייחס אליה, מלבד אתר אחד, ישראלי, שלא רק תרגם את הדברים מלה במלה, אלא אפילו עשה מה"ידיעה" הזאת ידיעה ראשית ביום שלישי אחר הצהריים".

אמיר ענבר מסכם עבורי ועבורנו את הדברים, ולכן אתר "מספר 1 בספורט" זוכה בתואר "הפדיחה של השנה".

אתר האינטרנט הטוב של 2008

בעידן של ימינו התחרות בין גופי התקשורת היא גדולה. חלק מהמלחמה עברה לרשת, שם המערכה היא גדולה וישנם מספר משתתפים במלחמה על כל גולש. בנישה של אתרים המגדירים עצמם אתרי ספורט, ישנם מספר טייקונים גדולים ששולטים בשוק כמו "מספר 1 בספורט", "אתר ערוץ הספורט", ספורט YNET, ספורט NRG וספורט וואלה!. במקביל לטייקונים הגדולים, ישנם מספר אתרים קטנים המנסים לתת פייט לגדולים, ולא פעם מצליחים להקדים את הגדולים בפרסום ידיעות ראשוניות. בנישה הזאת אפשר להכליל את אתר טלספורט, ספורטליין, ספסל, ליגה וכדומה. התחרות בין האתרים גורמת לא פעם לזילות המוצר שהאתרים מספקים לציבור אוהדי הספורט. לא פעם נתקלנו בידיעות מפוברקות, פרסומים ראשונים שלא שלהם וכדומה.

האתר היחיד שאני יכול להגיד שאני סומך על מה שנכתב בו, הוא וואלה! ספורט. במערכת האתר מספקים מגוון גדול של ידיעות ספורט אמינות, טורי פרשנות, כתבות צבע וכדומה. האתר עובד עם עיתון הארץ לכן הוא מספק במקביל המון כתבות איכותיות, וכך לא רק מי שמנוי לעיתון זוכה למוצר. נדמה, שהעיסוק הבלתי נגמר של שאר אתרי האינטרנט ב"פרסום ראשון" לא ממש מעניין את העורכים של וואלה! ספורט, לכן הם נותנים סוג אחר של תקשורת ספורט, טובה יותר ונקייה יותר משאר הירקות שאנחנו רואים בג'ונגל הזה.

תגלית השנה

גלי צה"ל הפכה בשנים האחרונות לחממה לגידול עיתונאים וכתבים שעוסקים בספורט, ומשם ערוץ הספורט "דג" אותם אל זרועותיו הפתוחות. אפשר לדמות את המצב למה שקורה בכדורגל הישראלי: גל"צ היא כמו בית"ר טוברוק שמספקת שחקנים לקבוצות הגדולות יותר כמו מכבי חיפה. בתור התחלה אפשר לציין את ניב רסקין ומוטי פשכצקי שהתחילו את דרכם המקצועית בתחנה הצבאית, ומשם התקדמו הלאה לערוץ הספורט(אבל לא עזבו את התחנה, למרות זאת). ממשיך המסורת הזו השנה, הוא גם תגלית השנה שלי, טל שורר, כתב הכדורסל של ערוץ הספורט, שהחל את עבודתו בגלי צה"ל, והמשיך הלאה.

שורר קפץ למים די עמוקים, בעיקר בגלל שעומר בנוביץ' שולט ללא עוררין בנישת הכדורסל בערוץ הספורט, ומסקר את שתי הקבוצות הגדולות, מכבי ת"א והפועל ירושלים. כך, שלכתב השני בערוץ נשארים רק "הפירורים", והוא צריך להפוך עולמות כדי להביא סיפור טוב. שורר, עושה רושם, עושה את עבודותו בצורה טובה, והשיא שלו מבחינתי היה הדברים שהוא הצליח להוציא מגילי מוסינזון, כדורסלן מכבי ראשל"צ, על מאמנו מיקי דורסמן. שורר היה עד לפני מספר חודשים בחור ששמענו מדי פעם את קולו בגלי צה"ל, והיום הוא הרבה יותר מוכר לציבור צרכני תקשורת הספורט בישראל. אני מקווה בשבילו שימשיך להוכיח את עצמו.

פרשן השנה

בכדורגל: ערוץ 10 החליט לעשות שינוי בשידור המשחק המרכזי שהוא משדר בימי שני מליגת העל בכדורגל. לאחר חודשים שהיינו צריכים לשמוע את איציק זוהר בפרשנות יבשה, ללא צבע ועניין, עם הרבה גמגומים וקולות של שמחה או עצב (שהוא לא אמור להשמיע בתור פרשן), דבר שבא לידי ביטוי ברייטינג נמוך באופן יחסי לשנים האחרונות. קברניטי הערוץ החליטו לעשות מעשה, והביאו את "האחד והיחיד", אייל ברקוביץ' שהעלה, אם לא את הרמה, לפחות את מידת העניין בשידור.

אתם יכולים להגיד שהוא עילג, מדבר שטויות, חורג מהרבה דברים, אבל לדעתי הוא יצר שינוי בשידור של המשחק המרכזי. הוא לא עושה חשבון לאף אחד, אומר מה שהוא חושב (ולראייה, במשחק האחרון הוא אמר בקול רם בשידור את מה שהוא חושב על הצונאמי של הפרומואים לתוכנית הישרדות בזמן המשחק). מעבר לכך, הבנאדם מבין כדורגל, ולא מעט פעמים הוא חזה את מהלכי המשחק לפני שהם קרו בכלל (הניצחון של הפועל ת"א בטדי לאחר שבית"ר ישבה עליהם במשך כל המשחק).  

בכדורסל: פה אני הולך להפתיע מספר אנשים, אבל לטעמי פרשן הכדורסל של השנה הוא עידו אשד. אני עוקב אחרי הבחור תקופה ארוכה, בעיקר בתוכנית "צעד וחצי" בגל"צ שם הוא מסתובב שבוע אחר שבוע במגרשים ומספק פרשנות נכונה, פשוטה ומעניינת. הוא יודע לשלב בין חוש ההומור שלו למהלכי המשחק, ואני פשוט נהנה לשמוע אותו. לאחרונה הוא החל לכתוב גם טורי פרשנות בידיעות אחרונות, והוא מוסיף משהו אחר לעומת הפרשנות הקבועה של מליניאק, שלח, אביב לביא, חגי סגל ואבי סגל.   

סיכומי שנה באתרי האינטרנט-טור אורח קצר של קולו:

אתר וואלה ממשיך להיות שונה והפעם עם סיכום שנה שמכיל סיפורים שלא כולנו נחשפנו אליהם.
http://sports.walla.co.il/?w=//1405856

אתר הכדורגל הראשון (ופיני גרשון היחיד) כמובן מביא סיפורים שלקוחים היישר מהמדשאה.
http://www.one.co.il/Article/129508.html

YNET מביאים את תמונות השנה בספורט. נחמד, רק חבל שאין מעט יותר פירוט על האייטמים.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3632568,00.html

באתר ערוץ הספורט מביאים ששה סיפורים במסגרת מגזין הספורט. סך הכל מעניין אם כי אני לא מסכים עם חלק מהאמירות בכתבות (כמו למשל עם סין שעשתה הרבה פוילעשטיקים באולימפיאדה).

סיכום דבר

אני בטוח שעכשיו יש לא מעט אנשים שכועסים עלי, חושבים שקיפחתי אותם, או לחילופין פגעתי בהם. הסיכום הזה הוא סיכומון, ולא סיכום גדול וכולל כי אם מתחילים זה לא יכול להיגמר. בחרתי את הקטגוריות המרכזיות שאני רואה בהן משמעותיות, וכתבתי עליהן. אני בטוח שיש עוד המון נושאים שלא התייחסתי אליהם, ואתם מוזמנים לעשות זאת בטוקבקים. אני בטוח שיהיו לא מעט אנשים שהולכים "לקרוע" אותי, לכן אני הולך לשים שכפ"ץ-קסדה ולחכות לתגובות שלכם.

לכל החוגגים הערב, אל תעשו שטויות- אם שותים, לא נוהגים. לכל תושבי הדרום- תשמרו על עצמכם. אתם מוזמנים לשלוח לי חומרים, טענות, תלונות, קללות ונאצות למייל:

shushuhashual1@gmail.com

שתהיה לכולכם שנה אזרחית טובה

שושו השועל

בבגרותו מבייש את צעירותו

אתמול בלילה שלח לי גולש את האייטם הבא ולא ידעתי אם לצחוק או לבכות שראיתי את "הראיות". ביום ראשון אחה"צ פרסם העיתונאי הותיק אשר גולדברג באתר טלספורט, שקשר מכבי ת"א, דן רומן, עבר למועדון ספורט אשדוד: 

http://www.telesport.co.il/CodeNew1024/article.aspx?id=16670.

לכאורה ידיעה סטנדרטית שאין בה שום פסול (למרות שגיאת הכתיב בשורה הראשונה, שאליה אני בכלל לא מתייחס), אבל למעשה צריך המון אומץ וכישרון לעשות מה שגולדברג עשה בידיעה הזו. לאחר הצגת הנושא (המעבר של רומן ממכבי לאשדוד), סוקר גולדברג בקצרה את הקריירה של הקשר:

בהחלט סקירה קצרה, ממצה ועניינית, אבל אשר גולדברג שכח פרט קטן, אבל חשוב: הוא שכח לתת קרדיט בסוף הידיעה, קרדיט למקור ממנו לקח את הנתונים האלה, מויקיפדיה:

בגלל בעיות טכניות לא יכולתי לשפר את הרזולוציה של התמונה, לכן אתם מוזמנים להיכנס לקישור הבא: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%9F_%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%9F. כפי שאתם בטח שמים-לב (וזה קשה מאוד לא לשים לב), העיתונאי המהולל אשר גולדברג עשה פעולה פשוטה שכל ילד עצלן בכיתה ו' עושה כשנותנים לו שיעורי בית, ופשוט עשה העתק/הדבק מויקיפדיה לידיעה שלו. אם הוא כבר החליט לקחת את החומר מויקיפדיה (לגיטימי), לפחות שישנה נוסח או סגנון, שאנשים פשוטים כמונו לא יעלו על זה כל-כך בקלות.

בכל מקרה, התביישתי בשבילו שככה מורכבת ידיעה שהוא מעלה לאתר: 2 שורות של תוכן ועוד מספר שורות שהוא בכלל העתיק מויקיפדיה. בשנה הראשונה שלי ללימודים באוניברסיטה (העברית, למי שממש סקרן), בהיותי טירון בהכנת עבודות, היה לי מרצה שהדריך אותי בכתיבת עבודה, ואמר לי שלא נהוג להוסיף הערת שוליים עם מראה מקום מויקיפדיה (כי זה לא מקור אקדמאי ו"פשוט לא נראה טוב לעין" לדבריו). כנראה שאשר גולדברג הבריז מאותו שיעור שעוסק בהדרכה להכנת עבודות (כתיבה אקדמאית למי שזה מצלצל לו מוכר).

העורכים של טלספורט תמיד מתהדרים בכך שהם מחזיקים עיתונאים בכירים (כמו גולדברג וחסיד), אבל כיצד הם יכולים להסביר את תוכן הידיעה הזאת?. אפילו ה"ילדים חסרי המושג", כפי שמכנה אותם קופמן, שעובדים באתרי האינטרנט, לא היו עושים שטות כזאת. קברניטי טלספורט טוענים במשך הרבה זמן שמקפחים אותם ולא נותנים להם את היחס שראוי להם, אבל איך אפשר להתייחס אליהם ברצינות אם ידיעות שלהן בנויות מהעתק/הדבק של ויקיפדיה. אני פונה לעורך טלספורט, דורון ברגר, ומבקש ממנו שיתן תגובה של האתר בעקבות הידיעה הזאת, מכיוון שכמו שהוא יודע להגיב במקרים שבהם הוא מרגיש שלא צדקו בביקורת כלפיו, אני מעוניין שיגיב כיום, כשהביקורת (על פניו), מוצדקת. אם תגיע תגובה מאדון ברגר, היא תעלה כלשונה לפוסט.    

תגובתו של עורך טלספורט, דורון ברגר: "אכן טעות שלנו שלא הענקנו קרדיט לויקיפדיה. עם זאת: דברי השטנה שלך מעוררים בי חלחלה. מדובר על טעות עריכה כמעט חסרת משמעות, בידיעה כמעט חסרת משמעות, ודברי ההבל שלך כנגד האתר ונגד אשר גולדברג (שאני מסופק אם יודע מה זה ויקיפדיה) מעוררים בי תמיהה לגבי כושר האבחנה המקצועי שלך".

