Archive for אוגוסט, 2008

ראיון עם ערן סורוקה

אוגוסט 31, 2008

ערן סורוקה, סגן עורך מדור הספורט של מעריב, היה אחד משלושה כתבים של העיתון שיצאו לאולימפיאדת בייג'ין. הנה ראיון שעשיתי איתו על התנהלות התקשורת באירוע הספורט הגדול בעולם. אולי אפשר ללמוד קצת יותר על כך ש"דברים שרואים משם לא רואים מכאן".

ספר קצת חוויות מהאווירה בסין מבחינת עזרה לתקשורת, תחבורה, גישה לאירועים, מסיבות עיתונאים ואש"ל.

רודולף ברקינג-וויליאמס. אומר לך משהו השם הזה?

קיאקיסט מסמואה. עלה לחצי הגמר בקיאק בודד ב-500 מטר. גם אני לא הייתי מכיר אותו, אלמלא הסינים היו מוציאים מבזקון מיוחד על כך שהוא פצוע וייעדר מהמקצה, ומפיצים אותו באותו רגע בין כל העיתונאים באתר הקיאקים "שוני". בעיניי, העובדה שהסינים החליטו שאפילו הפרט הלא מעניין בעליל הזה ראוי לפיסת נייר מיוחדת, מעידה על הרצינות בה הם התייחסו לאולימפיאדה ולתקשורת באולימפיאדה.

 

המארגנים עשו הכל כדי לעזור בכל דבר אפשרי לעיתונאים, מן הסתם גם כיוון שהבינו שאלה האנשים שאחראים על התדמית שלהם בעולם. ומכיוון שאיש מאיתנו לא קיבל כסף ממכונת התעמולה הסינית, בניגוד למספר עצום של עיתונאים, יוצרים ושאר יצרני טקסט, הם עשו הכל כדי לרצות אותנו: רשימת מתחרים בתחילת היום, ציטוטים מיידיים וסיכום מסיבות עיתונאים, תוצאות בטווח של דקות בודדות אחרי התחרות, החלטות שיפוט וכו' – היו מוגשות לשולחנך על ידי מתנדב או מתנדבת בחולצה כחולה אם רק היית יושב שם.

 

גם מבחינת ההסעות הם עשו עבודה מצוינת. תחנת אוטובוס מיוחדת הוצבה ביציאה ממרכז התקשורת הענק (MPC), עם אוטובוסים לכל מלון ולכל אתר תחרות. בנוסף, היו כמה אוטובוסים שטיילו בין אתרים לאתרים אחרים, או בין אתרים למלונות בלבד. על כל אחד מהם היה מידע של לו"ז ברמת דיוק של דקה, לכל יום בתחרות.

 

המלונות היו ערוכים גם הם, וטיפלו בעיתונאים בצורה מלאה. לחדרים או למעליות גם היו מובאים עיתונים מקומיים עם היילייטס של האולימפיאדה. עם זאת, לפחות אצל קולגה אחת, מ"הארץ", כנראה שביקר שוטר בחדר, ללא שום סיבה מיוחדת – כך שבכל זאת אתה מרגיש לפעמים שאתה חי במדינה עם שלטון אוטוריטארי. עם זאת, גם השוטר הזה לא הזיז שום דבר בחדר של הקולגה, וגם אם הזיז, ידע להחזיר הכל למקום.

 

גישה לאירועים – בכל אתר היתה כניסה מיוחדת לתקשורת, עם חדר עבודה מלא בנתונים, ספרי אינפורמציה, מפות של בייג'ינג ושיחון באנגלית-סינית – בנוסף לדלפק הסיוע המיוחד בכל אתר של המשחקים. לכל אתר, בנוסף, היה גם מדיה לאונג', בו הוגשו לאורך כל שעות המשחקים פירות, עוגיות, קפה ומים מינרלים, והכל תמיד עם אותן מתנדבות שעומדות מאחורי העוגיות ומחייכות אליך.

 

האוכל במרכז התקשורת היה זול, אכיל ואפילו טעים לפעמים. ארוחה מלאה של מנת בשר או דג, שתי תוספות ושתיה עלתה כ-30 עד 40 יואן (15-20 שקל), עם אפשרות לבחור בין מזון בינלאומי, אסיאתי, גריל ופיצות, דוכן נפרד למזון קר (סלטים ומאפים), דוכן לפירות, דוכן לדגנים ועוד מקרר גדול באמצע מרכז ההסעדה, עם יוגורטים, מיצים, קינוחים, סלטים ארוזים וטורטיות שאפשר לקחת לדרך.

 

האם נתקלת בצנזורה או בקשיים להתחבר לאינטרנט / מאגרי מידע?

