האחד באפריל הוקדם?

הפרשה שיוצרת הדים בימים האחרונים היא ההתבטאות של בניון נגד שריקות הבוז של הקהל. זכותו של בניון להרגיש פגוע וזכותו של הקהל להגיב בשריקות בוז. מיני התקרית הזו נופחה מעבר לכל מימד: שחקנים נשאלים אם הם מסכימים עם הדברים שאמר בניון, כותרות של "בניון פותח את הפה", היום בידיעות אחרונות תגובות של האוהדים, בעיתון ישראל היום טור של רביב שכטר שדן באופי של בניון על בסיס התגובה שלו, עדי רובינשטיין באותו עיתון דווקא מצדיק את בניון, אתמול כותרת ראשית במדור הספורט של מעריב, כתבה גם בהארץ, גם בידיעות והיד עוד נטויה.

אני חשבתי שבמשחק שישוחק באחד באפריל מול יוון יהיה מיעוט לקהל הישראלי, וששיטת המשחק של הנבחרת (מתפרצות?) , זהות הסגל (אוואט?), המערך על המגרש (שלושה בלמים?) ואפילו הסגל של יוון (קצוראניס)  לקראת המשחק חשובים יותר מאשר התגובה של בניון והתגובות לתגובה של בניון. בדקתי את תאריכי העיתונים היום ובכולם מופיע 31 במרץ, אך התחושה שאני מקבל היא של april fool's day כי במקום ספורט נטו אני מקבל ניתוחים של אנקדוטה ממש לא חשובה.

לא רק בניון, גם אבי לוזון עומד לניתוחים. כשקשטן לא ממש נפתח אל מול המצלמות והמיקרופונים (שאלה: "מה שלומך?"  תשובה: "כשאני רואה אותך אז בסדר"), אז אבי לוזון מקבל את הבמה. ליפקין מנצל את זמינות לוזון כדי לקבל סוג של ראיון. אפשר לחשוב שלוזון לא התראיין לאתרי האינטרנט השונים ולתוכניות הרדיו למיניהן והוא בכלל היה בעל עיטור כבוד במנזר השתקנים. במעריב מרתיחים את המים מתחת ללוזון (בכתבה שלא חתומה על ידי איש) בעקבות הדברים שאמר לוזון ב-103FM.

גם אם לוזון מזלזל ביוון, או חושב שנוציא 4 נקודות מהמפגש הכפול, הוא לא ממש משפיע על ההתנהלות במגרש. הרי כבר ראינו שדרור קשטן לא סופר אף אחד ומחליט על הסגל לבד (לאן נעלמו הביקורות על הצבת בן סהר בסגל הפותח?) כך שגם כאן מדובר על התעסקות בנושא שנמצא בשולי המשחק מול יוון. האם מרוב התעסקות בטפל רון עמיקם מתבלבל ורוצה "נצחון הערב בכרתים"?

כשדודו אוואט מסתבך עם מצבים נייחים, מבחינתי הרבה יותר חשוב הדיון על זהות שוער הנבחרת מאשר הדברים שאומרים לוזון ובניון. שלשום בתוכנית הספורט ב-102FM שרף וקופמן דנו על הסגל שכל אחד מהם היה מעלה מול יוון בגומלין עם דיונים על כל עמדה. חבל שאני לא מקבל בעיתונות יותר מהסוג הזה ופחות מהסוג ההוא.

 

לימור לבנת

עוד לא נכנסה לתפקיד וכבר כל עיתון שולח את היועץ שלו כדי שיתן לשרה לעתיד המלצות. רון קופמן בישראל היום (קיצוצים, עשיית שרירים וחלוקה מחדש של הכספים), עמיר פלג מידיעות (תבצעי מה שאת מבטיחה), לימור שפיגל מישראל פוסט (יותר לספורט האולימפי), ניר שועלי ממעריב (יותר לספורט הנשים), עודד שלו מ-YNET (מגוון נושאים).

רק אתר וואלה לוקח את המינוי למחוזות של ציניות מהולה ברשע. ייתכן שלימור לבנת לא ממש מתאימה לתפקיד, אך אי אפשר להוציא מהכתבה של וואלה אפילו בדל של ביקורת בונה.
http://sports.walla.co.il/?w=//1460866

 

ספורט99 צפוי לשוב

ענת קם מוואלה מדווחת כי אוטוטו אופירה אסייג ואייל ברקוביץ' שבים לשדר את תוכנית הרדיו שלהם בתחנת 99FM. לא נאמר אם ברקו יופיע בכל ימי השבוע או רק שלושה ימים כפי שהיה בעבר.
http://b.walla.co.il/?w=/1/1461030

איך לא מעצבנים את הבעלים הקודם של התחנה? עם גליץ'. לא נגעתי:
חג פסח יחול בשבוע הבא וזה הזמן לדעת מי הבוס שיכניס את היד לכיס וישיקיע (הטעות במקור) במתנות לחג למרות המשבר הכלכלי… מעניין מי יצא לארג' ומי יצא גרזן. כרגיל, אין ולא יהיה עוד בוס בכדורגל כמו ארקדי גאידמק!!

 

מכבי נתניה עם איציק גניש מול דור בלך מוואלה

הנה לכם סיפור מעניין שהגיע מגולש ותיק – מהפיצריה של צ'ורצ'יץ'.
היחסים בין מכבי נתניה למרבית כלי התקשורת עכורים כבר תקופה ארוכה. בבוקר המשחק מול בית"ר ירושלים העלו בוואלה כתבת צבע של דור בלך על לותר מתיאוס ויחסיו עם השחקנים, הכללה ראיון איתו במסגרתו כהרגלו המאמן לא שם מעצורים לפיו וסיפק את הכותרת העסיסית "למה שאני אוכל את כל החרא?". על אף שהכתבה לא הייתה יוצאת דופן בארסיותה ולא יצאה נגד נתניה אלא הציגה מצב נתון במועדון ואיפשרה לאדם שאחראי עליו להגיב, בנתניה לא אהבו את הכתבה והתלוננו בעיקר על כך שעלתה סמוך למשחק החשוב, ושלחו לבלך מסרים שאם לא יישר קו ייפגע. במשחק עצמו התפוצץ כל הסיפור עם מכנס, כשבלך פירסם על כך ראשון (אולי פרט לטלוויזיה, לא יודע אם לפני או אחרי שהם דיווחו מכיוון שצפיתי במשחק ורק במחצית ראיתי את הכתבה שהעלה). למחרת יצאו בנתניה בהודעה רשמית התוקפת את מכנס, כשבוואלה לקחו את ההודעה, לקחו תגובה ממכנס הפגוע ונתנו את הכותרת הלוחמנית "הכי מגעיל בהיסטוריה". דובר מכבי נתניה איציק גניש התקשר לאנשים שונים בוואלה, בכללם בלך, והודיע להם שהכתב לא יכנס יותר לאימוני הקבוצה וכי אם יעיז להגיע לאימון תוזמן משטרה.
בלך אכן הגיע לאימון יומיים לאחר מכן, כשמנהל הקבוצה גדי חן הודיע לו כי קיבל הוראה להוציא אותו מהמתקן. לאחר דין ודברים כשבלך לא הסכים לעזוב את המתחם, התקשר אליו גניש ואיים עליו כי יקרא לכוחות המשטרה ולצוות אבטחה ישוציא אותו בכח. בסופו של דבר גניש אכן התקשר למשטרה, אך זו השיבה לו כי אין פה עבירה על החוק ובכלל מדובר בשטח ציבורי – ובלך נשאר באימון. את הראיונות עם השחקנים, אשר מתבצעים בדרך כלל במנהרת השחקנים העבירו לחדר ההלבשה ולא איפשרו לו להכנס תוך טענה כי "חדר ההלבשה הוא לא חלק מהאימון הפתוח".
אתמול נערך אימון פתוח נוסף של מכבי נתניה, כשאף כתב, כולל מצוות המקומונים, לא הגיע – אולי לאות הזדהות עם בלך ונגד התנהגותה הדרקונית של הנהלת המועדון.

הנה תגובת דור בלך:
הדברים שלותר מתיאוס אמר לא היו אוף דה רקורד. אני מרגיש שאני מסקר בצורה הוגנת את מכבי נתניה ולכן אני מביא את תגובות כל הצדדים. האימון שממנו גניש ניסה לגרש אותי היה פתוח לקהל וככזה היתה לי זכות להיות נוכח כמו כל אחד אחר בקהל. גניש אמר שיזמין משטרה שתוציא אותי, ועניתי שיעשה מה שהוא חושב לנכון, בסוף נשארתי לאורך האימון כולו. עצוב לי שכזה מקום מתנהל בצורה כזו ועוד יותר עצוב לי שאיציק גניש, שהיה עיתונאי בעברו, שוכח את העקרונות בהם האמין כשהיה בצידו השני של המתרס.

 

יש רייטינג לכדורגל

משחק הנבחרת קיבל רייטינג של מעל 27% במוצאי שבת. כיוון שהרייטינג מכיל גם את הפסקת המחצית, אז בפועל הרייטינג הוא אפילו גדול יותר. עקב כך החליטו בערוץ 10 להעביר את פרק ההדחה של הישרדות מיום רביעי ליום שבת. חבל שההתאחדות לכדורגל לא השתמשה ברייטינג הזה כדי לשפר את הרייטינג של ליגת העל שלנו דרך פרסומות וחסויות. אם מחפשים קהל מפולח שאוהב כדורגל, אז משחק הנבחרת הוא המקום הכי טוב לנושא הזה.

 

פרישה של ג'ודוקא

צנציפר בידיעות מדווח שגל יקותיאל צפוי להודיע על פרישה. ביום שישי ניר שועלי דיווח במעריב על הפרישה. לו היה מדובר באריק בנאדו, ליאור אליהו או דמות מובילה אחרת מענפי הכדור הפופולריים, אז עיתונות הספורט היתה כמרקחה. כשמדובר בג'ודוקא שהיה קרב אחד ממדליה בבייג'ין והוא גם פרוספקט לקראת לונדון 2012, הייתי מצפה ליותר הייפ בתקשורת. חלק גדול מאותם עיתונאים שהזילו דמעות תנין על כך שהנבחרת האולימפית לא מביאה מספיק הישגים, פשוט נותנים לסיפור מהסוג הזה לעבור לידם ללא תגובה. עוד שלוש שנים הם שוב יפציעו עם טורי ביקורת על הישגי הסגל האולימפי. זכרו היכן הם היו בשנים הטרום אולימפיות.

מציצים חוצים עוד גבול

מפלגת עלה ירוק לא נכנסה לכנסת, אך כנראה יש לה תמיכה חזקה ליד הסינרמה. שימו לב מה באתר SPORT5 רוצים מאוד כולל צילום שמסיר כל ספק.

 

צילום מסך ששלח הגולש יניב

אין מי שחתום על הכתבה, אך בהחלט יש אובר דרמטיות. האם מכבי ת"א והפועל ירושלים נמצאים בשיא כושרם מזה עשרות שנים?

 

מייקל שומאכר היה בשוק

גם שומאכר מגרד את פדחתו בתהייה איך שלומי מלדיני הוא חלק מעולם הכדורגל הישראלי.

המשיכו לשלוח לנו אייטמים. נשמח לפרסם בין אם מתן קרדיט ובין אם בצורה אנונימית (על פי בקשתכם). shushuhashual1@gmail.com

קולו ושושו

פרשנדתא

משחק הנבחרת אתמול הוציא לא מעט פרשנים שקשורים לכדורגל (וגם אלה שלא) לכתוב טורים. גם אם הם חוזרים זה על דבריו של זה באותו עיתון, טור הפרשנות הוא סוג של סטטוס שקשה לוותר עליו. בידיעות אחרונות אמיר אפרת, אבינעם פורת, אריה מליניאק ומעל כולם עמיר פלג פורשים את משנתם. ישראל היום? שלמה שרף, אלי סהר, רביב שכטר ורונן דורפן עם טורים. בעיתון הארץ שלומי ברזל, אלעד ליפשיץ, איתן בקרמן ואסף גפן מתעסקים לא מעט עם קשטן ורק במעריב מסתפקים באבי רצון ואביעד פוהורילס שמרביצים טורי פרשנות גרידא.
אך זה לא נגמר כאן - גידי ליפקין בידיעות, יונתן הללי במעריב ועדי רובינשטיין בישראל היום מערבים בדיווח מהמשחק גם פרשנות אישית.