חוסר טאקט משווע

מכבי ת"א נסעה לגרמניה לשני משחקי אימון נגד פרנקפורט, ואיתם יצאה הכתבת יעל מרגלית, שמסקרת את הקבוצה מטעם האתר "מספר 1 בספורט". הצהובים הפסידו במשחק האימון הראשון נגד הגרמנים, ובתגובות למשחק אמר דרק שארפ את המשפט הבא, שגם זכה לכותרת של הידיעה שעלתה באתר מאוחר יותר:

יכול מאוד להיות שהוא אמר את הדברים, אבל זה חוסר טאקט, לפחות לדעתי, להעלות משפט כזה ככותרת ראשית, במשחק של מכבי על אדמת גרמניה. אני בטוח שמיטב המוחות באתר "מספר 1 בספורט" יכלו למצוא כותרת טובה יותר להפסד של מכבי בגרמניה מאשר "נגמר לנו הגז". יש כאלה שיגידו שאני קטנוני, אז שיגידו- המשפט הזה הפריע לי, ואני בטוח שכמו שלי הוא הפריע, הוא הפריע לעוד ציבור גדול של גולשים. מישהו יכול לעזור לחברים באתר "מספר 1 בספורט" בתרגום נכון מאנגלית לעברית? (אתם מוזמנים להיעזר בתגובה של דוד הרס"ר כדי להבין את הכוונה האמיתית בדבריו של שארפ).

דודו אוואט ומאיורקה

אני יודע שישנן לא מעט תגובות של גולשים שקוראים להפסיק עם הבדיקה החוזרת ונישנת של אתרים לגבי הפרסום הראשון של הידיעות שלהם. אני יכול להבין מאיפה מגיעה הביקורת הזאת, אבל אני מרגיש שלמרות הכל, אנחנו חייבים להדגיש כל פעם מחדש את חוסר האמינות של הדברים, והטעיית ציבור הגולשים. למרות שהנושא כבר נדוש מיליון פעם, שוב דבר לא השתנה במשך הזמן, ואני בטוח שגם לא ישתנה למרות הביקורת.

אני סבור שלמרות שהם לא ממש מצפצפים לכיוון שלנו, אני מבחינתי אמשיך לבדוק את הדברים האלה, רק לשם ההגינות כלפי האתרים שמנסים להתנהג כמקצועיים ולא כאלה שממחזרים ומעתיקים ידיעות מאתרים אחרים. אני מתאר לעצמי מה החשיבות של "פרסום ראשון" עבור כתב, וכיצד בהינף יד מישהו אחר מנסה לעוט לו על "השלל", לכן אני אמשיך לבדוק את הדברים האלה, גם אם הם נטחנו מיליון פעם.

והפעם אני אעשה זאת בקצרה. פרשיית דודו אוואט והחתימה במאיורקה הספרדית. באתר "מספר 1 בספורט" העלו את הידיעה הבאה עם הפס האדום המפורסם:

הידיעה עלתה בשעה 10:42, ולראייה:

כמובן, שחתומה על הידיעה עורכת התוכן של האתר, אופירה אסייג שהתעלמה לחלוטין מהעובדה שהידיעה הזאת עלתה הרבה לפניה באתרים אחרים בישראל, והדביקה לידיעה שלה פרסום ראשון. מי שבאמת פרסם ראשון הוא מיקי שגיא מאתר Ynet, בשעה 9:43 והוא הבחור שמגיע לו הקרדיט של ה"פרסום הראשון": 

ורק בשביל הקטע, הנה עוד הוכחה שאופירה לא היתה ראשונה וישנו עוד אתר שפרסם את הידיעה לפניה, אבל בניגוד אליה, היתה לו מספיק הגינות לא להתהדר בפס האדום המפורסם:

סיכום שנה

לקראת סוף השנה האזרחית אני מתכנן להעלות פוסט שמסכם את השנה מבחינת מפת תקשורת הספורט בישראל, הכוללת את התקשורת הכתובה ואתרי האינטרנט. אני מעוניין לשתף אתכם הגולשים בהחלטות לגבי "הנבחרים" שאני עומד להציג בפוסט. יש לי כבר שבלונה בראש כיצד זה אמור להראות, וכבר קיבלתי מספר החלטות במספר נושאים, אבל בכל זאת אני מבקש לשמוע את דעתכם בנושא לפני שאני מקבל החלטות סופיות בקשר לקטגוריות מסוימות.

כל מי שחושב שיש לו איך לתרום לפוסט (אם זה בהעלאת המלצות על עיתונאי השנה, כתבת השנה, הפדיחה של השנה, פריצת השנה וכדומה), מוזמן לשלוח לי את דעתו בכל נושא שנראה לו רלבנטי לעניין, ואני אשתדל לקחת לתשומת ליבי את הדברים. חומרים העוסקים בנושא סיכום השנה יתקבלו בברכה עד יום רביעי בחצות היום, והפוסט עצמו יעלה (טפו טפו טפו) אחרי הצהרים. מעבר לכך, אתם מוזמנים להמשיך לשלוח לי חומרים מעניינים ובשרניים הקשורים לעיסוקיו של הבלוג ואינם קשורים בהכרח לסיכום השנה.

shushuhashual1@gmail.com

שושו השועל

גרשוניאדה

שימו לב לכותרת הראשית שהיתה באתר "מספר 1 בספורט" למשך שעות ארוכות במהלך הסופ"ש: http://www.one.co.il/Article/129333.html

“פיני גרשון נבחר למאמן הכדורסל הטוב בבולגריה". האם זה הישג כה מרשים? כה מרשים שדורש כותרת ראשית במשך כל-כך הרבה זמן?, פיני מאמן הכדורסל הטוב בבולגריה, לא תגידו באירופה, לא ביוון, אלא בבולגריה, במעצמת הכדור הכתום, ששולחת נציגה כל שנה לגמר היורוליג ועושה חייל באליפויות אירופה (למרות שבניגוד אלינו, הם עלו יחסית בקלות לאליפות, תקנו אותי אם אני טועה).

המקורבת למאמן, גברת אסייג ממשיכה במסע הליקוקים האינסופי, ומוסיפה עוד קיסם למדורת "איזה מזל שפיני חזר לארץ להציל את מכבי", אבל לבסוף רק הרסה לו: הרי מדובר במאמן השנה באירופה בעבר, וככה בהינף יד היא הורידה לו את המעמד, והוא נאלץ להתפאר בתארים קיקיוניים כמו התואר המצחיק הזה?. ספק אם אוהדי הספורט בבולגריה יודעים שהוא מאמן השנה בכדורסל, אבל בישראל הידיעה הזאת מקבלת כותרת ראשית במשך שעות על גבי שעות באתר שמחשיב את עצמו כאתר הספורט המוביל בארץ. (האייטם נכתב בעזרתו האדיבה של הגולש נמשל).

ובנושא אחר אבל קשור בטבור לקידומו של גרשון באתר "מספר 1 בספורט": שימו לב איך מרן פנחס גרשון שליט"א מצליח להשתחל לסיכום שנת 2008 בכדורסל, בין האליפות של בוסטון ב-NBA, האליפות של הפועל חולון, מסינה, ספאחיה ומותו של רלף קליין ז"ל (http://www.one.co.il/cat/articles/article.aspx?id=129377&Bz=0) :

מאוד הופתעתי שראיתי מי חתום על הקטע הזה. תמיד החזקתי מערן סלע, (ואני עדיין מחזיק), אני לא יודע מה מידת המעורבות של עורכי התוכן באתר בכתבות שהוא מעלה, אבל הפתיע אותי שהוא הכניס את המינוי של פיני כאחד האירועים החשובים בשנה בכדורסל. המשקל שנותנים לאדם הזה באתר "מספר 1 בספורט" היא פשוט חורגת מכל פרופורציה אפשרית, וזה מתחיל להיות מוגזם.

איך אפשר לדבר על האליפות של חולון כאירוע שיא בשנת 2008, ולדבר באותה הנשימה על המינוי של פיני במכבי?. במה המינוי של פיני שונה מהמינוי של אפי למאמן מכבי, הרי אפי היה במשך שנים האנטיתיזה למכבי ת"א, ופתאום הוא הופך להיות חלק ממנה, זה לא סיפור גדול יותר מחזרתו של פיני למכבי?!. אני בהחלט מסכים עם רוב הכתבה של ערן סלע הכוללת את בוסטון, רודי פרננדס, מסינה, ספאחיה, רלף קליין ז"ל וכו'- אבל אני ממש לא מבין מאיפה פיני הצליח להשתחל לרשימה הזאת אחרי הכישלון שלו ביוון (להזכירם, הכישלון קרה ב-2008, שנת הסיכום בכתבה), ובטח ובטח אחרי שנכנס לתפקיד מאמן מכבי ת"א רק לפני מספר שבועות.

סקר בוואלה!

לפני מספר שבועות עלתה לדיון בבלוג השאלה מה החשיבות של סקר שמפורסם באתרי האינטרנט, ומה עומד מאחורי פרסום השאלה בסקר. בסופ"ש האחרון פורסם בוואלה! הסקר הבא שכותרתו היתה "מי צריך להיעלם מעולם הספורט בשנה הבאה", והתוצאות מובאות לפניכם:

אני לא רוצה להתחיל בחגיגות לאחר שאני רואה את התוצאות של הסקר, כי אין לזה שום משמעות. זאת רק הוכחה קטנה להלך הרוחות של אוהדי הספורט בארץ לגבי התנהלות תקשורת הספורט בישראל. אני באמת הבנאדם האחרון שיגן על גברת אופירה אסייג, והייתי בין כל אלה שהצביעו בעדה בסקר, אבל למרות הכל הפריע לי דבר אחד בסקר הזה: בכל הסקר הופיעו רק גברים כשגברת אסייג היא האישה היחידה המשתתפת בו, ומה התמונה הצורפה לסקר מצד ימין שלו? נעל עקב של אישה המחזיקה כדורגל.

איזה מסר מעבירה תמונה כזאת לגולשים המשתתפים בסקר? כמובן, להצביע לגברת היחידה שמופיעה בסקר. הרי מי שהעלה את הסקר והתמונה, לא העלה בדעתו שהצגת נעל העקב תשפיע על ההצבעה לאבי נימני.  מבחינתי זה כמו שיעלה באתר סקר ששואל את הגולשים "מיהו האדם שאתם הכי שונאים בעולם?", ובתמונה משמאל תופיע התמונה המפורסמת של המטוס שמתרסק לתוך מגדלי התאומים.

אין לי שום טענה לשאלה של הסקר, ואני אפילו מאוד שמח שזה מה שהגולשים חושבים, כי הם לא עיוורים ורואים מה הגברת עושה לתקשורת הספורט בישראל, אבל למרות הכל אני חושב שהיה מוטב אם היו מוותרים על נעל העקב המחזיקה בכדור. אין לי ספק שהתוצאות היו אותו הדבר ללא התמונה הזאת, ואני בטוח שיהיו כמה חכמולוגים שיגידו שאין לזה שום משמעות, אבל אני סבור שישנו ניסיון להעביר מסר בהצגת התמונה הזאת בצמוד לסקר. מי שעדיין לא הצביע ורוצה להביע את דעתו בנושא: http://sports.walla.co.il/?w=/108/1400612. (קטע מצחיק שאני חייב לציין: שצילמתי את המסך, היו לאופירה 37%, נכון לרגעים אלה זה כבר 39% ).

שוק עבדים

ביום חמישי התברשנו על הידיעה הבאה של ענת קם בוואלה! ברנז'ה: http://b.walla.co.il/?w=/3054/1404931. ערוץ הספורט אוסר על פרשנים שלו, שלא עובדים תחת חוזה, לעבוד לפרנסתם אצל המתחרה, צ'רלטון. אני יכול להבין את הכוונה של קברינטי הערוץ לאסור על פרשנים שלהם לעבוד אצל המתחרים, אבל כדי למנוע סיטואציה כזאת, שיחתימו אותם על חוזה קבוע ובלעדי ולא להשתמש בהם כאילו הם פועלים בשוק עבדים ולקרוא להם רק מתי שצריכים אותם. האנשים האלה בסופו של יום רוצים להתפרנס מהידע שהם יכולים לספק לצופה, ואם גוף שידור נוסף רוצה בשירותים שלהם, למה למנוע מהם פרנסה?.