מספר פעמים לא הגעתי לאתרי אינטרנט, כמו למשל אתר התאחדות הספורטאים החובבנים בג'מייקה. אני לא חושב שהיה שם איזשהו תוכן מפליל. בהזדמנויות אחרות, תמונות שנשלחו אלי במייל לא הייתי יכול לראות. אבל רוב האתרים הנחוצים, גם אתרים שהדיווחים בהם לא היו תמיד מחמיאים, עלו בקלות ובמהרה. לא ניסיתי להיכנס לאתרים של פאלון גונג וכאלה, אבל אני מניח שגם בזה הסינים טיפלו כמו שהבטיחו – לא איפשרו גישה לאתרים "הנוגדים את האינטרסים הסיניים".


איך החלטת לאלו תחרויות ספורט ללכת?

חלק מהתחרויות אליהם הלכתי סימנתי לעצמי מראש (חיפשתי מפגשים בינלאומיים מעניינים כמו קרואטיה-סרביה בכדורמים, על רקע משחק הכדורמים המפורסם מאולימפיאדת 1956, או המשחקים המעניינים של ארה"ב בכדורסל, או חלק מהתחרויות של ישראלים). חלק אחר – פשוט קמתי בבוקר, הגעתי למרכז העיתונות, בדקתי לוחות זמנים, קראתי קצת בעיתון "האולימפיאן" שחולק לכולם וכלל מידע מקיף וסיפורי קידומים. ועל חלק נוסף שמעתי מקולגות בחו"ל תוך כדי המשחקים, למשל הסיפור של הבריטי כריס הוי שלקח שלוש מדליות זהב באופניים ועשה היסטוריה שלא נרשמה מאה שנה.

 

כשהיו מסיבות עיתונאים, לא פחדת שאתה מפסיד תחרויות חשובות?

קודם כל, מכיוון שהיינו שלושה אנשים, השתדלנו להיות תמיד בפריסה שתאפשר לנו להיות בכל המקומות החשובים בו זמנית – ועדיין מדי פעם החמצתי תחרות של ישראלים. תמיד לקחתי בחשבון את האלטרנטיבה, מה אפשר להפסיד – למשל, את התחרות של גלושקוב ויופה החמצתי לטובת הבריטי שלקח את הזהב השלישי באופניים. במקרה כזה ידעתי שאם הן יעלו לגמר תהיה שמחה גדולה, אבל זה עדיין גמר של 12, לא מבטיח מדליה ונערך כעבור יומיים, כך שהייתי מגיע כבר לסקר אותן בגמר.

אז עם כל הצער שבדבר, מדי פעם נאלצתי לוותר על אירועים לטובת דברים אחרים שנערכו בו זמנית. כמו למשל, העובדה ששלושת שיאי העולם של בולט נפלו על הכדורסל, ארה"ב-ספרד, ארה"ב-אוסטרליה ברבע גמר וארה"ב-ארגנטינה בחצי גמר (השלישי גם השיק לתחרות הריתמיקה של ריסנזון, שבה הייתי מוקדם יותר באותו ערב). באופן כללי, מכיוון שהגישה לנתונים ולציטוטים היתה כל כך קלה, הרי שאפשרות להביא ציטוטים גם מהכוכבים הגדולים ביותר היתה במרחק הדפסת דף אחד ממחשב. אז גם אם אתה לא יכול לכתוב כאחד שהיה שם, תמיד תהיה לך גישה, ויש דברים שאפשר לכתוב גם מהארץ.

 

מהם היתרונות להיות בתחרויות בשטח על פני צפייה מעל גבי מסכי טלוויזיה?

כשאתה שם, אתה שם. יכול לכתוב תחושות, דברים שקורים ביציע האוהדים, ביציע העיתונאים, לתאר רגעים דרמטיים ממה שראו עיניך, להיות באיזור הראיונות למטה ולתאר רגשות, אווירה, צבע. כשאתה רק רואה בטלוויזיה, אתה צריך להיות הרבה יותר מוכשר כדי להגיע לרמה בה אתה יכול לתאר דברים שלא ראית במו עיניך. זה אפשרי, אבל כאמור, לא מומלץ.

 

מהם החסרונות?

מכיוון שזו אולימפיאדה, אתה תמיד מנסה להיות בשליטה אבל בשלב מסוים מבין שזה בלתי אפשרי. תמיד יקרה באותו רגע במקום אחר משהו בלתי צפוי, משהו שלא חשבת שיתרחש, וזה לא שאתה מקבל כל הזמן עדכונים לסלולרי על כל דבר שקורה. על הקובני שבעט בשופט שמעתי רק בשעת לילה מאוחרת של אותו יום. אם אתה לא מחובר לאתרים וקורא חדשות באדיקות, אתה תמיד תפספס משהו. כשאתה מבין את זה, ויודע שיש לך גיבוי מהשליחים האחרים או מהארץ, החיים הופכים להיות רגועים יותר.

 

האם היו מריבות בין הכתבים שהגיעו מהארץ (בלי להזכיר שמות, בבקשה) כמו, למשל, נסיונות להשיג סקופים אחד על חשבון השני?