ליפקין בידיעות מספר שדרור קשטן עלה בהרכב סופר התקפי וגם אפרת ופורת מחזקים את דבריו. כמו תמיד קשטן לא ממש מקבל ביקורת קשה בעיתון של המדינה.
בעיתון הארץ ברזל דווקא מפרגן לקשטן שהיה אפילו הרפתקן. ליפשיץ דווקא חושב שקשטן לא נותן לנבחרת לצמוח. בקרמן שולח את קשטן לכל הרוחות וגפן מספר כי קשטן אניגמטי, עצור ונרגן. איפה האמת? ארבעה פרשנים -שלוש דעות שונות. כדי להגדיל אצלי את הבלבול העיתון מעניק לקשטן ציון 6 עם המילים: "לשם שינוי, אין תלונות".
בישראל היום המטרה שתלוייה על הקיר היא קשטן ורק קשטן. שכטר מספר שהמאמן הלאומי הוא אנכרוניסטי, זורה חול ומקובע. רובינשטיין מספר שקשטן בונקריסט (בכותרת של הכתבה נאמר שהוא פחדן) והציון שניתן לקשטן הוא 4 עם המילים "שוב השקר הזה". רק שלמה שרף נמנע מלהתייחס לאיכויות של קשטן כמאמן.
אבי רצון במעריב הוא היחיד שמתייחס לקשטן בצורה עגולה. מפרגן על חלק מהפעולות של המאמן הלאומי ותוקף אותו על החלק האחר של הפעולות. אולי הפרשנות הכי טובה שקראתי היום על המאמן בגלל שהיא לא פלקטית.

לסיכום נושא קשטן כמעט כל הפרשנים מבקרים את הכנסת כיאל במקום בניון, אך חלק מהם לוקחים את החילוף הזה והופכים אותו לדבר המרכזי בביצועי קשטן אתמול, מה שכמובן חוטא לאמת.

ועכשיו דעה אישית: צפיתי במשחק ודווקא ראיתי במחצית השניה את ישראל תוקפת לא מעט, רק שקרוב לרחבה היוונית היו לישראל לא מעט איבודים מרוב רצון לעוד מסירה ועוד מסירה. בעיטות מרחוק לא ממש היו, כנראה בהוראת המאמן.  בגלל הרצון למסירות גם הגיע שער השיוויון, אך ברוב המקרים חוסר הדיוק במסירות הללו היה בעוכרי הנבחרת. ייתכן שקשטן  צריך היה לבצע שינויים בשיטה ההתקפית, אך אני לא ממש קורא מספיק על הנושא הזה אצל הפרשנים היום. הנקודה הכי קרובה היא החולשה בקישור הקדמי של הנבחרת.

לו ברק יצחקי היה כובש מהמצב שלו, אז הפרשנות היום היתה מפרגנת לקשטן מן הקצה אל הקצה והיתה נשכחת המחצית הראשונה החלשה. לו הנגיחה בדקות הסיום של היוונים (יציאה אומללה של אוואט) היתה נכנסת, אז כמובן הקטילות היום בעיתונות היו הרבה יותר חמורות. קוראים לזה מבחן התוצאה או השפיץ של הנעל – מהלך לכאן או לכאן יכול להשפיע על הפרשנות לגבי 89 הדקות האחרות. ככה זה אצלנו, גם בקהל וגם אצל עיתונאי הספורט.

 שדר ופרשן

אני מתנצל אם הציטוטים לא ממש מדוייקים, אך הנה בערך מה שאני וחלק גדול מעם ישראל שמע במהלך שידור משחק הכדורגל אתמול. "למה ברק יצחקי נמצא על המגרש?" – שאל וייץ מול כל פני האומה. "כי הוא השחקן הכי טוב שיש לנו" – ענה שרף. "אבל הוא משחק רע" -ניסה וייץ להסביר. "יש לך מישהו אחר?" שאל שרף. "הוא לא משחק טוב יותר משאר השחקנים הישראלים היום" – לוקח וייץ רוורס בהסבר רפה.

בארצות הברית נהוג שלמשחקים חשובים יש שדר אחד אך יותר מפרשן אחד. לו אתמול היה מתווספת דמות שלישית לצוות השדרים שיש לה גם ידע וגם הומור (למשל: נדב יעקבי), אז השידור היה משתפר לאין ערוך. במקום סתם ניתוח יבשושי של מהלכים, היינו מקבלים אינטראקציה הרבה יותר טובה בשולחן השדרים. שרף היה שולף את תחושות הבטן ואת הדעתנות שלו מיציע העיתונות, רמי וייץ היה מנווט באלגנטיות והגורם השלישי היה מהווה קונטרה רכה יותר לשרף הפומפוזי. סך הכל היינו מקבלים מוצר תקשורתי טוב הרבה יותר. האם לקראת משחק הגומלין מישהו ירים את הכפפה?

שידורים ישירים

אתר ONE לא יספר ובטח לא יפרגן לאייטמים שמשודרים בערוץ הספורט כמו בגביע המדינה שם הדיווחים החיים נדחקו אל מחוץ לשלוש הכתבות המובילות של האתר בגלל שהמשחקים שודרו בערוץ הספורט. זה קורה גם הפוך. הנבחרת הצעירה משחקת היום מול קזחסטן והמשחק ישודר באתר ONE. לכן באתר ערוץ הספורט מעדיפים לערוך כתבה מאתמול כדי להוסיף מידע. האתר שדואג לצאת בכתבות כפולות ומשולשות על ליגות ומשחקים להם יש לו זכויות שידור (בייחוד כאלו שמשודרים בערוץ הלייב), מכיל רק כתבה אקטואלית אחת בלבד לקראת המשחק היום של הנבחרת הצעירה (נכון לשעה 13:50).
http://www.sport5.co.il/liga.aspx?FolderID=1503

 עיתון הארץ: הטוב והטעון שיפור

היום השגתי את מדור הספורט של עיתון הארץ. למרות שרק ארבעה עמודים מוקדשים למשחק הנבחרת מאתמול, יש טורי פרשנות, תגובות וכתבת צבע של בוקר ו-וולף. חסר לי רק קצת דיווח על התפתחות המשחק מעבר למהלכים הנקודתיים, אך דווקא הגטו עושה טוב למדור. יש כתבת בקרוב על הנבחרת הצעירה, כדורעף, כדוריד, פורמולה 1 ואפילו טניס שולחן, שיט יאכטות, NBA, מכללות, כדורסל נשים ואפילו ראגבי. מבחינתי המדור הכי מגוון ומעניין היום.
אף על פי כן יש לי מספר הערות לברזל (עם כובע העורך): המקרה של גיא בסקין דורש הבלטה גדולה הרבה יותר – אין דיווח שנלקח לבית החולים או מה מצבו פרט לכך שחזר להכרה. הדיווח על טורניר המכללות מבולבל לגמרי. המשפט "כשנהג פורמולה 1 בולם, התחושה זהה למכונית רגילה שמתנגשת בקיר בטון במהירות של 300 קמ"ש" לא הכי מתאים למציאות – עדיף לדבר על כוחות ג'י.

 איפה השידור?

בעיתון ידיעות רשום שערוץ ספורט5 יעביר את משחק ה-NBA בין אטלנטה ללייקרס בשעה 22:30. גם עיתון ישראל היום מדווח על כך. באתר ערוץ הספורט רשום שבשעה הזו ישודר בשידור חוזר משחק הכדורגל בין ברצלונה למלאגה. מישהו יכול להסביר?

מה אכפת לי אבי לוזון?

האם הוא קובע את ההרכב? האם הוא זה שרץ על המגרש? אז אבי לוזון אופטימי, גם אמא שלי אומרת ששום דבר לא גמור והוא עדיין לא מקבלת שערים ראשיים באתרי האינטרנט המובילים. אתר ONE עם כותרת ראשית. בכתבה באתר ערוץ הספורט (פשכצקי) הדברים של לוזון מקבלים קדימות על כך שבניון יהיה כשיר למשחק השני מול יוון.
http://www.one.co.il/Article/134580.html
http://www.sport5.co.il/articles.aspx?folderid=912&docid=56438&lang=HE

"אובייקטיביות"

אחרי שבאתר ONE חיים רביבו המליץ על אח שלו, יעקב בוזגלו דחף את הבן שלו, אז עכשיו אור הלוי שולח לנו את הטור של רונן קצב, הסוכן של יוסי בניון, שכותב על אחד בשם יוסי בניון. המון פרגונים, ליקוקים, תשבחות ואפילו ציטוטים של פרשנים עלומים. העיקר שהטור "נקי" מאינטרסים והוא מגיע ממישהו "אובייקטיבי" לחלוטין.
http://one.co.il/cat/articles/PersonalColumn.aspx?id=134372&cid=66

למה בדיוק התכוון רוג'ר?

אני אשמח אם מישהו ב-NRG יוכל להסביר לי את המשמעות של המשפט הבא בראיון שהעניק רוג'ר פדרר לאלמוג שריד ("אני מקווה לפרוש רק אחרי שהילד שלי יהיה מבוגר מספיק כדי לצפות בי משחק נגד עם מירקה").

בעיית כפילות (והפעם בטלספורט…)

זה קורה אצל הגדולים, זה קורה אצל הקטנים, זה קורה אצל כולם…

קולו ושושו   shushuhashual1@gmail.com

שוק על ירך

אני חייב לשתף אתכם שכבר נמאס לי לקרוא עיתונים. כבר מעל שבוע אנחנו מקבלים כתבות, פרומואים וניתוחים לקראת המשחק ישראל – יוון. אחרי שדנו בסגל המורחב, עברו לדון בסגל המוקטן. אחר כך במהלך השבוע קיבלנו דיווחים בריל טיים על כל בדל בדיקה של יוסי בניון. פרשנים הפכו לפרופסורים לרפואה, מעסים ומומחים לענייני פציעות. בניון הולך? כותרת ראשית. בניון מכדרר? מבזק חדשות. בניון בספק? טורי פרשנות מקיפים. ככה זה כשכבר כל האספקטים המקצועיים של הנבחרות כוסו כבר קודם.

היום שוב העיתונים עומדים בפני אותה שוקת שבורה. כדי לא למחזר שוב את טורי הפרשנות והדיונים מכל השבוע לקראת המשחק ואחרי שגם נושא בניון כוסה מכל הכיוונים, הם מחפשים איזו זווית נוספת אפשר להביא שעוד יכולה לעורר שביב של עניין.

במעריב יוצאים עם פרוייקט קשטן. פרט לניתוחים שלו כמאמן נבחרת, הולכים אחורה לרזומה שלו כמאמן ועד לימיו כשחקן. אפילו מספרים איזו עוגת גבינה הוא אוכל והיכן. מתוך רצון לחדש, פשוט יצאו עם מדור ספורט משעמם עם עשרה עמודי קשטן (לא כולל עמוד השער). אני מנחש שאת הפיהוקים שלי שמעו עד לרחוב קרליבך.

גם בישראל היום כבר מחפשים נישה חדשה והפעם מדברים על אצטדיון רמת גן. ברור שעכשיו  זה לא הזמן לצאת בדיון אם האירוח באצטדיון רמת גן ראוי או לא, אך גם שם מרוב שעמום כבר מגרדים את הטיח מהקירות כדי למצוא נושאים שמתקשרים לנבחרת. שלמה שרף ממשיך לדון בבניון ובסגל ורון קופמן יוצא בביקורת (מוצדקת) על הבאת מח"ט גבעתי לנבחרת ומחנטרש על נצחונות של הנבחרת במוצאי שבתות.