בערוץ הספורט רוצים למנוע מהם לפרשן אצל צ'רלטון?, לגיטימי לחלוטין. שישבו עם אותם אנשים, שיחתימו אותם על חוזה העסקה קבוע ומסודר שיש בו סעיף שנוגע לאיסור על הפרשן לעבוד אצל גופי תקשורת אחרים. אבל בערוץ הספורט חוזרים אלפי שנים אחורה, לתקופה של שוק עבדים, כשסוחר היה מגיע לשוק וקונה עבד בהתאם לכישורים שלו. ערוץ הספורט לוקח את הפרשנים הללו רק שמתאים לו, ובזמן שאין להם איך לתרום לו, שילכו לחפש מקור פרנסה אחר, אבל בשום פנים ואופן לא אצל המתחרים.

התופעה הזאת היא חלק בלתי נפרד ממה שקורה במדינת ישראל ב-2 עשורים האחרונים. המדינה הפכה, בזכות חברי הכנסת הנהדרים שלה, לשוק עבדים אחד גדול. חברות כוח האדם שולטות היום במשק הישראלי, ומונעות תנאים בסיסיים מהעובדים שלהם, שגם ככה מרוויחים גרושים רק כדי להתקיים. ערוץ הספורט אינו שונה מאותן חברות כוח האדם, שנוהגות בעובדים שלהן בגסות רוח ומונעות מהם פרנסה ראויה. אין להם בעיה שהפרשנים שלהם יעבדו בערוצים אחרים (כמו הערוץ הראשון או ערוץ 2), אבל שצ'רלטון מציעים להם פרנסה, זה לא יעלה על הדעת. (בנינו, כמה כבר קרבות אגרוף יש בשנה כדי שהפרשן אהרון יעקבי יפרשן?, זה פשוט עוול מה שהם עושים לו).

צדיק בסדום

בפוסט הקודם כתבתי בהרחבה על העובדה שהתקשורת הישראלית אינה מסקרת מספיק את ספורט הנשים בישאל, ולראייה גמר הגביע ביום חמישי האחרון שכמעט ולא זכה להד תקשורתי בגופי הספורט השונים. בין היתר התייחסתי לעובדה שבאתר טלספורט לא ממש התייחסו לאירוע, וטוקבקיבטים שככל הנראה עובדים באתר טענו מבחינתם שהם לא התייחסו לאירוע בעיקר בגלל שלא קידמו אותו מספיק. אתמול עלתה כתבה באתר של עורך האתר, דורון ברגר ( http://www.telesport.co.il/CodeNew1024/article.aspx?id=16650), ובה הוא טוען בין היתר שהאשמים בכל הסיפור הם אנשי איגוד הכדורסל שלא ייחסו חשיבות גדולה למשחק, והארגון שלו היה גרוע מאוד.

בתחילה, שקראתי את הידיעה, זה היה נשמע לי כמו תירוץ עלוב לעובדה שהם לא התייחסו באתר למשחק גמר גביע המדינה לנשים, וגם בקריאה שנייה ושלישית זה נשמע כמו תירוץ, אבל בקריאה הנוספת הגעתי למסקנה, לפחות לטעמי, שבטלספורט מכים על חטא, ומודים (גם אם לא בפה מלא, אבל אפשר להבין את התחושה בין השורות) שהם עשו טעות שלא סיקרו את המשחק בצורה ראויה. איפה ערוץ הספורט בכל הסיפור? הם חכמים גדולים להזמין לאולפן את המאמן המנצח, אבל איפה הם היו ביום המשחק? מה עם כתבה קצרה על ההכנות של הקבוצות?. טלספורט נהגו כמוהם באותו היום, ולא כתבו כלום לפני המשחק, אבל הם לפחות מנסים ל"תרץ" את חוסר הסיקור, בעוד גופים אחרים ממלאים פיהם מים וממשיכים כאילו כלום לא קרה. הגיע הזמן שאנשים יקחו אחריות ויודו בטעויות של שיקול דעת שהם עושים, ואולי החליטו לעשות זאת בטלספורט. ושוב- זאת תחושה אישית שלי, אתם מוזמנים להביע את דעתכם בנושא.

 

ייתכן ויעלה עדכון ערב, בהתאם לרעיונות שלכם ,טורי אורח, תצלומי מסך, קללות או נאצות.

shushhashual1@gmail.com

שיהיה לכם שבוע טוב, שושו.

כדורסל נשים

היום בערב יתמודדו בגמר גביע המדינה לכדורסל נשים א.ס רמת השרון נגד מכבי רמת חן. לצערי, אני לא מצפה שהסיקור של אמצעי התקשורת יהיה כמו של כדורסל הגברים, כי אני יודע שלעולם זה לא יהיה שיויוני, אבל בכל זאת עשיתי בדיקה לראות עד כמה המשחק הזה מעניין את מקבלי ההחלטות במערכות העיתונים ובאתרי האינטרנט.

נתחיל במערכות העיתונים: הסיקור בשלושת העיתונים שבדקתי (ידיעות, מעריב וישראל היום) הוא בסה"כ די שווה. בידיעות, קספריוס נותן מעט סטטיסטיקה ומצטט את מאמני הקבוצות לקראת המשחק. במעריב, יצחק ויסהוף מביא מעט סטטיסטיקה ממפגשי העבר בין הקבוצות, עם התייחסות לסגל של הקבוצות, אבל ללא ציטוטים של המאמנים. בישראל היום, אבי סגל נותן לדעתי את הסיקור הטוב ביותר, מכיוון שבנוסף לסטטיסטיקה יבשה, הוא מביא פרשנות לקראת המשחק ומציין את היתרונות של כל קבוצה על-פני יריבתה.

באתרי האינטרנט הסיפור קצת שונה. נפתח דווקא בחיובי: את השאפו היומי שלי אני מעניק לאתר NRG. כתבה טובה של יצחק ויסהוף (שגם כתב את הידיעה בעיתון הבוקר) , עולה ככתבה ראשית באתר, כלומר, העורכים של האתר רואים חשיבות גדולה במשחק, בטח לעומת האתרים האחרים. כל הכבוד!.

באתר "מספר 1 בספורט" יש כתבה גדולה וטובה של לי נוף על המשחק עם קישור בעמוד הראשי של האתר:  http://www.one.co.il/Article/129273.html. 

בוואלה! כמו באתר "מספר 1 בספורט" ישנה כתבה שזוכה לקישור בעמוד הראשי של האתר, ולא צריך לחפור כדי לחפש את זה: http://sports.walla.co.il/?w=/151/1404919.

בקטגוריית "הסביר" אני יכול להכליל את אתר Ynet שמעלים כתבה טובה של רענן וייס: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3643933,00.html, אבל ללא שום קישור בעמוד הראשי.

עכשיו נעבור לשלילי: בערוץ הספורט כנראה לא שמעו שיש היום גמר גביע לנשים, ומלבד ראיון קצרצר שערכו אתמול עם מאמני הקבוצות, אין שום דבר חדש היום (בואו נתחיל מכך שתעלה ידיעה על המשחק, אפילו לא קישור בעמוד הראשי): http://www.sport5.co.il/articles.aspx?FolderID=415&docID=51732&lang=HE. גם אתר טלספורט, שמתיימר להיות אתר ספורט מוביל בתחום, לא מתייחס כלל למשחק הערב. ישנה התייחסות למשחקי חצי הגמר, אבל הגמר כנראה מיותר, אז אין צורך לכתוב עליו.

בשורה התחתונה: ההתייחסות של אמצעי התקשורת בארץ לספורט הנשי, ולכדורסל הנשים בפרט הוא בדיוק ההעתק מדויק של רמת ההשקעה וההתייחסות של רשויות הספורט במדינה לנושא. הספורט הנשי בארץ הוא זניח, מתקיים בקושי, כדורסל הנשים נחשב הצלחה יחסית לשאר ענפי הספורט שנשים מתמודדות בהן (מישהו שמע על ליגת הכדורגל לנשים?!). אמצעי התקשורת לא מוסיפים לדבר, ויותר מכך, אפילו גורעים. אני הפמניסט האחרון, אבל עדיין אני חושב שיש צורך שיהיה סיקור גדול יותר לספורט הנשים בארץ. אין לי ספק שרמת הסיקור לעולם לא תתקרב לסיקור הספורט הגברי, אבל אם זאת ההתייחסות של אמצעי התקשורת לגמר גביע המדינה לכדורסל נשים (אחד המשחקים החשובים בשנה בענף), אז לצערי לא ניתן לצפות לשינוי בעתיד הקרוב, או הרחוק.   

שת"פ בין הכלכליסט לאתר "מספר 1 בספורט"

היום דווחנו באתר ice שנחתם הסכם בין אתר "הכלכליסט" לבין אתר "מספר 1 בספורט" וזה בתגובה לשיתוף הפעולה של אתר ספורט 5 עם המתחרים של "הכלכליסט",  ’גלובס’ ו-TheMarker  :  

 http://www.ice.co.il/article.asp?catId=2&pgId=127496.

זה מתחיל להידמות לסוג של "מלחמה קרה" בין שני האתרים: כל אחד מהם יוצר גוש שמנסה להעצים את עצמו אל מול היריב שלו. לאתר "מספר 1 בספורט" יש את המדור הידוע לשימצה "גליצ'ים", אז ערות הספורט הקים את "טראש-טוק". לערוץ הספורט יש שת"פ עם אתרים כמו גלובס, דה-מארקר ועכבר העיר, אז אתר "מספר 1 בספורט" חותם על שת"פ עם "הכלכליסט". מבחינתנו הגולשים תחרות כזאת אמורה להיות תחרות בריאה שגורמת לאתרים להוציא מעצמם את המקסימום (מקסימום חיובי כמובן).

אני מקווה שהתחרות הזאת לא תרד לרמות נמוכות יותר ממה שכבר נתקלנו בעבר, והיום הצעד שעושה אתר "מספר 1 בספורט" הוא חיובי. במקום ללכת ללכלך על המתחרים שלך, אתה יוצר אלטרנטיבה שתמשוך אליך אולי יותר גולשים של האתר המתחרה (זאת נקראת תחרות בריאה לדעתי).

עדכון קצר: בפוסט המקורי התייחסתי להיעלמות הטור של יואש אלרואי שלא פורסם בשבועיים האחרונים בישראל היום, אבל התברר לי שאתמול כן עלה טור שלו (ודווקא אתמול לא קראתי ישראל היום). טעיתי, טועים, טעינו, כולנו בני אדם, לכן הורדתי את הקטע הזה.

זהו לבינתיים. הערות, רעיונות, שאלות וכל מה שבא לכם להגיד לי, במייל:

shushuhashual1@gmail.com

שושו השועל

דיקטטורה בבית בסר

לפני חודשיים פורסמה הידיעה הבאה באתר "מספר 1 בספורט": http://www.one.co.il/Article/125658.html

הידיעה פורסמה באותה התקופה שאבן עזרא ועו"ד אביבי דנו בדוח השיפוט של השופט זילברמן שבו הוא ציין דברים שאבי לוזון אמר לו במשחק הנוער של מכבי פ"ת, וכמובן שזכתה לפס האדום המפורסם. כאשר קוראים ידיעה כזאת עולה ממנה ריח רע, והמון סימני שאלה, במיוחד לאור העיתוי שהיא עולה. מספר עובדים באתר "מספר 1 בספורט" הריחו משהו לא טוב, כי לא נשמע להם הגיוני כל הסיפור: לוזון הרי צריך להיות מטומטם לא להאריך את החוזה של השניים ועוד בטענה שהם יצאו נגדו, לכן הם ניסו לברר את האמת מאחורי הסיפור.

במספר שיחות פנימיות שניהלו עובדים באתר (שעוד מנסים לשמור על אינטגריטי מקצועי), הם ניסו לברר את העובדות הקשורות בידיעה. בתגובה לניסיונות שלהם נרמז להם בצורה חד משמעית: "אם תרחרחו יותר מדי בנושא, אופירה תעיף אתכם מכאן. אם אתם רוצים לשמור על העבודה שלכם, מוטב שתעזבו את הנושא הזה בשקט". במילים אחרות, מי שיעז לומר משהו, יפוטר.