אני לא הייתי עד למקרים כאלה וגם לא שמעתי עליהם. מצד שני, אני גם די חלש בענייני רכילות שכאלה באופן כללי. הרבה פעמים דווקא היו מקרים של קולגיאליות, שמעמידים באור אחר את התחרות המטורפת שיש כל יום על מי יצלם ראשון את השמפו שנכנס לעין של קרופניק. לי, למשל, לא היתה בעיה לחלוק עם אנשים מידע שהשגתי ושגם ככה היה מגיע אליהם בצורה זו או אחרת, וכך אנשים אחרים עזרו לי גם הם.

אתה מבין בשלב מסוים שזו אולימפיאדה, אירוע הספורט הכי גדול בעולם, ושלא כולם יכולים להיות בכל מקום (ע"ע תשובה קודמת על החסרונות), ושכל עוד אין לך איזה סקופ היסטרי, או אירוע שהיית בו ואתה רוצה לכתוב עליו ולהיות היחיד שכותב עליו – לפעמים אפשר גם לעזור למתחרה שלך ולא לגרום לו לצאת פחות טוב ממך. במקרים בודדים מאוד נתתי לאנשים רק חלק מציטוט שהשגתי לבדי, כי רציתי שהכותרת תהיה מתוך שורה מסוימת ולא רציתי שהיא תהיה אצלם. אבל זה לגיטימי. ברוב המקרים, שוב, שיתוף הפעולה היה בסדר גמור.

 

מה עם כתבים בישראל לעומת כתבים מחו"ל?

לא מעט פעמים כתבים מחו"ל ביקשו ממני עזרה וקיבלו, וגם אני נעזרתי באחרים. קצת כמו בתשובה הקודמת, וברוב המקרים אפילו יותר. כי כתב אמריקאי שמדבר איתך יודע שאת הטקסט שלך ואת הטקסט שלו יקראו אנשים שונים שאוקיאנוס והמון איזורי זמן יפרידו ביניהם, כך שאין ממש תחרות. להיפך. אתה מרוויח אפשרות להחליף כרטיסי ביקור וגישה עתידית מזורזת לאינפורמציה. עיתונאים, מטבעם, הם אנשים שמתקשרים זה עם זה די בקלות. לעתים כתב זר מראיין ספורטאי ישראלי, ואז אתה משלים לו אינפורמציה מיוזמתך, ולעתים כתב זר מראיין ספורטאי מארצו עם עוד עשרים קולגות, אתה נשאר בצד ואחר כך מקבל מהם את הפרטים. שוב, רוב המידע גם ככה מופץ תוך שעות ספורות לכל מי שצריך אותו.

 

בלי לתת שמות, האם יש הבדלי גישה בין הכתבים הישראלים לאלה ממדינות אחרות?

אחרי שאתה רואה כתב סיני שואל את קובי בראיינט מה דעתו על דאמפלינג, כתב אוסטרלי ניגש למייקל רד כדי לדבר איתו על אנדרו בוגוט וכתב ספרדי שואל את קובי אם למסור ממנו משהו לפאו גאסול, אתה מבין משהו לגבי מה שתפסת כ"פרובינציאליות": קודם כל, הרבה פעמים אנשים מחפשים בצורה הפשוטה והישירה ביותר את פריטי המידע שיעניינו את הקוראים שלהם. דבר שני, לפעמים כדי לחרוג מהנורמה ומהדיווח שכולם יתנו, אנשים צריכים למצוא נושא אחר שיכול להיתפס כשולי או כפחות מעניין ע"י אחרים.

דוגמה לעניין השני: כתב אמריקני יראה משחק של ארה"ב, יחליט מהי הזווית שהוא מטפל בה ואז ילך וישאל את האנשים הרלוונטיים כדי לקבל מהם התייחסויות רלוונטיות. לקראת המשחק הראשון של ארה"ב נגד ספרד, התקשורת האמריקנית פימפמה את ריקי רוביו והרבה שאלות הופנו לשחקנים מכל מיני נבחרות לגביו. אם אתה מחליט לכתוב על התרומה של כריס בוש, תשאל את ששבסקי מה דעתו על כריס בוש, או שחקנים אחרים או את בוש עצמו. בצד השני, הספורטאים, במיוחד המנוסים, כבר מכירים את המשחק וגם יודעים לשתף פעולה ולתת את מה שצריך, ברוב המקרים. וכך, במסיבת העיתונאים עם מאמן נבחרת ניגריה, סמסון סיאסיה, אחרי ההפסד בגמר בארגנטינה, כשגם ככה רק 10-15 עיתונאים נוכחים באולם, לא נראה לי מביך לשאול אותו על הזכרונות שלו מישראל. אם הBBC יכול לשדר מקצה קיאקים ולהתמקד רק בבריטי כאילו השאר לא קיימים, מה יגידו איזובי הלבאנט.