בכוונה השארתי את ידיעות לסוף. שם כמו בימים הקודמים ממשיכים לדון בבריאות של בניון, בתגובות של יוון לפציעה של בניון ובאיחור רב אחרי כולם, כפולה על איך יוון עקפה את ישראל. אפילו הניתוח של קשטן "החדש" לא מחדש הרבה. אה, כן, פורסם גם הסגל שבחרו גולשי YNET. אני מקווה שקשטן מבין ש49.2% מהם רוצים את בניון בסגל ולעזאזל אם הוא כשיר או אם זה יגמור לו את העונה.

העיתונים הפכו לקורבן של עצמם. בגלל שהחלו לעסוק במשחק מוקדם מדי, קצתי כקורא כבר בעוד ניתוח, עוד פרופיל ועוד הערכה לגבי בניון והסגל.  מכירים את השעונים הסופרים לקראת גמרים של תוכניות ריאליטי שנמצאים בפינת מסך הטלוויזיה שבוע שלם ומלווים בפמפומים ופרומואים בתוך תוכניות אחרות? כך אני חש לגבי העיתונות שלנו. יכלו לדחוס את כל הכתבות על הנבחרות ליומיים, שלושה האחרונים ואז לא היתה לי תחושת הקבס בגין אוברדוז.

 

עוד ענפי ספורט

היום מתקיימים מרתון ירושלים, משחקים בחצי גמר פלייאוף לנשים, משחקי הצלבה ביורוליג, כדורסל מכללות, כדורעף תיכונים, טניס שולחן ואליפות אירופה בכדורגל עד גיל 17 . ההתייחסות בידיעות אחרונות היא מעליבה. זה שאין התייחסות לכל הענפים, אפשר לבלוע. אך מדוע המקום שמוקצה למה שכן מפורסם הוא כמו המקום לשמועה על בלות'נטל למכבי ת"א? בכלל רק חצי עמוד בעיתון הכדורגל מוקדש לשאר ענפי הספורט.

במעריב המצב לא בהרבה יותר טוב. אמנם המקום לשאר הענפים הוא כפול מזה של ידיעות, אך זה עדיין לא מספק.

מישראל היום מראש לא ציפיתי להרבה ואכן אילוצי המקום מאפשרים רק דיווח על חצי המרתון בירושלים וכדורסל נשים. לפחות הכתבה על הפורמולה 1 טובה (אך לא מצויינת. איפה שאר השינויים כמו ההגבלה על מספר המנועים?).

נמאס לי לפרגן לישראל פוסט, אך גם הפעם הם נותנים מקום לשאר הענפים בעוד את ההתייחסות למשחק הנבחרת מגבילים לשני שליש העמוד בלבד.

 

 קידום אינטרסים ומקורבים #2365

בואו נתחיל מהסוף: אני אישית חושב שלדוד רביבו יש מקום בנבחרת ישראל, בטח בכושרו הנוכחי, ובטח כשיוסי פצוע. אני יכול להבין את כל הפרשנים והפובליציסטים שטוענים שמקומו של דוד רביבו בסגל נברחת ישראל, אבל עם כל הכבוד לחיים, זה לא ראוי שהוא מקדם את אח שלו. אח שלו צריך להתמודד לבד ואין מקום לשורה הבאה בטור הדיעה של חיים באתר "מספר 1 בספורט":

מצד שני, אי אפשר להאשים את חיים בקידום המקורבים שלו (ובמקרה הזה- את אחיו) באתר בעל האינטרסים הכי גדול במדינה. הרי "מספר 1 בספורט" חרט על דגלו קידום אינטרסים ומקורבים, אז למה שרביבו ייצא פראייר ולא יעשה את זה בעטיפה של טור דיעה? כשהייתי קטן לימדו משפט חכם: "נותנים לך, קח – מרביצים לך, ברח". אז רביבו הפעם לקח.

מכירת משחק במוקדמות הצ'מפיונס

אתמול פרסם אתר טלספורט שאופ"א החליטה להעמיד לדין קבוצה אירופאית בגין החשד להטיית משחק במוקדמות ליגת האלופות בשנת 2004.

היום אתר וואלה! ספורט מפרסם את שם הקבוצה שעומדת לדין: פובדה המקדונית

אני לא יודע בדיוק את סדר פרסום הדברים (יכול להיות שאתמול אופ"א פרסמה רק את העובדה שהיא מעמידה לדין קבוצה, אבל לא פרסמה את שמה עד היום, אין לי מושג), אבל הייתי מצפה מאתר טלספורט, שהעלה את הידיעה כבר אתמול, שלפחות יעדכן את הידיעה ויוסיף את שמה של הקבוצה, שמפורסם באתרים אחרים. זה לא נראה טוב שבמקום אחד כתוב "מועדון אירופאי", ובמקום אחר מופיע שם הקבוצה, זה גורם לאנשים לגלוש בפעם הבאה לאתר שמספק את המידע המלא, ולא החלקי. לטיפולכם בפעם הבאה.

בדיחה או לא?

אם זו בדיחה צינית, אז מה פתאום היא תופסת כותרת ראשית באתר ערוץ הספורט? אם מתכוונים ברצינות, אז משהו רקוב במחלקת האינטרנט שם.

פינת היום

היהלום הנוצץ: כל חובב ספורט ממוצע מוזמן לקרוא את טור הדעה של ניר שועלי הבוקר במוסף מעריב ('אדוני ראש הממשלה'). בטור קורא שועלי לראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו לשנות את סדרי העדיפויות ולא לקצץ בתקציבי הספורט משום שזה לא רק בידור וספורט נטו , אלא תחום שמעגן בתוכו דיפלומטיה, חינוך ותעסוקה. טור מצוין של שועלי, ובניגוד להרבה טורים של פרשנים אחרים, נדמה שהפעם שועלי מדבר מהלב.

זהב טהור: אהבתי את הדיון שהתקיים אתמול באולפן מועדון ספורט בהשתתפותם של רון עמיקם ממעריב, והעיתונאי ירון אנוש מקול ישראל. אנוש ועמיקם סיפקו המון צבע ומידע לגבי הנבחרת היוונית, הקהל היווני והלך הרוחות ביוון לקראת המשחק. הדיון הזה היה מבחינתי יוצא דופן מעשרות ההתייחסויות של התקשורת לקראת המשחק מוצ"ש.

הברזל החם: עוד פעם פציעה של יוסי בניון לפני משחק חשוב של הנבחרת? ישחק או לא ישחק? האם יש לו מחליף ראוי שיכול למלא את מקומו? – BEEN THERE DONE THAT

הבוץ השכונתי: רביבו האובייקטיבי מאמין שהוא השחקן הישראלי הכי גדול. בראיון הכניסה להיכל התהילה הוא טוען כך. כמובן שאתר ערוץ הספורט שם את המשפט הזה בכותרת כדי לקבל תגובות. הרי ברור שברקוביץ' חולק עליו ומצביע על עצמו כעל הכי גדול. אתר ערוץ הספורט מצליח להפוך גם את הפרוייקט הזה לסוג של ביצה שכונתית.

הסטייק המתהפך: למי שלא מעודכן, אתמול התכנס בית הדין של ההתאחדות לכדורגל, וקנס את הפועל ת"א בסכום של 20 אלף שקל על השלכת כוסות שתייה על צוות השופטים במשחק האחרון מול בני יהודה. יכול להיות שזה העונש שמגיע לה, אבל אני עדיין מחפש את הצדיק שייצא נגד ההחלטה הביזיונית של בית הדין. הרי מכבי ת"א ומ.ס אשדוד ספגו עונשים הרבה יותר כבדים (אני חושב שעונשי רדיוס) על אותה עבירת משמעת, אז כיצד הפועל יוצאת מזה חלק? יותר מזה, אני לא מבין מדוע אני לא שומע שום ביקורת על ההחלטה של בית הדין.

במקרים קודמים של העמדה לדין של קבוצות בגין עבירות משמעת בלתי ספורטיביות, פרשננו המהוללים טענו שיש להעניש ביד קשה את הקבוצה הסוררת (אם זאת בית"ר או מכבי ת"א שידועות בבעיות המשמעת שלהן), כי רק כך הקהל שלהם ילמד לא לעשות את זה בפעם הבאה. בעונה הקודמת מכבי חטפה עונש רדיוס בגלל כוס קולה שהושלכה בוינטר (אם אני לא טועה), אז איפה המידתיות? איפה אותו צדיק שיקום ויגיד למלך שהוא ערום? האם בגלל שיש משחק של הנבחרת ביום שבת אז הנושא עבר בשקט יחסי? אם אוהדי מכבי ת"א או בית"ר היו עושים את אותה עבירת משמעת, האם גם אז זה היה עובר בשקט תעשייתי? בתור קורא מן המניין, כל מה שאני מבקש זה עקביות והמשכיות. עשיתם רעש וצלצולים אז, תעשו גם היום, כדי שלקורא כמוני לא יעלו סימני שאלה בדיוק כמו שעלו אתמול אחרי ההחלטה של בין הדין המשמעתי.

חלודה: בידיעות אחרונות כל כך עסוקים בכדורגל, עד ששכחו שמרתון ירושלים בכלל מתקיים היום ולא מחרתיים. אגב- באתר ערוץ הספורט בטוחים שהמירוץ כבר נערך אתמול:

http://www.sport5.co.il/articles.aspx?FolderID=413&docID=56207&lang=HE

 

אנחנו מודים לכל מי ששלח אייטמים וטורים ומבקשים עוד הרבה מאותם חומרים. זה גורם לנו להרגיש היי בנטורל.
shushuhashual1@gmail.com

שושו וקולו

עברו שנתיים מאז בריאת "עומדים בשער"

למרות שאנחנו אחרי חגיגות השנתיים, החלטתי לפנות אל מייסדי הבלוג, רביב שכטר ועודד קרמר, ואל ממשיכם, שלמה מן, כדי שישלחו פוסטים לרגל שנתיים להקמת הבלוג. אפילו לאימייל של תמיס פניתי. צמד ROSK כרגע מעט עסוק, אך הבקשה נפלה על אזניים קשובות, וייתכן שישלחו אלי פוסט בקרוב לרגל חגיגות השנתיים. מתמיס לא השגתי תשובה כלל וכלל, אך ייגר מאיסטר נטל את מקלדתו ולשמחתי שלח אלי את הקטע הבא. אני התגעגתי, מקווה שגם אתם.

 

"עומדים בשער" כבר שנתיים מאת ייגר מאיסטר

מה שהחל ב-2007 כגימיק חתרני, בלוג שהוקם בגחמה של רגע, עם שישה ורבע קוראים בשבוע הראשון, הפך כיום למוסד. כמעט כל מי שקשור לתקשורת הספורט עובר כאן בדרך לעבודה, בעבודה עצמה ובשובו הביתה. "עומדים בשער", למרות כל התלאות המשונות, עדיין קיים.

ה-19 במרץ 2007, שעה 13:54, זה הזמן והשעה שבה הצמד rosk – עודד קרמר ורביב שכטר, יצאו לדרך. בלי הקדמה, בלי איחולים, בלי כלום. הקטע הראשון בפוסט הפותח עסק, כמה סמלי, באתר הריכולים והמסיבות. זה הידוע יותר בשם וואן. בפוסט ההוא זכור לי שהוצג צילום מסך של עשרות טוקבקים מנומסים מתחת לכתבה: "סכנין מוצצת לכל הבירה", "שואה לערבים", "מוחמד מוצץ לכל היציע המזרחי", "עבאס סוואן חולה סרטן", "נמחוק את כל הערבים", "שיישרף לכם הכפר". חגיגה של דיבה ולשון הרע תחת המטריה של "אתר הספורט מס' 1". 