אתמול בבוקר התברר כי היה מדובר בעוד בלוף מבית היוצר של אופירה אסייג, בדיוק כמו שחשבו העובדים שלה באתר. אבן עזרא ואביבי לא סיימו את עבודתם בהתאחדות לכדורגל, וכל מטרתה של הידיעה היתה להסיח את דעת הקהל מההתנהגות של אבי לוזון (המקורב לגברת אסייג) במשחק הנוער, ולמשוך את תשומת הלב למקומות אחרים: http://www.one.co.il/Article/129127.html.

ככה עובדים העניינים באתר "מספר 1 בספורט": גם שמישהו מנסה להיות טיפה מקצועי ולבדוק לדברים לעומק, סותמים לו את הפה ומאיימים עליו בפיטורים. כולם בבית בסר חייבים לרקוד לפני החליל של אופירה, ואם היא מעוניינת לקדם אינטרסים של מקורבים אליה (ארקדי, הלוזונים, בוזגלו וכו'), אף אחד לא יעצור אותה, גם אם זה על חשבון פיטורים של עובדים טובים שמנסים להעלות את הרמה הנמוכה של האתר הזה.

אלימות בכדורגל

אתמול היה המשחק בין מכבי חיפה לבית”ר ירושלים. בסיום המשחק היו התפרעויות של אוהדים, אבל העיתונים הבוקר בעלי גירסאות שונות: בידיעות, ליפקין ובן שימול מדווחים על אוהדי חיפה שזרקו רימון הלם ואבוקה לעבר אוהדי בית"ר, ואפילו הביאו ציטוט של אוהד שנפגע באוזניו מפיצוץ רימון ההלם. במעריב לעומתם, יונתן הללי מפיל את התיק על אוהדי בית"ר מבלי לבדוק את העובדות לעומקן (הרי הכי קל להפיל את זה על אוהדי בית"ר, כי הם בדר"כ קשורים לתקריות כאלה), וזה מתקשר מבחינתי לכתבה המלקקת שלו אתמול על האוהדים של מכבי חיפה.

באשר לסיקור של אתרי האינטרנט בנושא כותב קולו: הנה מה שאני רואה באתרי האינטרנט נכון לשעה 10:00: אתר NRG מביא כתבה שלמה על הנושא של גלעד שוברט ואלי לוי כולל תגובות של אוהדים וסיפור על כך שאוהד פונה לבית חולים. הנה כל מה שכתוב באתר ONE על ידי דורון בן דור: "בסיום המשחק הושלך רימון הלם מחוץ לתחומי האצטדיון. אוהד חיפני נעצר ע”י כוחות המשטרה שנכחו במקום".

באתר YNET נותנים מעט יותר מידע. עדי סרדס כותב כך בסיום הכתבה על התגובות: "בתום המשחק אירעה תקרית לא נעימה בסמוך לאיצטדיון. בעיצומה של תיגרה המונית בין מחנות האוהדים בכיכר מאירהוף, השליך אחד מאוהדי מכבי חיפה שני רימוני הלם לעבר האורחים מהבירה. אחד הרימונים התפוצץ וגרם לבהלה. למרבה המזל, באירוע לא היו נפגעים, אך אמבולנסים רבים הוזעקו למקום וכך גם חבלן משטרה. האוהד הסורר נעצר מיד לאחר התקרית על ידי שוטרים ששהו במקום". תקרית לא נעימה? זו ההגדרה?.

טוב, נראה מה יש באתר ערוץ הספורט: אני מחפש ולא מוצא כלום. נכון ל-10 בבוקר או שלא כתבו כלום בנושא או שזה מוסתר היטב אי שם במאמרים. בוואלה בכתבת התגובות למשחק שמו את נושא רימון ההלם בראש הכתבה ולא בסופה כפי שקורה באתרים אחרים. איציק יצחקי ודור בלך חתומים על הידיעה. לסיכום רק ב-NRG אנחנו מקבלים את התמונה של האירועים. כל השאר רק מביאים דיווח יבש על כך שנזרק רימון הלם. אתר ערוץ הספורט גם זה לא.

שידור המשחק המרכזי

גמר ליגת האלופות האחרון שודר בערוץ 2 המסחרי, שניסה למקסם את הרייטינג הגבוה כדי לפרסם כמה שיותר. אתמול המשחק המרכזי היה בין 2 קבוצות הכדורגל הגדולות במדינה, וערוץ 10 עשה לביתו שעות נוספות, על חשבון ההנאה של הצופים מהמשחק. דבר ראשון, לאורך כל המשחק, בנוסף לשעון המשחק והתוצאה מצד ימין, התנוסס בצד שמאל שעון גדול ומרגיז שנזכיר לצופים שעוד 48 שעות ו-59 דקות מתחילה העונה החדשה של "הישרדות". כך נוצר מצב שלאורך כל המשחק רבע מסך היה מלא בשעונים, דבר שבא על חשבון תמונה מלאה של המגרש.

הלאה, ברגעים מתים במשחק (פציעות, כדור שוער וכדומה) בדרך כלל מעלים פרומואים קצרים או לחילופין פרסומת קצרה. לצערנו התרגלנו לדבר הזה וזה נחשב עוד בגדר הנסבל. אתמול הפרומואים ל"הישרדות" יצאו מכל פרופורציה באורך שלהם, וזה הגיע למצב שהמשחק היה משוחק, אבל הפרומו עדיין התנגן על חצי מסך. אפילו ברקוביץ' קיבל את הקריזה באיזשהו שלב ואמר שעדיף היה להם לעשות שעתיים פרומו להישרדות מאשר לשדר את המשחק. דבר שלישי, שוב בנושא קידום מכירות ופרסומות: ערוץ 10 קיבל כנראה סכום יפה בעבור הפרסום לסרט החדש של אדם סנדלר, מה שמסביר את העובדה שמספר פעמים במהלך המשחק, שידור המשך הוקטן לבועה קטנה בצד בעוד רוב המסך מקדם את הסרט החדש של סנדלר, גם שהמשחק היה משוחק, ולא רק ברגעים מתים.

הצפייה אתמול במשחק היתה סבל נוראי מהבחינה הזאת. קברניטי ערוץ 10 רוצים למנף את העונה החדשה של הישרדות על חשבון צופי הכדורגל, וזה חרג מכל פרופורציה אפשרית. אי אפשר לראות משחק בשקט מבלי שיחדירו לך נון סטופ את הפרסומות האלה?, לפעמים אני שמח שיש לנו את צ'רלטון וערוץ הספורט שחוסכים מאיתנו את הסבל הזה. אבל את קברניטי ערוץ 10 זה לא ממש מעניין…

ביקורת עיתונים קצרה (ללא ישראל היום ועיתון הארץ- עמכם הסליחה)

אתמול בערב חטפה מכבי סנוקרת מעירוני נהריה, וכותרות הבוקר בעיתונים "חוגגים" את האירוע. גם במוסף ידיעות וגם במוסף מעריב פרושה תמונתו של פיני גרשון מהמגרש בעין שרה. בתוך שני העיתונים יש פרויקט שעוסק בהדחה של מכבי: בידיעות טור מצוין של מליניאק שנכנס בפיני על השחצנות שלו מאז שהוא הגיע, רפאל נאה מתייחס לסגל היקר של פיני והכסף הגדול שהושקע בו, ואילו עידו אשד מתייחס לשם שינוי לצד המנצח של הערב. במעריב, עופר שלח, אביב לביא וחגי סגל מנתחים את ההפסד של מכבי, אבל אף אחד מהם לא מתייחס לנהריה בכלל. דבר שיש במעריב ואין בידיעות זאת העובדה שארויו קילל את השופטים.

מעבר להפסד של מכבי, כתבה נוספת שראויה לציון היא הראיון של אמיר אפרת ונדב דייג עם גיא לוי על המשבר הגדול שלו עם האוהדים של באר שבע. הטלנובלה של דודו אוואט עדיין רחוקה מסיום: במעריב יעקב זיו טוען שקשטן יכול לישון בשקט כי דודו אמור להיות מוצג רשמית היום במדי ספורטינג גיחון, ואילו בידיעות גידי ליפקין טוען שדודו בכלל על סף חתימה במאיורקה. נחיה ונראה…

משחקי ה-NBA חוזרים למסך שלנו

הבוקר מדווחת ענת קם בוואלה! ששידורי ליגת הכדורסל הטובה בעולם חוזרת למסכים שלנו לאחר הפסקה ארוכה:  http://sports.walla.co.il/?w=/175/1402834. אני לא יודע מה גרם לקברניטי ערוץ הספורט לקבל את ההחלטה הנבונה, והאמת- זה גם לא ממש מעניין אותי מה השיקולים שלהם. העיקר שסוף סוף אוהדי הכדורסל יקבלו את המוצר שהם היו אמורים לקבל כבר לפני מספר חודשים, ולא רק באמצע העונה הרגילה.

עוד בנושא זה כותב קולו: אנחנו מתבשרים שיתווספו שידורי NBA לערוץ הלייב ונשאלת השאלה, מדוע כדאי ללקוח להחזיק את ערוץ 5+ הרגיל? מה באמת יש בו שאי אפשר למצוא באינטרנט?. יציע העיתונות הוא תוכנית של בלה בלה ואפשר למצוא אותה באינטרנט. חדשות הספורט? גם על זה אפשר לוותר בייחוד כשלא תמיד יש התייחסות לאייטמים שהם בבעלות צ’רלטון (לא חייבים תמונות, אפשר שקופית תוצאות).

אם אסתכל על התקופה האחרונה אז מבחינת שידורי ספורט יש בערוץ הפלוס משחק מהליגה הארגנטינאית, משחק מהליגה הספרדית (לרוב זה בערוץ הפתוח, אבל השבוע היה במקביל משחק של הליגה האיטלקית ששודר בספורט5 הרגיל), משחקים מקבילים מליגת האלופות, היאבקות בידורית והמון שידורים חוזרים.

האמת? פרט לשלושת המגזינים: חדשות הספורט, חמישיות ויציע העיתונות – ערוץ 5+ הוא בעיקר ערוץ שמשדר כדורגל (מעט מדי שידורים חיים), WWE וימבה שידורים חוזרים. ממש לא מצדיק את העלות שלו.
אני לא מחובר לערוצי הלייב והגולד, אבל אני בהחלט שוקל לבטל את חבילת הספורט/גברים כי ערוץ הספורט מתעסק בעיקר במילוי ערוץ הלייב ומשתדל להראות שהערוץ הרגיל שלהם עדיין מלא בתוכן, עד שערוץ ספורט 5+ נשאר די קרח ומשמים.

עדכון ערב לגבי זכויות השידור של ה-NBA

שימו לב לצילום המסך של במדור הביזנס של "מספר 1 בספורט":

מישהו שם התרשל והעלה ידיעה חיובית על אתר ערוץ הספורט (שרכשו את זכויות השידור של משחקי ה-NBA). בינתיים הידיעה כבר הספיקה להיעלם, מן הסתם שמו לב לפאדיחה וזרקו את הידיעה, וסביר להניח שמישהו שם בטח חטף חזק מאוד על הראש..

תכתבו לי אם יש משהו מעניין, ייתכן ויעלה בהמשך היום עדכון לפוסט בהתאם לחומרים שיהיו לי.

shushuhashual1@gmail.com

שושו השועל

מלפפון לוהט או מלפפון חמוץ?!

מאז תחילת העונה בליגה הספרדית, וספסולו של השוער הראשון של נבחרת ישראל, אנחנו עדים חדשות לבקרים לשמועות שונות הקושרות את אוואט עם קבוצה זו או אחרת בליגה הספרדית או ברומנים אחרים מעבר לים (אנגליה, בלגיה וכדומה). בימים האחרונים, לקראת פתיחת מועד ההעברות, המינון של הידיעות הללו הופך להיות כבר כמעט בלתי נסבל, ואני מתחיל להתייחס לידיעות על אוואט כמו על הידיעות הקושרות את אברם כמועמד פוטנציאלי לעוד קבוצה אירופאית (קקיונית ככל שתהיה) שפיטרה את המאמן שלה. לפניכם מקבץ הנפצות על דודו אוואט מהיממה האחרונה באתרי האינטרנט:

בכל האתרים מתעסקים ב-2 שמות מרכזיים: ספורטינג גיחון ומאיורקה, אבל ב-Ynet הגדילו לעשות, והוסיפו עוד שם למדורה, את אספניול מברצלונה:

 

אני בטוח שגופי התקשורת בישראל לא משפיעים במאומה על מעברו של השוער, אבל יש לי תחושה שהם למעשה מתפקדים כשופר של הסוכנים של אוואט. הסוכנים של אוואט הם מהממולחים ביותר בענף (האחים קצב), והם יודעים לשחק את המשחק. שהם רוצים להעלות את המחיר של השחקן שלהם, ישר הם מרימים טלפון לאחד מכתבי החצר שלהם, מעלים ספקולציה שאין לה שום בסיס על התעניינות של קבוצה בשחקן שלהם, וככה המחיר שלו עולה, וההנהלות נלחצות ומסכימות לתנאים שלהם. במקרה של אוואט, אין שום מידת ההשפעה של התקשורת הישראלית על ההעברה שלו לקבוצה זו או אחרת, אבל במקרה של הביצה המקומית, אנחנו עומדים בפני צונאמי עצבני של שמועות, ספקולציות והנפצות לגבי מעבר של שחקנים.