 

כל זה לא אומר שבכוח צריך לשאול אנשים על נושאים שהם לגמרי אוף-טופיק ומאולצים, גם מקרים כאלה היו ויהיו תמיד ולפעמים זה מביך. אבל החוויה הזו בהחלט נותנת לך פרופורציה. כל עיתונאי יודע את מי הוא מייצג ולאן הוא כותב. לפעמים הוא יותר ממלכתי ובעל זווית רחבה בגישה, ולפעמים לוקח זווית צרה יותר שתעניין, לטעמו ,את קהל הקוראים שלו.

 

מ-0 עד 10, כמה נהנית מהשהייה בסין? אשמח אם תנמק

ציון 8.5. באמת שהם עשו הכל כדי שתרגיש יותר בנוח, תמיד חייכו ועזרו אפילו יותר ממה שצריך, ואפילו מזג האוויר ברוב הימים לא היה גרוע כמו שהזהירו אותנו. המתקנים היו ברמה הכי גבוהה שאפשר לדמיין, וכך גם הארגון והתחרויות עצמן. אז למה לא 10? כי עדיין איפשהו ישבה בראש הידיעה שהם לא המשטר הכי נאור, שיש אנשים בסין שנגרם להם עוול בזמן האולימפיאדה הזו, שמפגינים הוחזקו במעצר עד שהמשחקים יסתיימו ושלאף אחד לא נתנו להפגין, שלא לדבר על עניינים כמו התס"חים באמצע הרחובות או הטנק שהוצב בכניסה למרכז התקשורת. עם הזיופים בטקס הפתיחה יש לי פחות בעיה. הם לפחות מודים בכך, מה שהופך את העניין לעוד יותר משעשע, ואפילו מכנסים מסיבות עיתונאים פומפוזיות בהן מדסקסים עניינים שנויים במחלוקת. מדינות אחרות היו מכחישות או מתעלמות.

זה לא אומר שבמערב הכל בסדר, המשטרים דמוקרטיים להפליא, לכולם יש הזדמנות שווה ואין עוני ואין בעיות. רק שבחודש הזה על סין הסתכלו, ועל שאר העולם לא (מה שגם, אפשר לשער, היווה פקטור בהחלטה של פוטין להיכנס בגיאורגיה דווקא בתקופה הזו).

 

 

ספר בבקשה עוד כמה אנקדוטות שנוגעות לחוויותיך האישיות מבחינה תקשורתית

ההסעות למרכז התקשורת ולאירועי הספורט הן חוויה בפני עצמה. ברוב המקרים תשמע מסביבך מגדל בבל של שפות או בעיקר סינית, אבל הרבה פעמים אתה נתקל פתאום בעיתונאים שאתה בדרך כלל רק קורא, בגודל טבעי – וכך אתה יכול לשבת באוטובוס מהכדורסל הביתה ולראות את ג'יי מריוטי משיקאגו (מופיע ב-ESPN) מדבר עם ביל פלאשקה מהלוס אנג'לס טיימס, הכתב שאתה הכי אוהב לקרוא בכל ארה"ב, ומאחוריהם יושבים ההוא מבוסטון ליד ההוא מדנבר, ההוא מוושינגטון וההוא מדטרויט, כשאת כולם הכרת עד אז רק כשמות מאתרי אינטרנט. שלא לדבר על להיכנס למעלית באולם הפינג-פונג ולפגוש את בוב ראיין המפורסם מהבוסטון גלוב. דברים שיכולים לקרות רק באולימפיאדה.

 

מבחינתי, חוויה אחרת היתה מסיבת העיתונאים עם צ'ורנדי מרטינה מהאנטילים ההולנדים, האצן שנפסל על ידי ארה"ב שהתלוננה כי דרך על הקו. יום קודם חשבתי כמה מתסכל זה להיות צ'ורנדי או מישהו מהאנטילים ההולנדים בכלל. ופתאום אני יורד מהאוטובוס והוא שם. לא היתה במסע"ת הזו הרבה תקשורת, בערך 10 כתבים בסך הכל. אבל אתה פתאום מרגיש מה זה להיות אנדרדוג אמיתי, כזה שאין לו לובי וכמעט אף אחד לא סופר אותו. אגב, ציטוט של שרת הספורט מהמדינה נגד ארה"ב הופיע ב"ציטוטי היום" במחשבי המידע במשך כמה שעות, ולאחר מכן נעלם משם. מעניין אם מישהו ביקש להוריד את זה.

אבי נמני

ביום שישי במוסף 7 ימים של ידיעות אחרונות התפרסמה כתבה רחבת היקף ובה גידי ליפקין ומשה שיינמן מראיינים את אבי נמני. מדובר על ראיון סיכום קריירה ובו אבי נמני מדבר על הקריירה הארוכה שלו עם מספר אנקדוטות.