ארבעה חודשים וחצי סחבו הצמד rosk בעלייה. הפוסטים שלהם היו קצרים ושנונים. הם באו, רקדו, עקצו והלכו הביתה. כשנחשפתי לבלוג לראשונה, כחודש לאחר שעלה לאוויר, הוקסמתי שפתאום יש מקום שכותב וחושף את מחלות תקשורת הספורט הבלתי נגמרות, אלו שאני חשוף אליהן בצורה ישירה כבר שנים רבות. עד אז, העיתונות הכללית ספגה ביקורת מירחון "העין השביעית" ובהמשך בבלוג של ולווט, אבל בעיתונות הספורט אף אחד לא טיפל.

rosk השאירו מקום מבוסס, שכבר קיבל חשיפה במספר אתרים, ומכאן היה קל יותר להמשיך. שמחתי שבחרו בי מבין שלושה נוספים שרצו למלא את מקומם. התמכרתי במהירות לבלוג, התחביב הפך למקצוע, וככל שעבר הזמן הרגשתי מחוייבות גדולה לספק את הסחורה, כולל עמידה בזמנים שקבעתי לעצמי (מדי יום ב-11.00). כתבתי כמעט שמונה חודשים בלי הפסקה, הבלוג עשה גלים והגדיל בהתמדה את מספר הכניסות. מיומו הראשון, ועודנו, היה עומדים בשער גורם משפיע על התנהלותם של עיתונים ואתרים, עורכים וכתבים. גם הניסיון של וואן להשתיק אותי ולחסל את הבלוג לא צלח. פרשתי לאחר שסירבתי לקבל את תכתיבי היועצת המשפטית של תפוז, בעקבות איומי התביעה של וואן, אבל תוך זמן קצר לקח תמיס את המושכות. אחרי שעזב המשיך קולו אחריו, בעקבותיו בא שושו השועל ועכשיו יש גם קולו וגם שושו, או שושו וקולו, שמחה וששון, והשורה התחתונה היא שגם תביעה של שני מיליון שקל וניסיון להלך אימים לא קטעו את השרשרת. בינתיים ביקורת תקשורת הספורט אף התמסדה: קיבלתי טור קבוע באתר "העין השביעית". עכשיו אני אפילו יכול לקום בבוקר בשעה נורמלית.

הבלוג הזה חשוב לעיתוני ואתרי הספורט, לרדיו ולטלוויזיה, ולכל מקום אחר שכותב ומדבר ספורט. הוא חשוב כי הוא קרני השמש שמנסים לגעת ולרפא שריטות, מחלות ואפילו "פשעים", שנעשים מדי יום ע"י חבורת אנשים שאין להם מושג, או שמבינים באתיקה ובהגינות כמו ההבנה של בהמה נבערת במצ'-אפ-זון. בצד השפוי יש עיתונות ספורט נפלאה ומעמיקה, אבל כף המאזניים של הצהוב והזבל עדיין כבדה יותר.

"עומדים בשער" הוא הנער שסותם באצבע את החור בסכר, ומצליח איכשהו להקטין את השיטפון. כדי שהמקום הזה יוציא גם את שנתו השלישית והרביעית, חשוב שגם מבקריו החריפים יזכרו את תרומתו לאיכות הסביבה ויעריכו יותר את העוסקים במלאכה. נכון שלא כל פוסט זה מלמיליאן. גם לי היו פוסטים חלשים, גם אותי תקפו וקיללו, אבל הכל התגמד לעומת המטרה הכוללת. אני מקווה שלקולו ושושו יהיה את הכוח לסחוב כמה שיותר, וגם אם יחליטו שדי להם, יימצא האדם המתאים שייקח את המושכות הלאה. תודה רבה לקוראים ולמגיבים הרבים. גם בזכותם המקום הזה קיים שנתיים.

פרסום ראשון: וואן אחרון

ועכשיו אלאה אתכם בעלילותיי המשפטיות עם אתר הריכולים והמסיבות, והיח"צנית של ארקדי. בוואן עשו בזמנו מאמצים גדולים לחשוף את הנודניק שטיפס עליהם כל יום. הם לבשו חליפת איומים, התכתבו עם אתר תפוז והצליחו לגרום בסופו של דבר לסגירת הבלוג. הם לא הסתפקו בכך. בדרך לא חוקית כלשהי, הצליחו לחשוף אותי ולהגיש נגדי ונגד הצמד rosk תביעת לשון הרע בסכום של שני מיליון שקל. בעקבות חשיפתי פוטרתי ממעריב. עד היום טרם מצאתי עבודה מסודרת.

הגיוני שמי שתובע את עלבונו בבית המשפט, יפעל במהירות למיצוי הדין עם זה שפגע בשמו. למרות זאת, אתר וואן מתנהל בתיק נגדי בקצב של צב על ריטאלין בתחרות מרתון עם משוכות. שימו לב להשתלשלות העניינים: התביעה נגדי הוגשה לבית המשפט במאי 2008. פרקליטי, עו"ד שמעון מורמי, הגיש את כתב ההגנה במועד. בקדם המשפט נדרש עו"ד שי אליאס המייצג את וואן, להגיש כתב תביעה מתוקן שיפרט את עילות התביעה נגד כל נתבע. במועד שנקבע לא הוגשה תביעה מתוקנת. וואן ביקשו ארכה נוספת, וקיבלו. בחלוף שתי ארכות (וגם זה באיחור אופנתי נוסף של שבועיים) הוגש כתב תביעה מתוקן. מתוקן אמרתי? התברר שמדובר בכתב התביעה המקורי, למעט שינוי קל באחד הסעיפים שלא תיקן כלום. צחוק מהעבודה.

הלאה. בקדם המשפט השני נקבעו מועדים להליכים מקדמיים שונים (הגשת שאלונים, בקשות לגילוי מסמכים). אני עמדתי במועד שנקבע. אבל בוואן לא ממהרים לשום מקום. באיחור נוסף שוב ביקש אליאס ארכה למשלוח השאלון אליי. במקביל ביקש לדחות את הדיון שנקבע ל-24 במרץ. השופטת נתנה לו ארכה לשאלון, אך סירבה לדחות את הדיון. התביעה לא עמדה גם בארכה שקיבלה. ומה עם התשובות של אופירה לשאלות ששלחתי אליה? לא הופתענו שהתאחרו, כמיטב המסורת. כשהגיעו סוף סוף בשעות הערב שלפני הדיון השבוע, התברר שרוב התשובות הן "לא רלוונטי". רגע, זו אופירה שהשיבה על השאלון? לא בטוח. חתימתה בסוף השאלון היתה חסרה. כלומר, המסמך שנשלח אלינו אינו תקף למעשה.

בדיון ביום שלישי השבוע קיבל אליאס מהשופטת ארכה נוספת להשלמת ההליכים, עד תחילת מאי, אבל באותה הזדמנות "נקנס" ב-700 שקלים, שאתר וואן ואופירה צריכים לשלם לי, ועוד 700 לצמד rosk. הדיון הבא, עדיין במסגרת קדם משפט, נקבע לאוקטובר! על סמך התנהלותם עד עכשיו, אני כבר לא בטוח שגם שבעה חודשים יספיקו להם. אתר וואן מתהדר בכל מיני פרסומים ראשונים, אבל בבית המשפט מקפיד תמיד להיות אחרון.

הצב שנע על ריטאלין לא עוצר. ב-13 בינואר 2009 הגשתי נגד אופירה ואתר וואן (וגם נגד בזק בינלאומי) תביעה של חצי מיליון שקל על חשיפתי שלא כחוק ופגיעה בפרטיות. עוד באותו יום טיפס עו"ד מורמי למרומי בית בסר כדי להגיש להם אישית את התביעה, אבל אופירה התבצרה בחדרה, סירבה לקבל את החומר ולחתום על אישור מסירה. בחלוף 30 יום לא טרחו אסייג ואתר וואן להגיש כתב הגנה. מה כן הגיע? ניחשתם נכון, פנייה מאליאס לקבלת ארכה. לצערי הרב, הסכמתי באדיבות מנומסת להעניק 30 ימים נוספים, העיקר שאלמד סוף סוף מה הן טענות וואן לתביעה וכיצד חשפו אותי.

30 הימים עברו, החורף כמעט תם, כל בוקר רצתי לפשפש בדואר ואין כלום. אבל הנה הגיע סוף סוף חומר מבית בסר. הפתעה – בקשה נוספת לארכה. התנגדנו. לא עזר. השופטת אישרה להם שבועיים נוספים. השבועיים חלפו, פסח בפתח ושום כתב הגנה טרם הוגש. זה קורה כ-80 ימים לאחר הגשת התביעה. נשאר רק לראות איזה סיפורי מעשיות יכתבו בבקשת הארכה הבאה. למה במקום לבזבז זמן על בקשות ארכה, הם לא דוחפים את ענייני המשפט? מה יש להם להסתיר וממה הם פוחדים? בינתיים, פקעו רחמיהם של פרקליטיי שמעון מורמי ויהונתן קלינגר. בימים הקרובים הם יגישו בקשה לתת פסק דין נגד וואן ואופירה בהיעדר כתב הגנה.

אני מתנחם שלפחות חלה תפנית קלה בעלילה. נפסקו לזכותי 700 שקל. אני מתכוון להזמין את מורמי וקלינגר ליום של פינוקים על חשבון אופירה ואתר וואן. לפחות זה. הכסף אמור להגיע תוך כמה ימים, אבל אני מרשה לעצמי לנחש שתוגש בקשה להארכת מועד התשלום. זמנים קשים, אתם יודעים. ארקדי לא בארץ, לא קיבלנו את תפקיד שרת הספורט, יוסי מילשטיין כבר לא תותח, רדיו 99 לא מנגן יותר גליצ'ים, הסבתא לא הרגישה טוב. תסמכו עליהם שימצאו תירוץ צודק. לפחות הצלחנו בינתיים לקזז 1,400 שקל מהשני מיליון.

ייגר מאיסטר

מעבר לכך, אנחנו ממתינים לטור אורח של  שכטר-קרמר ולאייטמים, צילומי מסך, רעיונות וטורי אורח. מחר חוזרים לעבודה רגילה shushuhashual1@gmail.com

קולו ושושו

עדכון מאת ייגר

עדכון בוקר מאת שלמה מן: במשפט של וואן נגדנו היה היום קדם משפט, בו קבעה השופטת כי עו"ד שי אליאס לא עמד בזמנים של ההליכים המקדמיים ולכן פסקה כי על וואן לשלם לי 700 שקל ולצמד רוסק 700 שקל הוצאות משפט. בהחלט ניצחון קטן. הדיון הבא נקבע לאוקטובר.

 

שהחיינו וקיימנו והגיענו לאתר הזה

סוף סוף עלה אתר האינטרנט של חברת צ'רלטון. כתובתו: http://www.sport2.co.il/
בינתיים התכנים של האתר הם רק לגבי המפעלים להם לצ'רלטון יש זכויות שידור ועוד לא ברור אם האתר יהפוך לכזה שמטפל בחדשות ספורט או רק בשידורים של צ'רלטון. כרגע הם מנסים לרקוד על שתי החתונות ולא ממש מצליחים למצוא את הכיוון הנכון.

למשל לוח התוצאות מכיל רק כדורגל אנגלי, יורוליג ו-NBA. הכתבות הן גם רק על ליגת העל שלנו, כדורגל איטלקי, ויורוליג.

כרגע חשיבות האתר היא בעצם הקמתו. יש אפשרות ליצור קשר עם צ'רלטון ואפשר לראות מהו לוח השידורים. כל השאר דורש שיפור רציני מאוד.