מכבי חיפה- בית"ר ירושלים

הערב עומד להתקיים משחק חשוב בליגת העל בין המובילה מכבי חיפה, לאלופה בית"ר ירושלים. העיתונים הגדולים בחרו לתקוף את המשחק בצורה שונה. נתחיל בישראל היום: סיקור קצרצר מדי לטעמי של המשחק (אולי בגלל שמרגישים שם את צמצום העמודים במוסף). הכתבה של יורי ילון וליאב נחמני אמנם ממצה, אבל אין בה את הצבע והעניין שמספקים המוספים הגדולים של ידיעות ומעריב.

במוסף מעריב מתמקדים אך ורק בצד הירוק של העימות: כתבה גדולה וטובה (אבל במקביל לעיתים מלוקקת מדי) של יונתן הללי לאוהדים של חיפה. בבוקסה קטנה ישנה התייחסות לקבוצה עצמה ולהכנות שלה לקראת המשחק הערב. לגבי בית"ר? שום התייחסות לכדורגל נטו. יניב טוכמן בראיון קצר עם יאיר רבינוביץ' על מצבה הכלכלי של בית"ר לקראת סוף העונה, אבל מה עם כדורגל?!.  שום עדכון לגבי הפצועים של הקבוצה, מי אמור להחליף אותם בהרכב, כמה מילים לקראת המשחק ממאמן בית"ר- שום דבר, כאילו המשחק הערב עומד להיות במעמד צד אחד.

לעומת מוסף מעריב, המוסף של ידיעות באמת מספק סיקור כמו שצריך לקראת המשחק המסקרן הערב. דיווח בכותרת על מצבה הכלכלי של בית"ר (במעריב טוכמן הביא ראיון עם רבינוביץ', אבל במקרה הזה הם כשלו מכיוון שהראיון בא על חשבון כדורגל נטו), דיווח שוטף מההכנות של 2 הקבוצות לקראת המשחק, הרכבים משוערים וציטוטים שמוסיפים עניין לדיווח. בעמוד השני מתמקד דוד בן-שימול בדריו פרננדס, קשרה של בית"ר והתפוקה שהוא נותן יחסית לשכר שהוא מקבל. את הנושא של פרננדס טוחנים כל שבוע הפרשנים בשידורים של בית"ר, לכן אני לא יודע עד כמה היה רלבנטי להעלות כתבה העוסקת בנושא הזה.

בכל מקרה, אם אני בוחן את ההכנה של שלושת מוספי הספורט לקראת המשחק הערב, מוסף ידיעות נותן את הסיקור הטוב ביותר והמקיף ביותר. בישראל היום התקמצנו במילים על המשחק, במעריב חושבים שרק חיפה רלבנטית במשחק הערב ולעומתם בידיעות נתנו את הסקירה המקיפה ביותר. הרבה זמן לא אמרנו את זה, אבל הפעם יש למעריב ממה ללמוד מידיעות (אחרי שמעריב עשה להם ביה"ס בשבועות האחרונים).  

 ביקורת עיתונות:

מעבר להתייחסות למכבי חיפה- בית"ר ירושלים היו עוד מספר כתבות מעניינות בעתוני היום ששווים התייחסות. בידיעות מביאים ראיון זוגי של קספריוס וצנציפר עם שני הטנסאים הבכירים של ישראל, שחר פאר ודודי סלע. בנוסף, אמיר אפרת ממשיך להתנגח במכבי ת"א והיום תוקף את השחקנים הצרפתיים של הקבוצה. במעריב כתבה מאוד מעניינת של בנו דוד על הבוס הצבעוני של סטייאווה בוקרשט ג'יג'י בקאלי, ובמדור דעות אביעד פוהורליס תוקף את אבי לוזון על ההתנהגות שלו ביציעי וינטר במחזור האחרון, ויניב טוכמן כותב על הכישלון המתמשך במכבי ת"א. בישראל היום אהבתי את הטור של עדי רובינשטיין על הגזענות בישראל וההתייחסות השונה של ההתאחדות לכדורגל לנושא. בנוסף, אבישי סמולר במסגרת המדור השבועי "כוחותינו- הישראלים בחו"ל", וכתבה של רונן דורפן על הקרב שהיה במוצאי שבת בין הוליפילד לואלוייב.  לבסוף, טור ביקורת מצוין של אלי סהר על שמינית גמר הגביע בכדורסל גברים ונשים, כל מילה שלו בסלע.

עוד גליצ' מבית היוצר של אופירה:

אני לא מתכוון לדוש ולחקור מיהי הבחורה שאליה מתכוונת גברת אסייג, זה גם ככה נמוך מדי ("לתת"- זה עולם המושגים של מערכת גליצ'ים), ואני לא רוצה ליטול חלק בהשחרת פניה של הבחורה. למרות זאת העולם חייב לראות לאיזה רמה יורדים שם:

אתם מוזמנים לעלות נושאים שלא נגעתי בהם בטוקבקים. סיפורי מעשיות ואגדות במייל:

shushuhashual1@gmail.com

שושו השועל

"בהצלחה לשני הצדדים"

מנחם בגין, אחד המנהיגים הגדולים של מדינת ישראל, אמר על מלחמת איראן-עיראק ב-1981: "אני מאחל הצלחה לשני הצדדים'". לאחרונה קם בלוג חדש באתר ליגה-בט שנקרא ראלב מג'דרה. בהתחלה לא ידעתי כיצד אני מתמודד עם הבחור החדש, שטרח לא פעם ולא פעמיים לעקוץ אותי ואת הגולשים בבלוג זה. לכן, עד היום מחקתי את הלינקים שפרסם בעל האתר ליגה-בט כי : (א) לדעתי זה חוסר נימוס שבעל בלוג אחר מתפרץ ומקדם את הבלוג שלו בלי לבקש רשות; ו-(ב) הוא מקדם את הבלוג שלו אצלנו תוך העלבה של הבלוג וקוראיו ("הבלוג של החנונים", "הבלוג של הנארדים"). זה לא מנומס ולא מקובל, ולכן הגבתי כמו שהגבתי.
 
אני רוצה להבהיר מספר דברים: הבלוג שלנו אינו בלוג של מבזקים עם סקופים ברנז'איים, והוא מעולם לא התיימר להיות כזה. הבלוג אינו אתר ברנז'ה, ואני עצמי לא מהברנז'ה. אני אוהד ספורט, כדורגל בעיקר, ואני כאן כדי לכתוב ביקורת על מדורי הספורט בעיתונות ובאתרים ולדבר על האתיקה של עיתונאיי הספורט. אני שמח שיש עוד אתר ברנז'ה עם התמחות באתרי ספורט וסקופים על מה שקורה בהם מבחינת כוח אדם, ואני אבקר בו כמו שאני מבקר ב-ICE, וואלה-ברנז'ה וכד', גם אם אני לא מתלהב מהקו המעליב שנקוט בו. כל אחד וסגנונו, ולכולם יש מקום.
 
אני לא כותב כאן כדי להילחם עם בלוגים או לחפש קרדיט בלעדי על ביקורת תקשורת הספורט. אין לי שום בעיה איתו, אלא להפך, אני שמח על כל תוספת של כוח למען המטרה שהייתה ונשארה ביקורת תקשורת הספורט לצורך שיפור שלה. כדי שאף אחד לא יחמיץ מקור מידע כי מחקתי את הקישור שלו בטוקבקים המעליבים: לכל המעוניינים, הנה קישור לבלוג ביקורת התקשורת של ליגה-בט -http://blog.ligabet.co.il. תוסיפו למועדפים, ותנו לי להמשיך בדרך שהתוו הקודמים לי בבלוג הזה – ביקורת תקשורת הספורט שמלווה בהבעת דעה אישית ונסיון להגיע לתובנות ומסקנות. אחרי שכולם שמו אותו במועדפים, אני מבקש מבעל האתר להפסיק להציף את הטוקבקים בלינקים לאתר שלו אלא אם יש בהם משהו חדשותי או רלבנטי. אתה מוזמן להגיב פה מתי שאתה רוצה ועל איזה נושא שאתה רוצה בתנאי שזה יהיה בשפה נאותה, ולא מתלהמת ושחצנית כמו שעשית עד עתה, יש אצלנו מקום לכולם.

לכן אני אחזור על דבריו של מנחם בגין: "אני מאחל הצלחה לשני הצדדים". בהצלחה, ראלב.

הוראה מלמעלה

לפני מספר שבועות, נבחרת הנוער של אוחנה התמודדה במסגרת בינלאומית, ובהתאם לכך קיבלנו סיקור מלא באינטרסים באתר "מספר 1 בספורט". גם השבוע התמודדה נבחרת הנערים של אוחנה, והסטטוס קוו של עורכי התוכן באתר נמשך, שאוחנה מפסיד- הכותרות טורחות לציין זאת בגדול:

אבל שהנערים של אוחנה מנצחים, חס וחלילה שיהיה איזכור קטנטן של המאמן:

צילומי המסך מדברים בעד עצמם, מסע הנקמה של אופירה נמשך, והכי מצחיק שהיא מתחבאת מאחורי הקרדיט "מערכת One" כאילו שהגולשים לא יודעים שהיא מכוונת הכל שם. שביררתי עם אחד העובדים באתר "מספר 1 בספורט" האם באמת יש הוראה ברורה מקברניטי האתר לעורכים גבי נבחרת הנערים של אוחנה קיבלתי את התגובה הבאה: " בוודאי שיש הוראה להדגיש כל הפסד של אוחנה ולציין שזו הנבחרת של אוחנה". ומה עשו העורכים החכמולוגים של האתר כדי להסוות את הבושה? שמו בידיעה תמונה של אלון חזן, שהוא בכלל מאמן של נערים ב', נבחרת שבכלל לא נטלה חלק בטורניר…

לתמונה המלאה של הדברים: http://www.one.co.il/Article/128945.html.

ביזיון ה-NBA

עוד בימים הראשונים שלי ככותב בבלוג ציינתי את העובדה שהאנשים שמקבלים החלטות בערוץ הספורט מצפצפים על אוהדי הכדורסל וה-NBA בפרט. ההתבכיינות שלי היתה עוד בימים הראשונים של פתיחת הליגה, ותהיתי בקול רם מתי יחליטו שם באתר לתת לצופים מעט כדורסל איכותי. לא ביקשתי 5 שידורים שבועיים, וגם לא 4, רוצה בסה"כ שידור אחד בודד, רק כדי להרגיע את המצפון שלי, לא יותר מזה. אבל זה לא ממש מעניין את אבי בר וחבורת יועציו והם ממשיכים להתעלם מהליגה הזאת כאילו היא לא קיימת. נכון, יש להם איזור סיקור רחב באתר האינטרנט, אבל זה לא מעניין אותי- אני רוצה לראות את זה חי!. זכויות השידור של משחקי ה-NBA נמצאות כמו שבוים בידם והם לא מתכוונים לשחרר אותם, לא לציבור ולא למישהו אחר שכן יסכים לשדר (כמובן אלף אלפי הבדלות למובן האמיתי של שבוי, ישוחרר גלעד שליט!!).

בפוסט ההוא כתבתי שאני חושש שנגיע למצב שבו הם יתחילו לשדר את הליגה הזאת רק מתחילת הפלייאוף, וכל העונה הרגילה תתפספס לנו, ונפסיד המון משחקים טובים (למשל: בשבוע הקרוב יהיה מפגש לוהט בין בוסטון ללייקרס), והדברים נאמרו שעוד הליגה היתה בחיתוליה. שימו לב למצב הליגה כיום:

רוב הקבוצות שיחקו בין 24 ל-28 משחקים בעונה הרגילה, משמע- שליש עונה כבר מאחורינו ועדיין לא קיבלנו שידור אחד לרפואה מערוץ הספורט. בינתיים אנחנו נאלצים להסתפק בשידור השבועי של espn (זה בושה שאוהדי NBA צריכים לחכות לשידור מערוץ לוויני, כשערוץ הספורט המקומי מסרב לשדר משחקים). אני אשמח אם נציג של ערוץ הספורט יהיה מוכן להביא תגובה בשם מקום עבודתו, ולשמוע מהם השיקולים האמיתיים לאי שידור המשחקים. אם תגיע תגובה כזו למייל אני אעלה אותה לפה (סודיות מובטחת כמובן).