כמובן שאצלנו במדינה מחפשים תמיד את הצ'ילבות ואת ה"ברוגזים" ולכן גם בכותרת המשנה למאמר מופיע שנמני "סוגר חשבונות ישנים עם איל ברקוביץ', שלמה שרף, ניר קלינגר ולוני הרציקוביץ'". לא רק בעיתון, אלא גם אתר ערוץ הספורט מתלהב מהאפשרות לחמם מריבה:
http://www.sport5.co.il/articles.aspx?FolderID=64&docID=45835&lang=HE

אנחנו ג'אנקיז של מריבות: צביקה שרף – פיני גרשון, שלמה שרף – אברהם גרנט, עופר שלח – מכבי ת"א, אבי נמני – שלמה שרף ועוד ועוד. בסך הכל במאמר אבי נמני לא ממש מוציא יותר מדי לכלוך החוצה, אבל מדוע לא לנסות לסחוט משהו?

כנראה שזה לא כל כך הצליח, כי במוסף הספורט של ידיעות אחרונות אין שום פולו אפ לראיון עם נמני.

 

איראן כבשה את ה-NBA

זו היתה הכותרת אתמול ושלשום במדור הספורט של YNET שמפנה לכתבה בה חתם חאמד חדאדי בקבוצת התחתית ממפיס גריזליס. שחקן בן 23 בגובה 2.18 שספק אם בכלל יקבל דקות ולא יישלח לליגת הפיתוח.

 

שמתם לב כמה כדורגל יש בעיתונים?

בליגת העל נערכו אתמול רק שני משחקים והיה גם מחזור בליגה הלאומית. אז כמה מהעיתונים מוקדש לכדורגל (מצטער, אין לי "הארץ")?

מעריב: מתוך 16 עמודים 13 עמודי כדורגל (כולל עמוד השער) + רוב עמוד 14 כשיש עמוד אחד מוקדש לפרסומת. סך הכל עמוד ורבע ולשאר ענפי הספורט.

ידיעות אחרונות 16 עמודים נטו לספורט ומתוכם 12 עמודי כדורגל (כולל עמוד השער)

דווקא בישראל היום נותנים שני עמודים על כדורסל ושאר ענפי ספורט מתוך ששה עמודים המוקדשים לספורט.

 

קולו   colorabi9@walla.co.il

הפעם רק אייטמים

אוגוסט 28, 2008

יש הבדל בין אקדמיית נוער לבין קבוצת הפאר, לא?

 

בן כמה השוער?

 

לאן נעלמו ההסתייגויות (מעוניינים, כנראה) מכותרת המשנה?

 

אייל גרוסברד מביא כתבה על פיל ג'קסון

http://www.sport5.co.il/HTML/Articles/Article.403.45831.html

כתבה בה פיל ג'קסון אומר שדניס רודמן הוא השחקן הטוב ביותר שאימן. נו, שיהיה. הבעיה היא שאייל גרוסברד טוען שרודמן הוא הריבאונדר הנמוך הטוב בהסטוריה. ביל ראסל עם ממוצע של 22.5 ריבאונדים בקריירה כשגובהו 6-9. רודמן עם ממוצע קריירה של 14.9 בגובה 6-8, בארקלי עם ממוצע קריירה של 11.7 בגובה 6-6 (ויש אומרים שלמטה מכך).

 

שוב גליצ'ים

אני יודע שזה משעמם אתכם, אבל שוב בגליצ'ים סוגרים חשבונות. כרטיס אדום, לא פחות:

 

האייטם של שאראס שחבט במצלמה של עיתונאית מופיע בהרבה אתרים כולל בעמוד הראשי של אתר ONE עצמו. בנוסף לכתבה הרגילה הכניסו גם אייטם זהה לגליצ'ים. שאלתי את עצמי מדוע, אבל אז התברר שהגליץ' הזה נכתב רק למען השורה האחרונה שכתובה בפונט גדול ומודגש: לינור אברג'יל, את גדולה שחזרת לישראל!

http://www.one.co.il/cat/extra/glitch.aspx?id=32741

 

תודה לעומר וכרמל על עזרה באייטמים.

קולו   colorabi9@walla.co.il

המראיין המרואיין

אוגוסט 27, 2008

ערוץ הספורט יוצא עם קונספט חדש של שני ספורטאים שמראיינים זה את זה. חבל שדני ענבר דוחף את עצמו בהקדמה הארוכה מדי, אבל סך הכל מדובר בקונספט מעניין וחדש. רק שינחו את המשתתפים להוריד את הליקוקים ההדדיים ואנחנו נקבל אחלה תוכנית. התוכנית הראשונה התחילה קצת חלש אך השתפרה ועלתה למעלה יפה ככל שהתקדמה.

http://sport5.co.il/HTML/Articles/Article.64.45679.html

 

צ'רלטון

חברת צ'רלטון התמודדה במכרז על ערוצי הספורט של הכבלים. הם רכשו זכויות להמון שידורי כדורגל. אפילו הגיעו להסכם שיצלמו כל הזמן את ארבעת הכוכבים האדירים מישראל שמשחקים בפרמייר ליג. מה אין להם? אתר אינטרנט.