מצב רוח טוב שורה עלינו

היבול היום היה משובח ולכן היום החלטתי לפרגן למספר כתבות טובות שמצאתי באינטרנט ובעיתונות.

ניר שועלי ואביעד פוהורילס במעריב עם כתבה וטור מצויינים על שחר צוברי ועל הבעיות הפיננסיות שלו. העיקר שבועד האולימפי מציבים מטרות לקראת האולימפיאדה הבאה. לקרוא ולא להאמין.

בישראל פוסט אלון סיני מביא כתבה על הפסד ארצות הברית באליפות העולם בבייסבול.

ארה'לה ויסברג עם פרוייקט יורוליג מושקע לקראת משחקי ההצלבה (התמונה של ניקול הלפרין מיותרת לחלוטין למרות משחק המילים)
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3691155,00.html

אהבתי גם את הכתבה של הארץ על הסטוריית נבחרת יוון בכדורגל. מכניסה קצת לפרופורציות הנכונות את ההכרזות של השחקנים הישראלים.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1073395.html

אפילו אתר ONE מפתיע עם כתבה מפרגנת לטורניר סטריט בול עבור מטרה טובה של האגודה למלחמה בסרטן:
http://www.one.co.il/Msites/Biz/InsideArticle.aspx?id=134270&bz=0

אייטם מהמייל: בוואלה פורסמה שלשום כתבת וידאו מעניינת על נבחרת הראגבי.
לאור ההתעלמות המוחלטת שענף זה זכה לו עד עכשיו מכל כלי התקשורת הגדולים, זוהי בהחלט התקדמות.
לדעתי וואלה ראויים לאיזכור חיובי על כתבה חביבה למדי שבהחלט מחדשת להרבה אנשים שלא מודעים לקיומו של הענף בארץ.
http://sports.walla.co.il/?w=/3730/1456160

טור אורח של אור הלוי

ב-YNET כבר החליטו על כמה תוצאות מראש. ונוס מחכה? תחכה? אולי בכלל תפסיד? אין מצב כזה?
למרות ששחר תשחק נגד מועמדת בת 16 הכל יכול לקרות, ועדיין, האתרים החליטו להעיף אותה והחליטו שזו היא שתשחק מול ונוס…

טור של חיים ג' על אייל ברקוביץ' ויורם ארבל כהמשך לטור האנונימי מאתמול

קטסטרופה אמיתית היא התבטלותו העצומה של יורם ארבל בפני אייל ברקוביץ'. עזוב את הגיל (הוא הרי יכול להיות אבא שלו), אבל שדר כ"כ ותיק, עם מונדיאלים, יורואים, אולימפיאדות ואלפי משחקי נבחרת, ליגה וגביע,מבייש בזקנתו זו את נעוריו המפוארים.
גם אם הוא מעז לפעמים "להמרות" את פי אדונו החדש ולומר משהו בניגוד לדעתו של הטאלנט, הוא ייסוג מיידית, יישר איתו קו, וינסה למצוא חן בעיניו באיזושהי בדיחה מתחנפת. קח את המשחק האחרון בין נתניה לבית"ר. ברקו החליט פתאום שרמת המשחק היא ירודה מינוס. המשחק היה טוב פלוס (זו דעתי וזוהי גם דעתם של כל העיתונים שלמחרת), אך ארבל נאלץ להסכים גם לגחמה אידיוטית זו של הפרשן, שכך החליט – וזהו
היכן ארבל הדעתן במידה, בעל חוש ההומור והשידור הקולח?
האם העובדה שיורדים עליו (בצדק) על התפתחותה של סניליות מסויימת כה הורידה מבטחונו?
אני מתבייש כשאני שומע את הדינמיקה בין השדר והפרשן של המשחק המרכזי בערוץ 10.

מוסף הספורט של עיתון הארץ- אייטם המוקדש לגולש אימרין ברי

היום התגלגל לידינו מוסף הספורט של עיתון הארץ, וכפי שהבטחנו- שיש לנו חומרים, אנחנו משתמשים בהם. אז נתחיל: כמו שציין קולו, הכתבה בשער של עוזי דן, משה הרוש ודוד מרואני על הכדורגל היווני היא כתבה מצוינת, אהבתי אותה מאוד. הדיווח על ההכנות לקראת המשחק לא ממש מחדשות לנו לעומת שאר אמצעי התקשורת. כתבה נוספת שאהבתי היא של אריה ליבנת על יריב יצקן הוותיק, אהבתי בעיקר בגלל שהיא יוצאת דופן. אם היו עושים עוד כתבה על כספי, אליהו או טפירו לא הייתי טורח אפילו לקרוא את המשנה כי זה לא מעניין, אבל במקרה של יצקן זה מסקרן לקרוא על שחקן מהסוג שלו.

ההתדרדרות של המוסף באה לידי ביטוי בסיקור של משחק הליגה אתמול בין ראשל"צ למכבי ת"א, ובחצי גמר הפליאוף לנשים. זה פשוט בושה איך שזה נראה לעומת העיתונים הגדולים האחרים (בוקסה קטנה עם טבלת הליגה והסטטיסטיקה מהמשחק). בעמוד האחרון ישנה כתבה מושאלת מהניו יורק טיימס ועוזי דן נותן עידכונים לגבי כדורגל דרום אמריקאי ועונה על השאלה בפינה הקבועה שלו (אגב- בטלספורט ענו על השאלה הזאת כבר בשבוע שעבר שבני יהודה עפה מהגביע לאחר ההפסד לסכנין).

בשורה התחתונה: צמצום המוסף לארבעה עמודים פוגע מאוד באיכות של המוסף. נכון, ישנה כתבה אחת גדולה ומצוינת, אבל מה עם כל השאר?. אני חושב שסיקור של משחק בין ראשל"צ למכבי ת"א ראוי ליותר מתשע שורות ושתי בוקסות.     

shushuhashual1@gmail.com

קולו ושושו

הסטייקים המתהפכים

איציק ספנסיב ביקש בטוקבקים פינה חדשה בשם 'הסטייקים המתהפכים' ובה התייחסות לפרשנים שמבצעים שינויי כיוון מתוך תחושה שנשכח את מה שאמרו בעבר. לא היינו צריכים לחכות הרבה. במחצית הראשונה של עונת הכדורגל שלנו בית"ר ירושלים כבר הוספדה ונקברה 10 אמות באדמה על ידי כל פרשני הכדורגל. טוטו תמוז הפך ללעג ושנינה כשהתבטא שבית"ר ירושלים עדיין הולכת על האליפות. גמגומים של מכבי חיפה והצלחה של בית"ר ירושלים בסיבוב השני גרמו לכך שפתאום בית"ר ירושלים חזרה למאבק האליפות. מגוון גדול של פרשנים נזכרו שלבית"ר הסגל הטוב בליגה ושהיא, ביחד עם הפועל ת"א, תאיים על הבכורה של מכבי חיפה. מכבי נתניה? הגיע תורה להיות מוספדת ולצאת מרשימת הקונטנדריות.

והנה אתמול מכבי נתניה מנצחת את בית"ר ירושלים, והפלא ופלא, לפתע גם עדיין מועמדת בכירה לאליפות. פתאום כל הפרשנים מבצעים פניית פרסה. מעל כולם אפשר למצוא את שלמה שרף שטען בשבוע שעבר כי הוא הראשון שאמר שנתניה לא יכולה לרוץ לאליפות. היום בעיתון ישראל היום הוא טוען שנתניה היא "חלק בלתי נפרד ממירוץ האליפות".

הנה עוד דוגמא – אייל ברקוביץ' ב-ONE מתחילת החודש: "הפייבוריטית שלי לאליפות היא הפועל ת"א, שנראית הכי טוב השנה אבל אני לא אהיה מופתע אם בית"ר ירושלים תלך בסופו של דבר עד הסוף. מבין הרביעייה בצמרת, מכבי חיפה, שמובילה עדיין את הטבלה נראית היום בכושר הרע ביותר". אייל ברקוביץ' עכשיו: "לגבי המאבק על התואר, הפייבוריטית שלי היא הפועל ת"א אבל נתניה מפתיעה אותי בכל פעם מחדש ולא אתפלא אם היא תפתיע את כולנו בסופו של דבר. קבוצה עם הרבה אופי ונחישות שעושה עונה נהדרת".

שרף וברקו הם רק שניים ממגוון פרשנים שמשנים את דעתם ממחזור למחזור. היום פתאום בית"ר ירושלים היא שם קצת פחות חם, אך אני הייתי מציע לחכות עוד קצת, כיוון שתמונת הפרשנות יכולה להשתנות מן הקצה אל הקצה בהתאם לתוצאות המחזור הבא. יש משהו חיובי ממשחק הנבחרת מול יוון - אחרי יום שבת הקרוב נקבל פגרה משינויי הספקולציות הללו של פרשני הכדורגל למיניהם.

סקר נולד

עיתון ידיעות אחרונות שמח להביא ממליצים לדרור קשטן כדי שיקבעו עבורו את סגל ה-11 שאמורים לשחק מול יוון. מילא אבוקסיס, אך מישהו יכול להסביר לי מה ההכשרה המקצועית של רמי קליינשטיין שמביא את המלצותיו? קיימת בעיתון גם הפנייה לאתר YNET שם אפשר "לתת טיפ לקשטן" עם בחירות הגולשים. התוצאות תתפרסמנה בעיתון ידיעות ביום חמישי. הסקרים שבעבר היו נחלתם של אתרי אינטרנט עכשיו נכנסים גם לעיתון. האם באמת מישהו אפילו מדמיין שדרור קשטן יתייחס לתוצאות כאלה? מצד שני, אולי הרעיון לא רע כל כך אם גם יהיו סקרים על זהות הפרשנים שאת חלקם אני רוצה לראות יותר בידיעות וחלקם דווקא כמה שפחות. האם יוסי אהרוני וניר חפץ יקחו תוצאות סקרים כאלה בחשבון?

טור אורח על ברקוביץ' (אנונימי)

אני שומע את אייל ברקוביץ' בערוץ 10, ושואל איך זה הפרשן המוביל כיום בליגת העל? גם אתמול כמו בחלק גדול מהשבועות האחרונים הוא צעק שמזמן לא ראינו משחק חלש כזה למרות שלדעתי המשחק לא היה כה חלש. אולי זה מה שמאפיין את ברקוביץ', כשהוא לא מדבר הוא צועק. הוא יצעק שהחלוץ או הקשר יכלו למסור ימינה או שמאלה לשחקן פנוי וזה כל כך פשוט, הוא תמיד יצעק שצריך לשחק דרך האגפים והוא גם תמיד יפרגן לחברים שלו כמו אלון חרזי או אריק בנאדו. סוג הפרשנות שלו מתאים לאוהד ממוצע בסלון ולא למי שאמור לתת ערך מוסף של ידע מקצועי. יורם ארבל במקום להעמיד לפעמים את ברקוביץ' במקום מעדיף לא מעט להצטרף לרמה הנמוכה של הפרשן. אז ברקוביץ' לא משעמם, אומר מה שהוא חושב באותו רגע ואפילו עושה תקשורת טובה, אבל אני מבקש מהפרשן שלי קצת יותר. מותר לי.