קטנה אחרונה לסיום: בימי שישי לפני הצהרים יש תוכנית ספורט ב"רדיו ירושלים" בהנחייתה של מאיה חסון. אתמול אחד האייטמים שעלה בתוכנית היה בעקבות דברים שנכתבו פה בבלוג. מאיה החלה את האייטם בציטוט של הפוסט שעסק ב"תקשורת אדומה" (הפוסט ביום ג' האחרון, http://omdim.wordpress.com/2008/12/16/), וכל העליהום שעבר השבוע על השופטים בגלל הטעויות בשבת. לאחר שהקריאה (אם אני לא טועה, מילה במילה) את מה שנכתב פה, עלה לשידור יובל היימן והם החלו לדון בבעיות השיפוט בכדורגל הישראלי.

המיילים שלכם והטוקבקים הרבים מחזקים אותי, אין ספק, אבל אתמול ששמעתי את זה, הבנתי שדברים מחלחלים הלאה, וזה גרם לי לסיפוק אדיר. אנשים קוראים את הביקורת שלנו, לוקחים לתשומת הלב את הביקורת ולומדים לקח לפעמים הבאות (ואפילו משתמשים בביקורת שלנו כדי לעלות אייטמים משל עצמם, בדיוק כמו שקרה אתמול). לאט לאט אולי נצליח ליצור פה תקשורת ספורט אחרת, למרות שאני לא טיפש ואני מבין שתמיד יהיו אלה שימשיכו באותה הדרך ואותו הקו שהתוו במשך השנים.

שאלות, תשובות, קללות, נאצות, ת"ש, מין, כלכלה במייל:

shushuhashual1@gmail.com

שתהיה שבת שלום לכולם

שושו השועל

סקר TIM לחודש נובמבר

אתמול פורסם סקר TIM לחודש נובמבר האחרון. מניתוח הנתונים בטבלה הבאה ניתן לזהות מגמה מרכזית אחת ברורה: אתר ספורט 5 מתחזק מול המתחרה הראשי שלו, "מספר 1 בספורט". אם נכנס פנימה לתוך הנתונים אפשר להגיע למספר מסקנות חשובות: ראשית, שני האתרים מתחזקים לעומת חודש אוקטובר (ספורט 5 עלה ב-64,000 גולשים בשבוע, "מספר 1 בספורט" עלה לעומתו ב-53,000 גולשים, ובאחוזים: 1.9% של ספורט 5 לעומת המתחרה שעלה ב-1.5%). שנית, הפער בין האתרים המתחרים מצטמצם: בחודש אוקטובר הפער היה 1.8% ואילו בחודש שעבר הצטמצם הפער ל-1.4%. המגמה שעולה מהסקר היא ברורה לחלוטין: התחזקות של ספורט 5 על חשבון "מספר 1 בספורט", התחזקות שאינה חד פעמית אלא מגמה שנמשכת במספר החודשים האחרונים. בקצב הזה, בעוד מקסימום שנה,  אתר ספורט 5 יוביל על "מספר 1 בספורט" באופן מוחלט.

אני בטוח שקברניטי האתר שיושבים להם בבית בסר מודעים לנתונים הללו. השאלה היא האם זה בכלל אכפת להם, והאם הם מתכוונים לעשות משהו בנידון. הרי בסופו של דבר, הכל זה עניין של כסף, ובעולם המדיה של ימינו, כניסות לאתר מתבטאות בכסף (בעיקר בגלל כספים שנכנסים מפרסום). אני לא יודע אם הם מרגישים פגיעה מסוימת בהכנסות האתר (אין לי נתונים מסוימים, אלא ספקולציות שיכול מאוד להיות שאינן נכונות), אבל לעניות דעתי הם צריכים לקחת את עצמם בידיים, ולהחליט החלטות עקרוניות על דרך והתנהלות חדשה, שאולי תעצור את סחף האנשים שפעם היו נכנסים לאתר, והיום הם לא מעיזים זאת.

יש להם פלח שוק כך-כך גדול, הם נחשפים לציבור גדול, אבל במקום למנף את העובדה הזאת, הם בוחרים ללכת בדרך לא דרך, והם הורסים בסופו של דבר את השם של עצמם, וזה מתבטא במספרים (למרות שמספר הכניסות לאתר גדלה מחודש שעבר, אבל הפערים עם ספורט 5 צומצמו, כך שאין לזה חשיבות).

זעזועים במערכות העיתונים הגדולות

בימים האחרונים התבשרנו על פיטוריהם/פרישתם של שניים מהעורכים הבכירים של מוספי הספורט בעיתונים הגדולים במדינה. עמיר פלג פרש/פוטר ממשרת העורך של מוסף הספורט בידיעות אחרונות (http://www.ice.co.il/article.asp?catId=2&pgId=127121), ואיתן מרקוביץ' פוטר ממוסף הספורט של עיתון הארץ (http://www.ice.co.il/article.asp?catId=2&pgId=127220). שני המקרים אמנם קורים אחד אחר השני בתזמון מושלם, אבל ממה שאני מבין, הסיבות לכך הם שונות לחלוטין. במקרה של מרקוביץ', הפיטורים נובעים ככל הנראה בגלל בעיות כלכליות של העיתון והצורך לקצץ בכוח אדם. המקרה של עמיר פלג הוא שונה לחלוטין, למרות שאף אחד בידיעות לא יגיד את זה בפה מלא: הסיבה לפרישה/פיטורים היא מקצועית לחלוטין.

בזמן כהונתו של פלג כעורך המוסף, הפופולריות שהיתה לו במשך שנים ירדה לעומת נסיקתו של המתחרה ממעריב. לא מעט סיפורים וראיונות שהיו בעבר נתח בלעדי של ידיעות, הובאו אצל המתחרים במעריב (זה כמו מתאגרף צעיר שחובט מכות קלות אך כואבות ומתישות באלוף הכבד שהחזיק בחגורה במשך שנים). רק בתקופה האחרונה היינו עדים למכת סנוקרת שהנחית מעריב על ידיעות: בזמן שבן-שימול ישן את שינת הצהרים שלו, טוכמן עשה לו ביה"ס ודיבר עם ארקדי והכותרות למחרת היו בהתאם.

לאור מצבו של מוסף ידיעות, השינוי היה מתבקש לדעתי. השאלה מי יבוא במקום פלג, ואיך הוא יכול להרים את המוסף מחדש, ולהחזירו לימים שהוא היה מוסף הספורט השולט במדינה. אגב- ישנן לא מעט שמועות שמרקוביץ' יתפוס את מקומו של פלג בידיעות אחרונות, אבל ממה שהבנתי ממספר אנשים, מהלך כזה הוא קלוש בגלל שמרקוביץ' לא מוכן לקבל את העובדה שניר חפץ יהיה מעליו בהיררכיה…

צ'רלטון מרחיב אופקים

אוריאל דסקל מפרסם שלשום במוסף הספורט של "כלכליסט", שחברת צ'רלטון רכשה את זכויות השידור של קרב הקאמבק המדובר של המתאגרף המפורסם איוונדר הוליפילד, בסכום של 150,00 יורו:  http://www.calcalist.co.il/sport/articles/0,7340,L-3170325,00.html. ראשית, טוב לקרוא ולדעת שקברניטי צ'רלטון מרחיבים אופקים ורוכשים זכויות שידור של ענפי ספורט שלא קשורים ב-"22 מטומטמים שרודפים אחרי כדור". אחרי שרכשו את זכויות השידור של משחקים ביורוליג, הם מרחיבים את הקהל הערוץ (שברובו מורכב מאוהדי כדורגל), לחובבי ענפי ספורט אחרים.

שנית, הקרב הזה עושה רעש תקשורתי, ויוצר הרבה מאוד עניין אצל חובבי הענף. השאלה היא כיצד יתייחס לקרב ערוץ הספורט?. האם הוא ימשיך להתעלם מארועי ספורט חשובים שאינם משודרים בערוצים שלהם, או שלשם שינוי הם יתעלו על עצמם ויתייחסו לנושא למרות שהמתחרים הולכים לשדר את הקרב. אני מתאר לעצמי מה הולך להיות, אם אתם רוצים לקרוא על הקרב ולהכין את עצמכם, אל תצפו לקבל מהם משהו בנושא…

עדכונים בנושא הפיטורים באתר "מספר 1 בספורט"

לאחר הפיטורים של יופ ציוני בתחילת השבוע, נפוצו שמועות על פיטורים של עובדות נוספות מהאתר "מספר 1 בספורט". שלשום עשיתי טעות וכתבתי שהן פוטרו מבלי לבדוק את הדברים לעומק, והורדתי את זה לאחר מספר דקות עד לבירור רציני יותר ומעמיק מבפנים לגבי מצב הבנות באתר. לאחר בירור עולים הפרטים הבאים: יופ פוטרה ואת זה כולם יודעים. בקשר ליעל מרגלית, היא בספק להמשך הדרך ככתבת באתר. בימים האחרונים יש מחשבה של ראשי האתר לנקוט צעדים כנגד מרגלית בגלל מספר הפרות משמעת לא גדולות שהיא עשתה. התכנון המקורי היה שהיא לא תצא עם מכבי ללה מאן, אבל בסופו של דבר היא יצאה למרות הכל (עדכון קצר: נכנסתי לאתר וראיתי דיווחים שלה על מכבי בצרפת, לכן הערכתי שהיא נסעה איתם, אבל מתברר שבסופו של דבר היא לא נסעה). בשיחות איתה היא טוענת "שהכל יהיה בסדר", אבל כרגע ראשי האתר מידרו את העובדים מכל ההחלטות, לכן אין לדעת מה תהיה ההחלטה שלהם. לגבי שאר העובדות, אין כרגע כל חדש לגבי מעמדן והן ממשיכות לעבוד באתר כרגיל.  

אלי גוטמן עושה לעצמו בושות

אני לא יודע כמה מכם שומעים את תוכנית הספורט של רשת ב' מדי ערב, אבל לי יצא לשמוע אותה אתמול. באולפן ישבו משה פרימו וז'וז'ו אבוטבול ושוחחו בין היתר על השיפוט במחזור האחרון. לאור טעויות השיפוט העלו לשידור את מאמן הפועל ת"א שהמשיך לבכות כמה דופקים את הקבוצה שלו, אבל זה לא האישיו פה. לאחר שסיימו לדבר על השיפוט, התחילו לדבר תכלס- על כדורגל. האם הפועל יכולה להמשיך לרוץ בצמרת, האם הפועל תתמודד עד הסוף על האליפות וכו'.

לקראת סוף הראיון שואל פרימו את גוטמן אם הם מאמינים שהם ירוצו עד הסוף, וגוטמן (להזכירכם, מאמן בכיר בליגת העל) עונה לו שבשיטה החדשה עם הפליאוף והפחתת הנקודות הוא מאמין שיהיה בסדר. פרימו התחיל לגמגם כי אפילו הוא לא האמין שגוטמן לא מעודכן לגבי העובדה ששינוי מבנה הליגה יחל רק בשנה הבאה. שהוא מסביר לו את זה, גוטמן אומר לו "אתה בטוח?" וככה נמשך דין ודברים במשך דקה לגבי העובדה הזאת. מאוד מפתיע אותי שגוטמן לא ידע את העובדה הזאת, איך הוא מכין את הקבוצה שלו אם הוא לא יודע שיש 3 סיבובים ואח"כ מוכרזת האלופה (הוא היה בטוח שיש 32 מחזורים ואז מתחיל פליאוף). מזל שיש את משה פרימו והתוכנית היבשושית של רשת ב' כדי לעדכן את גוטמן בנעשה בביצה המקומית, כי אם לא הוא עוד היה מתעורר במחזור ה-32 ומכין את הפועל לפליאוף אליפות בסגנון הפליאוף שקורה בימים אלה בארגנטינה. ואח"כ יש אנשים שאומרים שהתקשורת מזיקה

 

אם יהיו נושאים מעניינים שיש לדון בהם, אני אעלה עדכון מאוחר יותר לפוסט. טענות, מענות, קללות, נאצות, ת"ש, מין וכלכלה במייל: shushuhashual1@gmail.com

שושו השועל

עריפת ראשים באתר "מספר 1 בספורט"

לפני מספר שעות התבשרנו שיופ ציוני, הכתבת של האתר "מספר 1 בספורט", שעל מעלליה סיפרנו פה בהרחבה בשבוע שעבר, פוטרה ממקום עבודתה ע"י אופירה אסייג, עורכת התוכן של האתר. אני לא יודע אם הפרסום פה בבלוג על הבילויים של ציוני עם מושאי הסיקור שלה תרם לפיטורים, אבל אם זאת הסיבה, אני בהחלט לא שמח על כך.