כמעט לכל חברה קיקיונית כבר יש אתר אינטרנט שמתאר ומפאר את מוצריה ויכולותיה. אתר שמאפשר ליצור קשר עם החברה, להתעדכן בחדשות אחרונות ולפעמים סתם לקבל מידע. לצ'רלטון אין אתר כזה, מדוע?

כשיש אתר, אז ניתן להשתמש בו כאפיק פרסום זול ויעיל יותר מאשר ראיונות מזדמנים כאן ושם. הנה דוגמא איך מנצלים נכון מצב בו יש לך אתר אינטרנט: אתר ערוץ הספורט פרסם אתמול בעמוד הראשי שהוא ישדר את תקצירי ליגת העל בכדורגל (הבייבי של צ'רלטון) גם השנה.

בעלות מזערית אפשר להעלות אתר לחברת צ'רלטון שיכיל את המינימום ההכרחי:
פירוט זכויות השידור שלהם
מבצעים
לוח השידורים של ספורט1 וספורט 2 (כיום צריך לחפש באתרים של HOT ו-YES)
היכרות עם הטאלנטים שלהם
חדשות אחרונות הקשורות לצ'רלטון
קבלת פניות מהציבור

אלמנטרי, לא?

 

נה נה נתניה

אתמול פורסם במעריב כי ד"ר פוסניק נתן תרופה אסורה לשחקן נתניה, טאזמטה. באתר של מכבי נתניה הכחישו מכל וכל. איפה האמת?

(תודה לנמשל על האייטם)

 

עוד על שידורי ערוץ 1 מהאולימפיאדה

אייטם שנדחה להיום. דורון ברגר מטלספורט מפרגן לערוץ 1:
http://www.telesport.co.il/CodeNew1024/torim.aspx?id=353

והנה טור ישן של אסף שניידר ממעריב שעושה את ההיפך:
http://www.nrg.co.il/online/5/ART1/776/730.html

 

כמה כיף לשמוח לאיד

בימים האחרונים יש מגמה להראות שיש עוד הרבה מדינות שלא הצליחו באולימפיאדה. בייחוד כשמדובר בערבים, השמחה לאיד כפולה ומכופלת: "מובארק יקים ועדת חקירה על חוסר הישגי מצרים" (NRG), "צרת ערבים חצי נחמה" (ישראל היום, אתמול), "יש להם 22 מדינות אז איפה המדליות?" (וואלה, יום שבת)

איזה כיף למשלחת ישראל, אנחנו טובים יותר מהערבים – לילה טוב וחלומות פז.

 

הבנאליה 1

שחר צוברי נחת בארץ כל גופי התקשורת קפצו עליו וראיינו אותו. כן, זה כבוד להביא מדליה, הוא אוהב את ישראל והאנשים, הוא צריך לנוח, הוא עוד לא עיכל את ההישג, מתכננים לו מסיבה באילת. טלוויזיה, רדיו, עיתונים, אינטרנט – כולם שותפים לחגיגה וכולם כותבים אותו דבר. כמה טוב שיש מי שזכה במדליה. מישהו בכלל זוכר שהיו שייטות שהגיעו למקום רביעי מכובד ב-470? קוראים להן משהו ובוסקילה, לא?

 

הבנאליה 2

בכל תחילת עונה שמעון מזרחי אומר אותם דברים: יש לנו קבוצה מצויינת; אנחנו הולכים על כל התארים; יש לנו ליגה אטרקטיבית; ברור שפיינל פור זו מטרה; כל שנה אני מתרגש מחדש. בתחילת השבוע שמעון מזרחי רואיין בספורט 99 על ידי אופירה אסייג, דורון ג'מצ'י וחגי סגל. צוות ONE, בצדק גמור ובניגוד להרגלו, לא העלה את סיכום הראיון לאתר. מדוע? כי לא היה בו שום חידוש.

אתמול יעל מרגלית באה לאימון פתיחת העונה של מכבי ת"א. היא צריכה להעלות כתבה, נכון? אז למרות שכולם מדברים בקלישאות ואומרים את המובן מאליו, עולה כתבה ארוכה שהיא בעצם שום כלום ושום דבר. אפילו כותרת מעניינת לא הצליחו להוציא:

הנה הלינק אם אתם רוצים להשתעמם:
http://www.one.co.il/Article/122403.html

 

העתיד כבר כאן

 

קולו    colorabi9@walla.co.il

איגוד השחיה בצרות

אוגוסט 26, 2008

אבי אורנן מביא סיפור מדהים על כך שאיגוד השחיה על סף פירוק. מאמן הנבחרת שהביא הישגים כנראה לא יקבל משכורת ולא יוארך חוזהו. הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת, וגם לא נשלם לו.

http://www.nrg.co.il/online/3/ART1/778/613.html

איפה שאר האתרים שיעשו פולו אפ? איך אותם אתרים שלא חסכו את שבט ביקורתם מהספורטאים האולימפיים שלנו שינו כיוון ושוב עברו לעסוק בענף הכדורגל שלנו, בהצהרות אליפות של שחקני מכבי ת"א בכדורסל ובמלפפונים? איפה כל המילים היפות על שינוי סדרי עדיפויות שעלו אצלכם, גופי תקשורת ספורט יקרים?