 

אייטם של אור

בעקבות הטור על ספורט הארץ נכנסתי לאתר אתמול בשעה 10 בערב.  אמנם אלו לא טעויות אך עדיין לא עדכנו את התוצאות, הטבלה ומשחקי המחזור הבא

 

הבוץ השכונתי

תשמעו סיפור. ג'קי בן זקן התלונן ביציע העיתונות שמועצת ההימורים מימנה את האצטדיון החדש של נס ציונה, כשבפועל לא תרמה ולו שקל לבניית האצטדיון. אור שקדי ונועם אשל היו במקום ושאלו את אנשי המקום על דבריו של ג'קי בן זקן. מנהל האצטדיון חנן פרוקס הגיב ש"למרוקאי הזה אין מושג". באתר וואלה הוציאו את הציטוט הזה ושמו אותו בכותרת הכתבה המצולמת: http://sports.walla.co.il/?w=/157/1452571

באותו ערב בוצעו מעשי ונדליזם באצטדיון של נס ציונה כולל שבירת חלונות וריסוס כתובות נגד חנן פרוקס ובעד ג'קי בן זקן. אתר וואלה מפרסם גם את דבר מעשי האלימות (איך חנן פרוקס הופך לחנן פוקס בכתבה השניה למרות שאור שקדי הוא בין החתומים על שתי הכתבות?)
http://sports.walla.co.il/?w=/157/1452597

עורכים יקרים, לפעמים בחירת הכותרת של הכתבה יכולה להשפיע לא מעט. כל פרטי הפרשה הזו מתוארים במקומון "כל נס ציונה".
http://www.kolnessziona.co.il/issu.asp?issu_no=847&page_no=40

 

לא רק האח הגדול

 אתמול משחק הכדורגל בין נתניה לבית"ר ירושלים השיג רייטינג של 11.1% בלבד. כשבמקביל משודרים חי ערב הכדורסל, ברצלונה מול מלאגה, מכללות (ESPN), מאיורקה מול אתלטיקו, אז גם אצל אוהדי הספורט שלא מתעניינים באח הגדול יש פילוג של צופים.

פינת היום:

היהלום הנוצץ: דורון קרמר, הכדורסלן שסגר את הבלוג שלו, שב לכתוב באתר גלובס (עריכה: נמחקה המילה "והפעם")
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000436295&fid=2605

זהב טהור (עם הסתייגות): הפרוייקט של בחירת השמות להיכל התהילה של הכדורגל הישראלי בשיתוף ערוץ הספורט הוא חשוב ומעניין. בינתיים אורי מלמיליאן נכנס להיכל אחרי שפיגלר. עדיין אני קצת סקפטי לגבי שיתוף הגולשים בבחירת השמות למרות שהשניים שמועמדים לבחירה כרגע הם גם ראויים (קלינגר ופיזנטי).  אני מקווה ששמות מהעבר כמו סטלמך, רומנו, גלזר, ויסוקר, פרץ, טיש ואחרים לא יעמדו בסקרי האינטרנט כאשר חלק גדול מהגולשים אפילו לא יודע מי זה זאהי ארמלי.

הברזל החם: שלושה כתבי אישום הוגשו נגד חשודים בתקיפת ד'יור פישר. בעצם, ארבעה, על פי נתיב נחמני ממעריב.

חלודה: אביב לביא בטורו במעריב יוצא בביקורת נגד עומאר סניד מקבוצת הכדורסל הירושלמית. אביו של השחקן נפטר לפני שבועיים (כתבות כמעט בכל האתרים), אך כנראה שבעניינים משפחתיים לביא פחות רגיש מאשר בעניינים סביבתיים.

חלודה 2: בהפניה למדור מציצים של אתר SPORT5 מופיעה בחורה מעורטלת שחופנת את דדיה בידיה. בין כל התמונות הללו שלא ממש קשורות לספורט, ניתן למצוא גם אייטם הקשור לספורט (אם כי לא ספורטיבי) שמראה שטאקט הוא לא חלק חזק גם אצל מי שמתחזק את המדור.

 

shushuhashual1@gmail.com

קולו ושושו

חכמ(ון) בדיעבד

שוב אנו נדרשים לענייני שיפוט. שלמה שרף בישראל היום יוצא נגד ההחלטות של אלי חכמון במשחק בין הפועל ת"א ובני יהודה. על פי שרף היו לחכמון שתי החלטות שגויות (פנדל שלא נשרק ואחד שכן) ואחת בספק (עוד פנדל). גם עדי רובינשטיין כותב שהפנדל לזכות הפועל ת"א לא היה ולא נברא. צנציפר ונתן בידיעות מדווחים ששתי הקבוצות כועסות על השופט. בן יצחק במעריב דווקא מפרגן להחלטות: הפנדל לטובת הפועל ת"א (הפנייה של הקוון חתוכה) נשרק בצדק, הפנדל לטובת בני יהודה סביר, ואין כלל התייחסות לנגיעת היד של באדיר. גם אבי רצון מצדד בשתי השריקות לפנדלים ומתעלם מנגיעת היד של באדיר.

שופטי הכדורגל בתקופה האחרונה נוטים לטעויות, אך העליהום של חלק מהפרשנים הוא מוגזם. הייתי מציע לאחרונים לקרוא את הטור של מליניאק בידיעות שיורד על כל הפרשנים בדיעבד שמשתמשים בהילוכים חוזרים כדי לחוות דעה נחרצת, אך כאשר הם בעצמם טועים בריל טיים, הם מחליקים את הטעות כאילו מדובר בדבר של מה בכך.

 חגי סגל בתפקיד חדש

חגי סגל עזב את מעריב ושינה כיוון. מעתה הוא כבר לא עיתונאי, אלא סמנכ"ל התקשורת של מנהלת הליגה בכדורסל. המנהלת גם יצאה בהודעה מסודרת בנושא.

 משהו רע עובר על ישראל היום

ישראל היום הוא עיתון עם תפוצה גדולה והוא נחשב ביחד עם ידיעות ומעריב לאחד משלושת הגדולים. לאחרונה יש תחושה שמשהו במדור הספורט בעייתי. לא רק שאין שיפור במדור הספורט, אלא קיימת אפילו נסיגה קלה במגוון התכנים ובעריכה. היום מוקצים למדור הספורט רק שלושה עמודים ורבע נטו (ואני לארג'). אני מזכיר שמדובר בעיתון שלא יוצא ביום שישי, כך שמדור הספורט אמור לכסות את כל מה שקרה בימי חמישי, שישי ושבת. מכללות? אין. טניס פרט לשחר פאר? לא ממש (אנדי רם ונועם אוקון כנראה פחות חשובים), כדוריד? כדורעף? גם לא. ואני לא מדבר על ענפים קטנים כמו שחייה אומנותית, טקוואנדו, סיף, התעמלות ושאר ענפים שמוזכרים היום אצל המתחרים (לא תמיד אצל שניהם ביחד) בידיעות ומעריב. אפילו NBA מוזכר בעיתון לעיתים מאוד רחוקות.

אלי סהר, תתעורר! לפעמים אפשר לוותר על טור של אבי סגל (שמת לב שהוא כותב כמעט יום ביומו?) על חשבון תכנים של אירועי ספורט. למשל היום אפשר היה רק לרשום את שמות שבעת השחקנים שיבצעו הופעת בכורה בליגת הכדורסל הבכירה בלי הפרשנות וכך להשאיר מעט יותר מקום למידע ממפעלים וענפים נוספים. אם אתם רוצים להיות גדולים, עליכם לחשוב כמו גדולים.

 

הפרסומות של צ'רלטון

צ'רלטון יצאו בקמפיין של שלטי החוצות שמספר על הכרעות. אני הייתי מחליף את משרד הפרסום, כי הבחירה בשמות הקבוצות בקמפיין היא מעט בעייתית: ארסנל? מקום רביעי בליגה האנגלית. מילאן? מקום שלישי בליגה האיטלקית במרחק 9 נקודות מהמובילה. אפילו הבחירה ב- NBA היא מעט בעייתית כיוון שרק משחק אחד משודר במהלך השבוע בצ'רלטון, כאשר שניים בדרך כלל בערוצים של ערוץ הספורט (איפה השידור השני השבוע? הרי הבטחתם עוד אחד באופן קבוע) ושניים ב-ESPN.

במקומם הייתי מבליט יותר את שידור משחקי ההצלבה ביורוליג של אולימפיאקוס, פנאתינאיקוס ואת הפיינל פור. עדיין 50 ש"ח זה סכום שאני לא מוכן לשלם עבור שני ערוצי ספורט. לו היו מאפשרים חודש התנסות ללא התחייבות בסכום של 25-30 ש"ח עבור שני הערוצים, הייתי שוקל את ההצעה.

לא יזיק מעט דיוק

* לטיפולכם, אתר ספורט 5: למיטב ידיעתי הכח ר"ג אירחה אתמול את מכבי ת"א באיצטדיון וינטר ולא בבלומפילד.

* לטיפולכם Ynet: שוער הפועל ת"א, וינסט אניימה, ספג אתמול כרטיס אדום לאחר שהטיח את הכדור בפניו של קשר בני יהודה, קובי מויאל. למיטב הבנתי רק הוא ספג כרטיס אדום, ולא שניהם.

מדור הספורט של אתר 'הארץ'- טור אורח של הגולש יצחק

מדי פעם אני נכנס לאתר 'הארץ', כיוון שיש להם כמה וכמה כתבות מעניינות, פחות או יותר בכל יום (למרות שאיני מסכים כלל עם הדעות הפוליטיות של העיתון, יש לציין). אך מזה זמן רב, לא נכנסתי לספורט הארץ. בעקבות הפניה בדף הבית לסקר במדור הספורט לבחירת הכדורגלן הישראלי האהוב בכל הזמנים, ובזכרי את התלונות על אי-ההתייחסות בבלוג לספורט 'הארץ', החלטתי להיכנס למדור הספורט באתר ולראות מה יש בו.

אני זוכר שני דברים עיקריים מהעבר לגבי ספורט 'הארץ': ראשית, את מדורו של עוזי דן, בו הוא עונה לשאלות של קוראים בענייני ספורט, בעיקר שאלות הקשורות לנתונים, עד כמה שאני זוכר. שנית, את כתבות העומק, שלעתים היו בזוויות שונות מאשר במקומות אחרים – למשל השוואת היכולות הפיזיות של כדורגלני ליגת העל יחסית לכדורגלי הפרמייר ליג, אחרי בדיקה שערך צוות 'הארץ' במשחק של ליגת העל.

האתר: החיובי: קודם כל, שלוש כותרות המשנה מושכות את העין. לא זכור לי בעבר רצף דומה של כותרות העוסקות בענפים כמו כדוריד-גביא אופ"א-פורמולה 1. שאפו. בנוסף לכך, ישנן כתבות מעניינות, כפי שאפרט בהמשך. משיטוט במדור הספורט באתר, מצאתי דבר חיובי שאינו קיים במרבית האתרים האחרים: כתבות נטולות תמונות גדולות ודפים כבדים (יחסית). אמנם אין כאן חידוש, וכך נוהג 'הארץ' לאורך השנים גם בחדשות, אך בכל זאת יש כאן נקודה הראויה לשבח.

השלילי: לאחר מכן נכנסתי למדורו של עוזי דן 'שווה בדיקה'. קיויתי למצוא ארכיון של הפינה, אך התבדיתי. מצאתי שאלה אחת ותשובה, ואפילו לא מצאתי זכר לתאריך בו נשאלה השאלה. בעיה נוספת בדף הבית היא שהכל צפוף. כנראה שאין הרבה גולשים בספורט הארץ, אחרת אולי המצב היה נראה אחרת. לפי מה שלמדתי בשבוע האחרון, האתר לוקה בשימוש בכל רוחב הדף, כפי שניתן לעשות כיום כאשר להרבה אנשים יש רזולוציות מסך גבוהות.

לסיכומו של עניין, הבעיה הניכרת באתר ספורט הארץ הוא בעיית ארגון. אם היו מארגנים את האתר בצורה טובה יותר, ובכלל זה את סידור הכתבות ע"פ תאריכים בצורה טובה יותר, ניתן היה להכתיר את האתר כאחד המובילים בתחום, גם אם לא אחד היותר מלאים בתוכן.