אני חייב לציין שלא חשבתי שהפרסום של התמונה יוביל לפיטוריה בסופו של דבר של הכתבת (ושוב, אין לי מושג אם זאת הסיבה או שזה היה פשוט "הקש ששבר את גב הגמל"). פרסמתי את התמונה רק בגלל שיקולים של אתיקה עיתונאית והתנהלות של כתבי האינטרנט במדינה הקטנה שלנו. תיארתי לעצמי שהיא תקבל מן הסתם על הראש בגלל התמונה, אבל בסופו של דבר זה יעבור, היא תלמד את הלקח והכל יחזור על מקומו בשלום. אבל מפה ועד פיטורים, לא חשבתי ותיארתי לעצמי. אני מודה ומתוודה, אם הייתי יודע שפרסום התמונה יוביל בסופו של דבר לאובדן העבודה של ציוני, לא הייתי מפרסם את זה (למרות הרצון של הקהל לראות דברים כאלה).

בכל מקרה, הכי מצחיק אותי בכל הסיפור הזה שאופירה היא זאת שמטיפה מוסר לעובדות שלה בכל הקשור להתנהלות מקצועית ואתית. אתם מבינים? אותה אישה שאין ספור שערוריות קשורות בשמה, אותה אישה ששמה נקשר לא פעם ולא פעמיים לסיפורים אודות יחסים הקרובים שלה עם מאמן בכיר בליגת העל, וכמעט הביאה לגירושים שלו מאישתו, מטיפה מוסר לבחורות הצעירות שעובדות תחתיה באתר- אין מילים!. האתר מאבד את נכסיו (אם אפשר לקרוא להם נכסים), ונותר לנו רק לחכות בסבלנות ולראות מיהם המחליפים שיגיעו במקום אלו שקיבלו וולה מאופירה. מה שבטוח, לאט לאט האדמה רועדת תחת רגליהם של קברניטי האתר "מספר 1 בספורט".

רעידת אדמה בעולם הכדורגל- לא אצל "מספר 1 בספורט"

לקראת חצות הותר לפרסום שאבי לוזון ואחיו עמוס נמצאים במרכזה של פרשיית שחיתות חדשה שמעורבת בו מכבי פ"ת ובית"ר נס טוברוק. כראוי לפרשייה גדולה כזאת, היא תפסה את הכותרות בכל אתרי הספורט, מלבד אתר אחד, שכנראה הקשרים הטובים של אנשיו עם הגיבורים המרכזיים של הפרשה, מונעים סיקור נאות כמו שאר אתרי האינטרנט. הפרשה הותרה לפרסום לקראת חצות, שימו לב לשעה בצילום המסך של האתר "מספר 1 בספורט" ומהם הכותרות הראשיות שלו.

יכול להיות שהגליצ' הבא קשור בצורה כלשהי לעובדה שלא מפרסמים את הפרשה באתר?

"התקשורת אדומה"

במשך המון שנים היתה טענה של אוהדים מקבוצות שונות בכדורגל הישראלי, שהתקשורת היא אדומה. אני לא יודע עד כמה התקשורת היא אכן אדומה, אבל מה שקורה ביומיים האחרונים מאז הטעות של מאיר לוי שגזלה 3 נקודות מהפועל ת"א, פשוט חורג מכל פרופורציה אפשרית.

כותרות ראשיות בעיתוני הבוקר של יום ראשון שזועקות על הגזל, ביום שני מוסף ידיעות מוסיף נפט למדורה ומעלה כתבה ש"מפרטת" כמה השופטים דופקים את הפועל, ומה היה יכול להיות אם לא היו דופקים אותה. כדי לכסות על עצמם הם מכניסים 2-3 טעויות שיפוט אחרות שלא ממש משמעותיות ולא נוגעות בהפועל ת"א, כדי שנחשוב שתיק השופטים פוגע בכולם, ולא רק בהפועל. מעבר לכתבה, אמיר אפרת החליט להרים את הכפפה ולחלק ציונים לשופטים שלנו, וזה ממשיך את הקו שבו החל אתמול (כתבתי כבר שנדמה שהוא לקח את זה אישית משום מה). במעריב, אייל לוי ואברהם טבק עם עוד פרויקט שופטים, ודווקא ישראל היום בוחרים להתעלם במפגיע מהתופעה (וטוב שכך).

איפה היו אותם עיתונאים ועורכי ספורט שהפועל קיבלה בעונה שעברה 2 פנדלים שהשאירו אותה בליגה? איפה היו אותם עיתונאים בתחילת העונה שהשופטים מנעו ממכבי ת"א עוד מספר נקודות שאולי היו משאירות את בן-שמעון במשרתו? מדוע בספרד לא עשו סימפוזיון כזה גדול אחרי שהשופט הרג את ריאל מדריד במשחק מול סביליה? האם תקשורת הספורט לא מבינה שבסופו של דבר הדברים האלה מתקזזים? היום דופקים את הפועל, מחר הם יקבלו פנדל שלא היה מעולם. אין שום סיבה לעליהום התקשורתי שמתרחש ביומיים האחרונים על השופטים, רק בגלל שהנהלת הפועל החליטה ש"נמאס לה שדופקים אותם".

נכון השופטים שלנו רחוקים שנות אור מלהיות שופטים טובים, אבל הסיקור התקשורתי צריך להיות בהתאם. באותה המידה ששנה שעברה אישרו להפועל גול שלא היה ולא נברא נגד אשדוד, והתקשורת היתה שקטה כמו דג ביום למחרת, כך היה צריך להיות גם ביומיים האחרונים. כולי תקווה שלא נקבל עוד פרויקטים העוסקים בשיפוט בימים הקרובים.   

הערה לסיום: אני אשמח אם מישהו ירים טור אורח על הסיפור של אלי כהן וידיעות אחרונות, אני לא ממש מעורה בפרטים ואני מאמין שיש אנשים שיודעים קצת יותר ממני מה בדיוק הלך שם. במידה ותהיה היענות, אני אעדכן את הפוסט.

shushuhashual1@gmail.com

שושו השועל

בורוסיה who??

היום מגיעה לארץ קבוצת הפאר הגרמנית בורוסיה מינשנגלדבך ותתמודד במשחק ידידות מול מכבי נתניה של מתיאוס באיצטדיון בהרצליה. הגעה של קבוצה כזאת זה לא דבר של מה בכך, ולא נוחתות פה קבוצות גרמניות בכירות למשחקי ידידות מול קבוצות ישראליות. המשחק מול נתניה יתקיים בהרצליה, ושידור המשחק יועבר בערוצי התשלום של צ'רלטון. בהתאם לכך, בערוץ הספורט החליטו להתעלם לחלוטין מההגעה של הגרמנים לארץ כאילו זה לא קורה בכלל. לא משנה מבחינתם שקבוצה גדולה באה לארץ, שמשחקים בשורותיה 2 שחקנים ישראלים נהדרים (קולאוטי ואלברמן) והיא תתמודד מול מכבי נתניה. הדבר החשוב ביותר מבחינת קברניטי ערוץ הספורט הוא שזה לא משודר אצלהם, אלא אצל המתחרים של זהבי, לכן אין צורך להזכיר את האירוע בכלל.

התופעה הזאת בערוץ הספורט אינה חדשה לנו. הליגה האנגלית? לא קיימת בכלל, אבל הגביע האנגלי המינורי (יחסית לליגה) שמשודר בערוצים שלהם זוכה לתהודה גדולה. אתמול בערב שודר בערוץ הספורט הסופר קלאסיקו בין ברסה לריאל מדריד, ולמרות שהוא היה בערוץ הפתוח, כיצד פמפמו לנו אותו כל השבוע?, נכון, אתם יכולים לראות אותו ב-HD, שהוא כמובן ערוץ בתשלום. אני רק מתאר לעצמי מה היה קורה לנו הצופים/גולשים אם המשחק הזה היה אמור לעבור בערוץ הלייב.

כשהח'ברה בערוץ הספורט רוצים לדחוף לך משהו בכוח, הם יעשו את זה עד שזה ייצא לך מכל החורים (כמו ה-HD השבוע), אבל אם זה אירוע ספורט שאין להם את זכויות השידור שלו (כמו משחק הידידות היום) הם מתנהגים כמו בת-יענה, דוחפים את הראש לאדמה ומחכים שהסופה תעבור, רק כדי לציין זאת אח"כ בכמה שורות כדי לפתור את עצמם ולהניח למצפון שלהם (אם קיים דבר כזה אצלהם, מצפון…).

ואם כבר התעסקנו בטלוויזיה- 2 טורי אורח:

קולו: נהוג להתלונן על עלות שידורי הספורט. צ'רלטון גובים 50 ש"ח לחודש על שידורים של שני ערוצים, ערוץ הספורט דורשים 30 ש"ח לחודש על שני ערוצי הפיי שלהם, לייב וגולד. בנוסף ישנו תשלום לערוץ 5+ כחלק מחבילת ספורט/גברים וכן גם הערוץ החינמי ספורט 5 הרגיל עולה כסף שמגולם בעלות החבילה הבסיסית.

יש גם צד שני למטבע והוא החברות עצמן. הנה כמה עלויות של זכויות שידור: ערוץ 10 משלם 6.5-7 מיליון דולר לשנה על שידור המשחק המרכזי של ליגת טוטו. צ'רלטון משלמת 6 מיליון דולר לעונה על שידורי ליגת טוטו שלה. לא הצלחתי לגלות כמה ערוץ הספורט משלם למנהלת הליגה בכדורסל, אבל גם כאן מדובר בסכומים לא מבוטלים. ערוץ 10 משלם כ-4 מיליון דולר לעונה עבור שידורי מכבי ת"א ביורוליג. אתר ONE משלם 300000 דולר לשלוש שנים עבור שידור משחקי ליגת הכדורסל הישראלית בסלולר. ערוץ הספורט משלם 3.75 מיליון יורו לעונה עבור ליגת האלופות שזו עלייה של 25% לעומת קודם.

המחירים של זכויות שידור בכל העולם מטפסים למעלה וזה מאפשר לקבוצות לקבל יותר כסף וכך גם לשלם משכורות גבוהות יותר עבור שחקנים ומאמנים. לפני עשור ויותר שחקנים מובילים לא הרוויחו מה שמרוויחים כיום שחקני משנה. בסוף שנות השמונים קווין מגי במכבי ת"א הרוויח פחות מאשר מרוויח כיום ליאור אליהו. מלמיליאן יכול היה רק לחלום לקבל במכבי ת"א את הסכום שמקבל כיום מאור בוזגלו. בוב מקאדו היה הכדורסלן הכי יקר באירופה כשהרוויח מיליון דולר לעונה בסוף שנות השמונים, היום זה נראה כבדיחה.
 
אין ספק שיש השפעה הדדית בין עלות השכר של שחקנים לבין הכסף שהקבוצות מקבלות בתמורה לזכויות השידור. במסגרת התחרות לשים את היד על כל מה שזז בכדורגל כדי להתחרות בצ'רלטון, ערוץ הספורט משדר את משחקי הליגה הספרדית, הארגנטינאית, הצרפתית, האיטלקית (חלקית), הגרמנית, ליגת האלופות, ליגה לאומית, גביע הליגה האנגלי, גביע הטוטו, גביע הליברטדורס וזה רק כדורגל. אם נוסיף את הכדורסל ושאר ענפי הספורט, נבין שלא פלא שערוץ הספורט נמצא בהפסדים. האם אנחנו באמת רוצים שהמועצה לכבלים ולווין תשים באמפרים שימנעו מערוץ הספורט להרוויח? הרי אז בסופו של דבר ישודרו לנו רק פוקר והוקי גלגיליות ושאר ענפים שעלות זכויות השידור שלהם זניחה.