 

ביקורת טלוויזיה של עודד שלו

 http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3587367,00.html

 הכתב מבקר את התנהלות ערוץ 1 בשידורי האולימפיאדה, אבל בדרך עושה שתי שגיאות תוכן מביכות:

א. "לוס אנג'לס? בייג'ינג, מה זה משנה? האיכות  אותה איכות, השדרים אותם שדרים, המתעמלות הרוסיות הן אותן מתעמלות רוסיות, רק שאז הן השתייכו לברית המועצות, והיום לרוסיה". – להזכירו, ברית המועצות החרימה את אולימפיאדת לוס אנג'לס אחרי שהאמריקאים לא באו לאולימפיאדת מוסקבה.

ב. "נתחיל בגמר השליחים שבו מייקל פלפס כמעט לא זכה במדליה. גרטל אמר לאורך כל המשחה: 'אתם תראו, הצרפתים יכו את האמריקאים שוק על ירך'. מזל שפלפס, הכריש מבולטימור, לא היה מחובר באוזניה לשידורים מרוממה. הוא לא לקח ללב את ההערכה המלומדת, הרביץ ספרינט אחרון והשיג עוד מדליה". – לייזאק שחה אחרון לאמריקאים ועשה את המהפך.

(תודה לנמשל על האייטם)

 

ועוד בנושא: ייגר מאיסטר מראיין את יואש אלרואי על שידורי האולימפיאדה

http://www.the7eye.org.il/Writters/Pages/Shlomo_mann.aspx

 

אתר ONE כמכשיר פרסומי

עד היום ידענו על כך שבאתר ONE מתפרסמות תמונות של דוגמניות משתי סוכנויות בלבד, פרסומות גלויות למסעדות בחלק מהאייטמים וכן גם פרסומות לעסקים של מקורבים. הנה אתר ONE עלה כיתה וכבר משתמשים בתכנים שלו כפרסומת לכל דבר ועניין. השאלה אם האתר עצמו היה מודע לספין נשארת פתוחה.

http://www.ice.co.il/article.asp?catId=1&pgId=123962

 

יועד אלפרון (שי נובלמן) – תתבייש

כדי להציג את השנינות המשעשעת שלו (?), הוא מתעלק על סבא צוברי. המון סטריאוטיפים, התנשאות ובעיקר התעמרות בסבא שמנסה לצאת חברה'מן ולא מבין שהבדיחה היא עליו.

http://sports.walla.co.il/?w=/325/1336086

איך וואלה הסכימו להעלות את האייטם הזה?

 

ערוץ ספורט 5+ גולד

מי שרכש את הערוץ הזה לא יכול לדעת מראש מה ישודר בכל יום ויום. דווקא ערוץ שמטפל בקלאסיקות חייב ליצור לעצמו רצועות שידור שבועיות מסודרות לאורך כל היום. אכן יש נסיון לעשות זאת בפריים טיים (ימי ראשון – כדורגל ישראלי, חמישי – אגרוף, רביעי – ליגת האלופות ועוד), אבל הבלאגן בשאר השעות וחוסר הפרסום לרצועות שבפריים טיים גורמים לכך שלא מעט צופים פוטנציאליים פשוט לא מודעים ללוח השידורים של הערוץ ולא מתכננים את זמן הצפייה שלהם בהתאם.

נקודה נוספת היא שהתכנים של הערוץ אינם רבים מדי ויש המון שידורים חוזרים של אותן תוכניות בערוץ. הנה הצעה לערוץ הספורט: תבדקו כמה עולה לרכוש את הזכויות לאולימפיאדות הקודמות, למירוצי פורמולה 1 ישנים, לתחרויות ליגת הזהב, למשחקי NBA קלאסיים. או בקיצור, השקיעו בערוץ הזה כפי שאתם משקיעים בערוץ הלייב. אחרי הכל, שניהם עולים לצופה אותו מחיר.

 

וכרגיל, מה הקשר לספורט באייטם הזה?

עוד אייטם שלא קשור כלל לנושא באדיבות אתר הספורט מספר אחת במדינה:

 

סטטיסטיקה

זה הפוסט ה-50 במספר שלי, ובסך הכל נכתבו 599 תגובות לפוסטים בבלוג (כולל תגובות שלי). מספר הצפיות בבלוג מאז שהקמתי אותו מחדש עבר את ה-25000 כשהשיא היה ב-5/8 (783 צפיות).