תוכן האתר: מספר כתבות באתר צדו את עיניי, ובין היתר קראתי כתבה מעניינת מאוד על בן סהר, ועל השתלבותו בליגה ההולנדית: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1072156.html. כתוב בצורה איכותית ומומלצת, כולל למי שמבולבל ממצבו של בן סהר (כמוני), נוכח כל הכתבות אודות השחקן המתפרסמות ללא הרף. בתחום הכדורסל, מצאתי כתבה נחמדה על לארי בראון כמאמן שארלוט:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1071688.html. בנוסף לכך, עוד כתבה על ויל סלומון וקבוצתו סקרמנטו קינגס:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1072157.html. כתבות על שחקנים שהם אקס-מכבי תל אביב מעניינות אותי בדרך כלל, אך הכתבה הנ"ל היא קצרה מדי לטעמי. חבל שלא היתה ארוכה יותר.

לסיום, ללא קשר לאתר 'הארץ', הייתי רוצה להוסיף מילה טובה על כתב וואלה! ספורט, אוהד גרינוולד. לפני כמה שבועות הוא פירסם כתבה שעסקה בשידור משחקי מכבי בעונה הבאה. תמהתי על כמה נקודות שהוא העלה בכתבה, ושלחתי את הערותיי למייל שהוא מוסיף בסוף כל טור/כתבה שלו. תוך כמה שעות הוא חזר אלי, עם תגובה עניינית לכל טענה שטענתי כנגדו. אני לא בטוח שכל כתב מתייחס כך לפידבקים של קוראיו. כל הכבוד!

הם אפילו מתערבים בפרסומת ממומנת

אם חשבנו שבאתר 'מספר 1 בספורט' עשו כבר הכל מהכל, אז היום הופתעתי לגלות עוד שטות חדשה. מכירים את הפרסומות שיש לווינר שבו פרשנים שונים נותנים טיפים והמלצות לטופס ווינר (בין היתר מופיעים שם יעקבי, מלר, ברקוביץ', אופירה ואפילו גם יצחק שום היה שם פעם). הפרסומות האלה מופיעות באתרי האינטרנט ובמוספי הספורט של העיתונים הכתובים. באתר מספר 1 בספורט הופיעה הפרסומת הבאה:

אם יעקבי עושה ווינר, אז מה קשור פתאום ברקוביץ' לכל העניין? גם לשם נדחף 'האחד והיחיד'? אגב- אם אתם רוצים לראות את הפרסום המקורי של המועצה להסדר ההימורים בספורט, אתם מוזמנים לפתוח את מוסף ידיעות בעמוד 7 מצד שמאל למטה ותראו את אותה הידיעה כמו באתר, רק ללא אזכור של ברקוביץ'.  

 בראשית בראנו את האימייל בכתובת shushuhashual1@gmail.com והוא היה ריק עם חושך על פני תהום. ונפנה אל הגולשים ונבקש "יתמלא האימייל", ונקווה לטוב. ויהי ערב ויהי בוקר יום ראשון.

קולו ושושו

שמיעה סלקטיבית

גל אלברמן ובן סהר, הליגיונרים של נבחרת ישראל, נחתו לפני הצהרים בארץ לקראת המשחק של נבחרת ישראל נגד יוון. כרגיל במחוזותינו, עטו על השניים עיתונאים ושאלו את השאלות הטרוויאליות לקראת המשחק. במבט קצר על שני אתרי הספורט הגדולים באינטרנט אפשר לראות 2 ציטוטים של דבריו של סהר, 2 ציטוטים שאינם זהים. במצב כזה יש 2 אפשרויות: או שהחלוץ לא סגור על עצמו, או שלכתבים המסקרים יש שמיעה סלקטיבית והם בוחרים לשמוע מה שהם רוצים לשמוע, כי אם לא, אז איך אפשר להסביר את הכותרות השונות לדבריו של סהר?. מצד אחד סהר מסתפק בנקודה:

ומצד שני חושב שאפשר לנצח את היוונים:

מירוצי אופנועים

שלשום התבשרנו שערוץ הספורט רכש את זכויות השידור של מרוצי האופנועים ה-MotoGP ויעביר את השידורים בערוץ הלייב (תשלום): http://www.calcalist.co.il/sport/articles/0,7340,L-3245103,00.html. השאלה שנשאלת היא מדוע בערוץ הספורט טוענים שאין להם מספיק כסף כדי לרכוש זכויות שידור של תכנים ששודרו במשך שנים בערוץ (ליגה ארגנטינאית למשל), אך פתאום יש להם כמה זוזים כדי להשקיע במרוצי אופנועים, שישודרו הפלא ופלא בערוץ בתשלום? האם בערוץ הספורט מצאו את האפיקומן שבועיים לפני ליל הסדר וקיבלו כמתנה סכום כסף כדי לרכוש עוד תכנים? אם בכל זאת יש בערוץ כסף (למרות שהם טוענים שאין), למה שלא יחזירו שידורים שקיימים בערוץ כבר שנים. ההתנהלות שלהם ביזיונית, ולפעמים אני שמח שניצן חן מנהל נגדם מלחמות (גם אם הן לא בהכרח צודקות), כי מישהו צריך להראות שהם לא יכולים לעשות מה שהם רוצים.

בעיות קטלוג

* NRG מאזרחים את סטיבן ג'רארד: הלוואי ויכולנו לעשות את זה במציאות, ולהעניק לג'רארד את תעודת הזהות הכחולה, אבל לצערנו מול יוון נאלץ להסתפק בקישור המורכב מגל אלברמן, תמיר כהן וחבריהם…

* הנבחרת הצעירה בליגה הלאומית: דווקא באתר 'מספר 1 בספורט' יש קטלוג מסודר של ענפי הספורט השונים ובראשם הליגות בישראל וברחבי אירופה. בין היתר יש שם קטגוריה של נבחרות ישראל ('נבחרת'), אבל משום מה שנכנסתי אתמול לבדוק מה קרה בליגה הלאומית, הידיעה הראשית היתה על הנבחרת הצעירה. הרי בדיוק בשביל זה קטלגתם את הנושאים בצורה טובה, אז למה לקלקל עם עריכה לא נכונה?

 פינת היום

היהלום הנוצץ: טור אורח של העיתונאי היווני ניקוס יואנו במוסף הספורט של מעריב. מעבר להשוואות הבנאליות של שתי הנבחרות שאנחנו מקבלים בשבוע האחרון ונקבל עוד יותר בשבוע הקרוב, טוב לשמוע מה חושבים בצד השני לקראת המפגשים המכריעים בין שתי הנבחרות. מעבר לזה, הוא אומר את מה שבאמת חושבים היוונים על הנבחרת שלהם, שווה הצצה.

זהב טהור: צריך לתת ח"ח לאשר גולדברג שממשיך בסדרת הכתבות הנוסטלגיות שלו על הכדורגל שהיה פה עוד לפני שבלומפילד וטדי היו בתוכניות. הפעם, סמוך למשחק של הנבחרת מול יוון, הוא מספר על המפגש שהתקיים לפני 71 שנה: http://www.telesport.co.il/CodeNew1024/article.aspx?id=17975. אין לי מושג מאיפה הוא השיג את התצלום של הכרטיס כניסה למשחק, אבל מדהים לראות את התאריך על הכרטיס (22.1.38).

הברזל החם: אלי מחפוד, מאמן הפועל פ"ת עד אמש התפטר מאימון הקבוצה, אבל באתרי האינטרנט העניין עבר בשקט יחסי. היום אני מתקשה למצוא את הידיעה בעמודים הראשיים של רוב האתרים, ומלבד טלספורט שמעדכנים שהוצע למחפוד תפקיד של עוזר לרונן אלעד הבעלים של הקבוצה, כל השאר לא מתייחסים עוד לסיפור. לא מובנת לי האדישות של כל האתרים, האם זה בגלל שאלי מחפוד הוא לא אלי גוטמן, או שזה בגלל שהפועל פ"ת זאת לא הפועל ת"א?. אני חושב שאתרי האינטרנט היו צריכים לספק יותר תשובות לגולשים (אולי העיתונים מחר יספקו את מה שאתרי האינטרנט לא הצליחו לעשות כל הסופ"ש).   

הברזל הקר: גם במוסף ידיעות וגם במוסף מעריב מעלים ראיון קצר עם החלוץ הסורר/המאחר/המתאבל של הפועל ת"א, סמואל יבואה. אממה, בידיעות חשבו שהם מביאים משהו אקסטרה, יותר ממה שקיבלנו באתרי האינטרנט ביום נחיתתו, או ממה שמביא לנו רון עמיקם במעריב, ועיטרו את הראיון הקצרצר של נדב צנציפר בכיתוב 'מיוחד'. ואני שואל את אנשי ידיעות, מה הופך אותו למיוחד לעומת הראיונות האחרים שערך החלוץ שמצריך את הכותרת הזו?

חלודה:  הרשנו לעצמנו להעתיק את אחד הטוקבקים של הגולשים, בגלל שהוא הסביר בצורה הטובה ביותר את דעתנו על הנושא: "יש אתר אינטרנט אחד שמשום מה חושב שנחיתה של שחקן הולל על גבול העבריין מגלות שנכפתה עליו על ידי עבריין אחר, מצדיקה ידיעה ראשית. הנה, נחת לו חיים רביבו מאי המתים בלוס אנג’לס לרגל אירוע משפחתי, וכבר צוות מורחב של האתר 'מספר 1 בספורט' מחכה למוצא פיו בנתב”ג. מאז הנחיתה של סאדאת לפני קצת יותר מ-30 שנה לא התרגשנו כל-כך". (אגב- אני מעריך שיש קשר משפחתי בין כותב הידיעה לעורכת התוכן, האם זה נכון? אין לי מושג, לא עברתי על עץ השורשים של משפחת אסייג).

שאתם הולכים מחר למכולת תביאו עגבניות, מלפפונים, פלפל אדום, פלפל צהוב, בצל, 2 צילומי מסך, 3 אייטמים ואיזה טור אורח אחד נחמד. מכל הסלט שיצטבר במייל, נרים את הפוסט היומי מחר. shushuhashual1@gmail.com

שתהיה לכם שבת נפלאה

שושו וקולו

גולשים עם עיניים עצובות מביטים בפסים אדומים

אתמול באתר ONE עלה ראיון בלעדי עם יבואה בו השחקן מלמל מספר מלים. מיד פצחו ב-ONE בחגיגות עם כתבה ראשית, פס אדום, כיתוב בלעדי וטפיחות עצמיות על השכם. עוד לא תמו הטיפות האחרונות בבקבוק השמפניה וכבר הכותרת הראשית באתר מפנה לכתבת ראיון מיוחד עם ניקולה וויצ'יץ'. פס אדום מצורף כדי להסביר לכל המלעיזים שמדובר בהישג עיתונאי מן השורה הראשונה העומד באותה שורה עם חשיפת הסיליקון בחלב של תנובה. מה הופך ראיון רגיל לראיון מיוחד? האם זה שוויצ'יץ' הסכים סוף סוף לדבר עם מישהו מאתר ONE לאחר שבעבר הוא השתדל לא להתראיין אצלם? האם זה התוכן? האם בגלל שרק בשבוע שעבר וויצ'יץ' התראיין גם לעיתון ידיעות אחרונות וגם למעריב וחלק גדול מהשאלות הופיע גם שם (מכבי, הלפרין, הפיינל פור)?

אני ממליץ בפעם הבא לשים פס אדום כשיהיה ראיון לא מיוחד – זה באמת יהיה משהו נדיר ב-ONE.

 

האם ONE המציאו תגובות?