אז נכון שמצד אחד צריך להילחם בזליגה כיוון שזה שינוי של התנאים מול הצרכנים לרעה, אבל מצד שני אי אפשר לבוא ולדרוש לקבל את כל מה שהיה בעבר טרום ערוץ הפלוס שימשיך להיות משודר בערוץ פתוח כיוון שאז ערוץ הספורט יפשוט את הרגל.
 
התנאים שקבעה המועצה שייכנסו לתוקף לקראת הקיץ הקרוב לא פותרים שום בעיה מעבר לשידורים של אירועים חשובים. אין בהם שום מניעה להעברת כל המגזינים של ערוץ הספורט דוגמת יציע העיתונות, חדשות הספורט, חמישיות וכיו"ב לערוץ הלייב (שבטח שמו ישתנה). לדעתי זה גם מה שיקרה בסוף כדי שערוץ הספורט ישדר תחרויות בערוצים נגישים יותר בעוד על אקסטרות דוגמת תוכניות סיכום, חדשות ותחקירים נשלם אקסטרה. כך ערוץ הספורט לא יפשוט את הרגל ואנחנו כצרכנים נקבל שידורים חיים. עוד כיוון שאני חושש ממנו הוא שבערוץ הפתוח ובערוץ הפלוס לא נקבל שידורים חוזרים של משחקים ותחרויות ששודרו חי בהם, אלא ששידורים חוזרים כאלו יועברו לערוץ הגולד. כך מי שפספס שידור יצטרך לשלם כדי לראותו שוב.
 
לסיכום: כרגע אנחנו בצומת דרכים שתקבע רבות כיצד יראו שידורי הספורט בעתיד. לא ברור לי מה ההשפעה של המנויים, אך כן ברור לי שערוץ הספורט ימשיך לבצע שמיניות באוויר כדי שמכיוון אחד ניאלץ להוציא יותר כסף וכך להשאירו בחיים, אבל מהכיוון האחר הוא ימשיך לשלם עבור זכויות שידור במסגרת מלחמתו בצ'רלטון. ואתם יודעים שבמלחמה כמו במלחמה הכל נראה כשר לצד הנלחם.

סלים וארזה: ערוץ יורוספורט ניוז ירד בעבר מ-HOT וצפוי לרדת בקרוב גם מ-YES. קולו כתב בעבר על הזזת יורוספורט מאפיק 51 לאפיק 112 אצל YES. התהליך המלא הוא שיורוספורט נע מ-51 ל-112, פוקס ספורטס נע מ-59 ל-51 והערוץ בתשלום אגו טוטאל תפס את המקום שהתפנה באפיק 59. יורוספורט ניוז נדחק עוד יותר לקרן זווית כשעבר מאפיק 112 אל 212.

היום אני קורא שעקב חוסר רייטינג, ערוץ יורוספורט ניוז הולך להיעלם לגמרי ממפת האפיקים של YES. מה קורה עם ערוץ יורוספורט הרגיל? הרי ההזזה שלו למיקום הנוכחי כבר הורידה לו את הרייטינג בצורה ניכרת. כשפניתי בעבר לחברת YES להתלונן על הזזת יורוספורט ל-112, קיבלתי תשובה ש-YES מזיזה את הערוצים כחלק משיקולים פנימיים שלה ומעלה ערוצים אחרים במקומם.

בינתיים ציבור חובבי הספורט לא מקבל תוספות לחבילת הבסיס או לחבילת הספורט. לפחות YES מודיעים שניתנת למנויים אופציה לבטל את חבילת הספורט תוך 30 יום בגין הורדת הערוץ. כמה זמן ייקח עד שנקבל הודעה ש-YES מורידה גם את יורוספורט הרגיל עקב רייטינג נמוך בגלל המיקום ההזוי שהם עצמם נתנו לו?

טעויות שיפוט

במחזור האחרון קיבלנו תצוגת שיפוט שלא נראתה במגרשים כבר הרבה זמן. צלילה עצבנית של צגאי מסכנין שגרמה לתבריזי לשרוק לפנדל, והחלטה שערורייתית של הקוון בבלומפילד מנעה 3 נקודות מהפועל ת"א (כמובן, ע"פ ראות עיניי, כל אחד יכול לפרש את זה איך שהוא רוצה). הכותרות הראשיות של עיתוני הבוקר זועקות לנוכח החלטות השופטים בשבת: במוסף ידיעות "אני מאשים" עם תמונה של גוטמן מצביע, במוסף מעריב תמונה מצוינת של שלט שהונף בקופסא ועליו נכתב "תשמעו בדיחה, איגוד השופטים" (צילם אלן שיבר). דווקא בישראל היום העדיפו לדחוק את הסוגייה הזו לעמוד השלישי של מוסף הספורט, ומתמקדים באבי נימני ומכבי ת"א (לא מיצינו את זה כבר?, תעברו הלאה, לא כל העולם סובב סביב מכבי ת"א).

ולתוכן הדברים: במוסף ידיעות פותחים עם ראיון של משה שיינמן עם בן ציון סלמן, יו"ר איגוד השופטים. בהחלט ראיון במקום עם שאלות נוקבות שצריכות היו להישאל נוכח תצוגת השיפוט העלובה השבת. בהמשך אמיר אפרת ממשיך להכות בברזל החם וקורא למאיר לוי "שופט פחדן", וכאן אני חולק מעט על אפרת. אפשר להעביר ביקורת, ויש אפילו צורך בכך, אבל מפה ולהתחיל לקרוא לשופט ולקוון פחדן, זה מוגזם לדעתי. אני מסכים עם רוב הדברים שהוא כותב בטור, אבל אני חושב שאפרת (משום מה) לקח אישית את הפסיקה של לוי והחליט להפשיל את השרוולים. מבחינתי, מאיר לוי הוא השופט הטוב במדינה, ואני מאמין שהוא מגיע נקי כפיים למשחקים, ללא החלטות בנקבעו מראש, לכן לא היה צריך לקרוא לו פחדן. לא ראיתי טורים שקראו לסמי בכר פחדן אחרי השריקה נגד טפירו לפני שנתיים, וגם פה לא היה צורך להשתמש בזה.

במעריב, תוקפים את הנושא באותה הדרך: המוסף נפתח עם ראיון של רון עמיקם עם יו"ר הוועדה המקצועית של איוגד השופטים, עמית קליין. גם הראיון הזה, כמו מקבילו בידיעות, היה ראיון במקום עם שאלות נוקבות, אבל עמיקם החליט להתמקד בהחלטות שפגעו בהפועל ת"א, ללא שום התייחסות לאירועים בקופסא יום שישי, בניגוד לשיינמן שדואג לכלול את שני המשחקים. אבי רצון מתייחס בהרחבה בטור לטעויות השיפוט, ואייל לוי בעמוד האמצע הוא אחד היחידים שנותנים גב לקוון דביר בהחלטה שלו בבלומפילד.    

בנושא טעויות השיפוט מוסיף ואומר קולו: כל פעם שנשרק פנדל שנוי במחלוקת או מאושר שער מנבדל אנחנו עדים לאותו ריטואל: אם זה נגד קבוצה קטנה, אז הבעלים/מאמן יבוא ויגיד שלא היו עושים את זה לקבוצה גדולה ותמיד דופקים את הקטנים. לעיתים אף ירמוז שההנחיה באה מההתאחדות עצמה. אם זה נגד קבוצה גדולה, אז הבעלים/מאמן ישלפו מקרים דומים עם החלטות הפוכות לגבי קבוצות אחרות. ואפילו לפעמים יפשפשו במניעים של השופטים.

טעויות שיפוט הן חלק מהמשחק וכמעט תמיד יהיה צד לא מרוצה. אני לא מכיר גול שנפסל בדיעבד או נקודות שהוחזרו עקב החלטת שיפוט שגויה. מה שכן אפשר לראות הן השעיות של שופטים או הורדה לליגות נמוכות אחרי שאיגוד השופטים בוחן את הטענות. עכשיו נשאלת השאלה אם בארגון השופטים מתייחסים לביקורת שעולה נגד השופט בתקשורת כשהם מחליטים על העונש שיקבל. לדעתי הבאז התקשורתי התורן נגד שופט כזה או אחר בהחלט משפיע על העונש שיקבל השופט. מה שכל כך נפוץ בכדורגל, לא קורה כמעט בכדורסל. משחקים צמודים מוכרעים לעיתים בהחלטות שיפוט שגויות וגם אם קבוצת כדורסל הפסידה בגין טעות שיפוט, אנחנו לא שומעים על השעיות או על עונשים כפי שקורה לשופטי הכדורגל.

האם בקבוצות הכדורגל יוצאים לתקשורת בכוונה כדי ליצור לחץ על שופטים? האם יש אצלם תחושה שאם יצעקו מספיק חזק אז ייכנס איזשהו חשש לשופט לפני שהוא ישרוק שוב נגד הקבוצה שצעקה נגדו בעבר? לדעתי בקבוצות הכדורגל מאמינים שאכן זה כך, והם מנצלים את תקשורת הספורט לצרכיהם בנושא.

ביקורת עיתונות

אין לי יותר מדי מה לחפור לכם בנושא הזה, לכן אני אציין בקצרה דברים מעניינים ששווה לקרוא אותם במוספי הספורט היום (למעט הארץ, שלא השגתי היום לצערי): בידיעות, גידי ליפקין ממשיך בקו "יש לחיפה שחקנים צעירים שלא קרעו זוג נעליים, אבל בכל זאת אני אפציץ עליהם כתבה", וכמו הכתבה על גולסה, היום הוא מעלה כתבה על החלוץ המצוין מוחמד גדיר. כולי תקווה שזה לא יפגע בילד בסופו של דבר. במערכת ידיעות הלכו כנראה לישון מוקדם, לכן אין שום התייחסות לסופר-קלאסיקו שהתקיים אתמול בנאו-קמפ. לעומתם, במעריב ובישראל היום החליטו לסגור מאוחר מהרגיל את העיתון, וישנה התייחסות ראויה לתוצאת המשחק. יעקב זיו במעריב, ועמית לוינטל בישראל היום נותנים לנו סיכום קצר וראוי של המשחק.

נושא נוסף שזוכה להתייחסות שונה בעיתוני הבוקר הוא חוסר התפקוד של ארויו במשחק באבלינו ביום חמישי בערב. בידיעות, רפאל נאה מביא ראיון קצר עם פנחס גרשון על תפקודו של ארויו במשחק. בישראל היום טור קצר של אבי סגל שמתייחס ליכולת החלשה של ארויו במשחקי חוץ. במעריב בחרו לא להתייחס לסוגייה והתמקדו בדיווח שוטף ובתחזית לקראת הגרלת הטופ-16 שצפויה לקבוצה.  

נושא נוסף שצד את עיני ולא ממש מובן לי ההבדל בין העיתונים: גם במוסף ידיעות וגם במוסף מעריב יש עמוד המוקדש לליגה הלאומית, ובו "אגף" סטטיסטיקה יבשה, שאמורה להיות ברורה לכולם, כי הנתונים הם אותם הנתונים ולא אמור להיות הבדל. לכולם ברור שמלך השערים של הליגה הלאומית הוא שי אהרון שכבש בשבת את שערו ה-7 העונה, עד כאן הכל תקין. אבל ההבדל הוא בטבלאות שמופיעות בעיתונים: בידיעות מלך השערים הוא אהרון, אבל בצוותא יחד עם סרג' איילי מנצרת שגם לו 7 שערים. במעריב, שי אהרון הוא אכן מלך השערים, אבל לאיילי יש רק 6 שערים, הכיצד?!. עוד נתון ששונה הוא במלך הבישולים: בידיעות זה מליקסון בצוותא עם רם סטי 5 שערים, ואילו במעריב סטי עם 6 ומליקסון עם 5.

זו לא אמורה להיות סטטיסטיקה יבשה, שלא ניתנת לפרשנות כלשהי?, אני יכול להבין הבדלים במלך הבישולים, אבל במבקיע השערים לא אמור להיות ספק כלשהו. אז למי אני אמור להאמין בדיוק, למעריב או ידיעות?, הפתרונות אצל עורכי העיתונים…

 

זהו לעת עתה, אתם מוזמנים להמשיך לשלוח רעיונות, טורי אורח וכל מה שנראה לכם מתאים לבלוג.

shushuhashual1@gmail.com

שושו השועל