באתר ONE אתמול דורון בן דור שמח לספר לנו שבמכבי חיפה כעסו מאוד על אי הכללתו של יניב קטן בסגל המורחב של הנבחרת.
http://www.one.co.il/Article/133987.html
יעקב שחר בתוכנית עושים ספורט טען שבמכבי חיפה קצת מאוכזבים, אך לא כועסים ולא זועמים כפי שמנסים להציג ב"מקומות שונים". גם ההודעה הרשמית של המועדון יוצאת נגד הפרסום חסר הבסיס (לטענתם) באתר ONE:
http://www.mhfc.co.il/Article1094.asp

 

הקדרונים – טור אורח של חבר

הכתבה בוואלה על איירה ניובל של רן קדרון היתה מוכרת לי מאיפשהו.
http://sports.walla.co.il/?w=/151/1453901
ואז נזכרתי מאיפה, כתבה של גיל קדרון באותו אתר:
http://astrology.walla.co.il/?w=/7/1112842
 
וזו כתבה שבעצמה כנראה לא היתה עולה לאוויר, אלמלא הכתבה הזו שפורסמה ב"סלייט", כמה מפתיע, בדיוק באותו יום
http://www.slate.com/id/2167681/nav/tap3/

 

הסיוט שבאמת יותר גדול

ארבע קבוצות אנגליות עלו לשלב רבע הגמר בליגת האלופות. ערוץ הספורט יעביר את ההגרלה בשידור חי, אבל לא ממש רוצה לפרגן לקבוצות אנגליות שמופיעות כל שבוע אצל המתחרים בצ'רלטון. מה עושים? רושמים את הקטע הבא על הסיוט הגדול יותר (שימו לב שאין מי שחתום על הכתבה הזו. ממתי מערכת אתר ספורט 5 כותבת טור דעה עם המילים "ויסלחו לי"?) :

 

רואים כפול – אייטם של אור

ברביעי ה18 במרץ שיחקו בני סכנין ובני יהודה משחק שנגמר 2:0. בני יהודה ביקשו משחק חוזר בעקבות ההפסד וקיבלו אותו. לא מאמינים? הנה ספורט 5 הביא סקופ!

 

פינת היום

היהלום הנוצץ: כתבה בגלובס על צריכת הספורט
http://globes.co.il/news/article.aspx?did=1000434559&fid=2605

זהב טהור: במקומות אחרים מציגים בעיקר את המכללות המובילות והשחקנים שיכולים להגיע ל-NBA, אך באתר ספסל שמחתי למצוא כתבה מעט שונה
http://www.safsal.co.il/article.aspx?id=14038

הברזל החם: לקראת המשחק מול יוון וואלה ספורט עשו את הדבר המתבקש ופנו למישהו זמין ונייטרלי שמכיר היטב את הכדורגל הישראלי, ללותר מתיאוס. חבל שהפרשנות עצמה של מתיאוס לא עולה לגבהים, אך למרות זאת מדובר במהלך יפה של וואלה.
http://sports.walla.co.il/?w=/329/1454193

הבוץ השכונתי: אבי רצון במעריב יוצא נגד הסגל של דרור קשטן. כדי לתת לדבריו משנה תוקף, הוא כאילו פונה במכתב גלוי לשלמה שרף (פרשן בעיתון ישראל היום) ומנסה להסביר לו את הרגלי האופי של קשטן.

חלודה: אבי סגל עם טור פרשנות נחמד בישראל היום על ריבוי הזרים בליגת הכדורסל. אבל הכותרת שנתן העורך לטור היא: "איפה משטרת ההגירה?"  – כותרת מעט בעייתית כאשר קני ויליאמס נעצר על ידי רשות ההגירה בגלל שיש לו אשרת תייר ולא אשרת עובד. גם שני עמודי ספורט נטו בעיתון זה מעט מדי.

חלודה 2: זוכרים את הטור באתר ONE שיצא נגד הרגלי הבילוי של הכדורסלנים אחרי פרשת פישר? זהו, חזרנו לשגרה ועולם כמנהגו נוהג: כדורסלנים מבלים, ONE מפרסמים, ודואגים שהפרטים יישארו חסויים כדי שהשחקנים לא ייפגעו. אך כיוון שרשמו את שם המסעדה, אז גם בכך הם עושים עבודה גרועה.
http://www.one.co.il/cat/extra/glitch.aspx?id=36402

המשיכו לשלוח לנו מראי מקום, התייחסויות, טורים, צילומי מסכים, מה שנשאר לכם ממשלוחי המנות ואת הקילומטראז' שצבר מתיאוס במסגרת הנוסע המתמיד.  shushuhashual1@gmail.com

קולו ושושו

פינת הנעלבים

דרור קשטן פרסם את המוזמנים לסגל המורחב של הנבחרת מול יוון, וגל של תגובות עולה בעיתונים ובאתרי האינטרנט מצד שחקנים שלא נקראו לדגל. פיני בלילי, אריק בנאדו, יניב קטן, סלים טועמה, קולאוטי, ואחרים גודשים את אתרי האינטרנט בתגובות שלהם ואפילו יעקב בוזגלו שב וממהר להזכיר את היכולות של הילד. על השער של מדור הספורט בידיעות אחרונות כתוב שהמנופים כועסים אך בכתבה בעמוד 3 קולאוטי טוען שהוא מאוכזב, בלילי אכן נשמע מעט כועס על פי טון הדברים שלו, ופרט לשני אלה יש תגובה זועמת של (איך לא?) פאפא בוזגלו ושל שחקנים עלומים בנבחרת שהגיבו בתמהון לאי הכללתו של בנאדו. אז איך בדיוק המנופים עצמם כועסים? לעיתון של המדינה הפתרונים.

אייל לוי שואל במעריב איך בנאדו לא בסגל, שלמה שרף בישראל היום דווקא מחזיק מעידן טל. אמיר אפרת מידיעות מסכם את הנושא בצורה הטובה ביותר: לכל עיתונאי הפייבוריטים שלו ורוב הויכוחים הם מי ישב על ספסל המחליפים.

מה שחסר לי היום בעיתונים זה שלא היה נסיון לקבל תגובות מקשטן, מסיני או אפילו ממאמן השוערים על הסגל שהוזמן. אולי הם היו שופכים אור על הנימוקים לחלק מהזימונים ואי הזימונים.

 

מספר 1 בניחושי ספורט

אופירה אסייג שמחה להודיע קבל עם ועולם שפיני בלילי חוזר לנבחרת. הטיסה של דרור קשטן לטורקיה היא רק למען הפרוטוקול. גם הכתבה הזו.

 

כן נוקיה, לא נוקיה

אמצע חודש מרץ וכבר הויכוח על מיקום משחקי הדיוויס שיתקיימו ביולי הוא בעיצומו. השחקנים מעדיפים את רמת השרון, כי הם רגילים לשחק שם ומרגישים בנוח, איגוד הטניס מעדיף את היכל נוקיה במטעמי תקציב, חשיפה וגישה. העיתונאים חלוקים בדעתם: יש הטוענים שצריך לנצל כל EDGE אפשרי על מנת לעבור את הרוסים, בין אם זו השמש הקופחת או המגרשים שרגילים אליהם. לעומתם יש הטוענים שכסף הוא לא מלה גסה, שמבחינת הקהל עדיף נוקיה ושהאיגוד הוא זה שמקבל את ההחלטות ולא השחקנים.

קטונתי מלקבוע מי הצודק, אך האמוציות שמעורבות כ-4 חודשים לפני המשחקים מפתיעות אותי. נראה כי סוגיית המיקום חשובה כרגע הרבה יותר מאשר הבריאות של יוני ארליך ונועם אוקון. זהות השותף של אנדי רם במשחקי הזוגות יכולה להשפיע על תוצאת המפגש מול הרוסים הרבה יותר מאשר סוג המשטח ורמת הקרינה הסולארית שנופלת על השחקנים. אך אצלנו, כרגיל, סעיף אחד הופך להיות חזות הכל.

 

טור אורח של גולש שמעדיף להישאר בעילום שם

שימו לב לתחתית הזבל שאליו הגיע מזמן וואן – שלושה משחקי שמינית גמר גביע המדינה משוחקים בשעה זו, אבל אלו לא ידיעות מספיק חשובות כדי להיות בין שלוש הידיעות הראשונות באתר הריכולים והמסיבות, בטח לא בערב בלתי נשכח שבו מכללת וינגייט המיתולוגית עשתה את הלא יאומן וניצחה את שערי משפט הפייבוריטית בדרך לרבע גמר טורניר המכללות המסורתי. מארץ' מדנס, לא?

 

לא רק ONE וערוץ הספורט

רן קדרון מספורטס וואלה מביא כתבה על המעורבות החברתית של איירה ניובל. יש בכתבה התייחסויות גם לרמת המעורבות החברתית של מייקל ג'ורדן, לברון ג'יימס וסטיב נאש ואכן גם תמונותיהם מופיעות בצד הכתבה, ובצדק. איירה ניובל מזכיר לרגע את אנה ניקול סמית, וישר תוקעים לנו את התמונה שלה עם זוג מלונים עגלגלים ממש כאילו וואלה הוא אתר ONE או אתר ערוץ הספורט.
http://sports.walla.co.il/?w=/151/1453901

 

פינת היום

היהלום הנוצץ: עיתון ידיעות מקדים את מעריב, שרוליק, פוסט ואפילו 24 דקות ומפרסם לבד את דבר כתב האישום שהוגש נגד ארבעה משחקני סכנין והאפסנאי. משה שיינמן השתמש היטב בקשרים שלו.

זהב טהור: ההתייחסות של מעריב למשחק נבחרת הכדוריד הערב מול בולגריה (בידיעות אחרונות הנושא הוא בעמוד האחרון בפינה השמאלית למטה). לא רק הראיון בכפולה המרכזית, אלא גם הפניה כמעט על כל עמוד השער. גם הכתבה של צנציפר בידיעות על ההכנות בתל אביב לקראת אליפות אירופה בגלישה מעניינת.

הברזל החם הנעלם: שחר פאר הפסידה אתמול לאזרנקה. בכל העיתונים יש התייחסות פרט לישראל היום. אם התלוננתי על המקום שמקבל משחק נבחרת הכדוריד בידיעות, אז בישראל היום אין אפילו אזכור לכך שיש בכלל משחק היום. כנראה יותר חשוב לדווח מדוע קונישקי לא זכה בתואר יוקוזונה (התשובה האמיתית, דורפן, היא שהוא לא היה מספיק טוב ולא זכה במספיק טורנירים. לכן הוא עלה וירד בדירוג ואפילו אוזקי לא היה לאורך זמן) ושאבי סגל יביא עוד כתבה על שחקן כדורסל מאשר לדווח מה עשתה הטניסאית הבכירה שלנו בטורניר אינדיאן וולס או מה עושה נבחרת ישראל בכדוריד. 

הבוץ השכונתי: שוב נושא המוזמנים לנבחרות. מה זה מעניין אותי מה חושבים בקבוצות על  זימונים או אי זימונים של שחקנים שלהם לסגל? המון תגובות ממכבי חיפה או בית"ר ירושלים, הפועל ת"א, נתניה ואפילו בני יהודה. אולי די?

חלודה: "בלעדי" צועק הפס האדום באתר ONE על כך שיבואה נחת בארץ ואמר (תחזיקו טוב את הכסא כדי לא ליפול מהפתעה): אני מצטער על כל מה שקרה. עכשיו חשוב לי לחזור ולשחק כמה שיותר מהר ולשים את התקרית מאחורי כדי שאוכל לחזור ולעזור לקבוצה". פשכצקי מאתר ערוץ הספורט, לי בוץ מ-YNET ועמית גולדשטיין מוואלה מפרסמים גם שיבואה נחת ומביאים ציטוטים של דברים שאמר לסוכן שלו, אך אלו לא הדברים מרעידי הסיפים שיבואה אמר בלעדית ל-ONE. פרס פוליצר כנראה בדרך לרועי גלדסטון על החשיפה הבלעדית. בשבוע הבא בלעדי ב-ONE: שמעון מזרחי מגיב בלעדית לאור שפונדר בציטוט "אין תגובה". חכו ותראו.

 

 

לחם! עבודה! אייטמים! אימיילים! אוקצור, תשלחו לנו אל shushuhashual1@gmail.com

קולו ושושו