קולו   colorabi9@walla.co.il

אופירה אסייג בתוכנית הלילה

אוגוסט 25, 2008

אתמול בערב הופיעו אופירה אסייג ואייל ברקוביץ' בתוכנית הלילה של ליאור שליין בערוץ 10. הראיון היה קולח עם המון פרגון מצד אופירה לקולגה שלצידה ולעומת זאת אייל ברקוביץ' סיפר בישירות האופיינית לו שלעיתים אופירה אסייג מעצבנת אותו בתוכנית הרדיו שלהם. בייחוד כשעולה סקופ בשידור ואופירה מזדרזת לשלוח SMS לאתר ONE וליידע אותם בסקופ. לפעמים הסקופ גדול מאוד ואז היא שמה שיר ארוך ברדיו כדי להספיק להעביר את כל המידע לאתר ONE.

מה שקורה הוא שסדר העדיפויות של אופירה אסייג הוא קודם אתר ONE ורק אחר כך תוכנית הרדיו בה היא נמצאת באותו רגע. מאזיני התוכנית צריכים לחכות עד שהגברת אסייג תסיים עם אתר ONE כדי לשוב ולהאזין לנושאים הקשורים בספורט. אני בהחלט חושב שיש כאן זלזול במאזינים.

 

סיכום אחרי האולימפיאדה

כל האתרים יצאו בסיכומים של המשלחת הישראלית. מי עמד בציפיות ומי לא, מי הפתיע ומי אכזב, מי תותח ומי לפח. הרשו לי לספר לכם על משלחת ארה"ב לאולימפיאדה שהפילה את המקלות ב-4X100 (גברים ונשים), שטייסון גיי לא עלה לגמר ה-100, שהמתעמלים הפסידו לא מעט לסינים, ובעיקר שמספר מדליות הזהב שלהם צנח לעומת האולימפיאדה הקודמת. אני מחפש באתרים אמריקאיים מובילים הקשורים לספורט (ספורטסאילוסטרייטד, פוקס-ספורטס, ESPN, ניו יורק טיימס) ואני רואה שמחה על הזכיה בכדורסל, בכדורעף, שפלפס רוצה להשתתף באולימפיאדה בלונדון, ואפילו יש פרגון לסינים עצמם:

China won 100 medals in these Games, 68 more than it won in 1984. Part of that increase is due to home-court advantage, part of it to an increase in the number of medal sports; but much of it is due to a fierce national commitment to developing medalists in every possible sport. You know the balance of Olympic power is tipping when China starts beating the Brazilians in beach volleyball. (Jim Caple, ESPN.com)

43 שיאי עולם חדשים נקבעו באולימפיאדת בייג'ין וחלק נכבד מהם נקבע על ידי האמריקאים עצמם. אם כבר אני מוצא נימת ביקורת, אז כמעט תמיד היא עניינית ולא כזו שמדברת על אכזבה בלי להתייחס מדוע ולמה.

 

מיקי שגיא וסער הס נותנים ציונים למשתתפים באולימפיאדה

אני משאיר לכם את מילות הביקורת על האייטם שקיבל ציון 5 בכתבה שלהם:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3586828,00.html

דרך אגב, האייטם שקיבל ציון 2 שבו התאחדות השחיה הבינלאומית לא שחררה תמונות של סיום המשחה ל-100 מטרים פרפר אינו נכון (תודה למגיב מספר 37 בכתבה)
http://www.si.com/multimedia/photo_gallery/0808/oly.phelps.sequence/content.5.html

 

כמה נבחרות כדורסל גברים היו באולימפיאדה?

על פי אתר ספורט 5, רק עשר נבחרות השתתפו.

 

 

אתר ONE יוצא נגד המתחרים מערוץ הספורט

וזו ביקורת מאותו אתר שפרסם מכתב גלוי של אופירה אסייג נגד אלי אוחנה בגלל שהוא עבר לערוץ הספורט!!!!!!
נ.ב. יש לכתוב "אלו שיטות נמוכות" ולא "איזה"!!!!!!

 

בדרך כלל אני לא נתפס לשגיאות כתיב, אבל…

הפעם יש המון טעויות בכתבה של ערן סורוקה מבייג'ין. אין מגיה ב-NRG?
http://www.nrg.co.il/online/3/ART1/777/743.html

"ולמת עשה" במקום "למעשה"
"להת תפרץ" במקום "להתפרץ"
"הפית ג'מה" במקום "הפיג'מה"
"מעיתות נאי בריטי" במקום "מעיתונאי בריטי"
"בכת ניסה" במקום "בכניסה"
"מג'אדלה גאלב" במקום "מג'אדלה ראלב" (אפשר לכבד את מה שרשום באתר הכנסת)

 

עדכון צהריים: מנחם לס

קיבלתי את רשותו של ד"ר מנחם לס להעלות את הפוסט שלו לכאן וכן את שאר מאמריו. כיוון שכבר הובא לינק בתגובות להתייחסותו למשדרי הטלוויזיה, אז הריני מצרף אותו לכאן:
http://www.hoops.co.il/index.asp?page=ViewArticale&id=1360

מהשיחה איתו הוא סיפר לי שיש לו גם מה לכתוב על העיתונים ידיעות אחרונות ומעריב, ואת הפוסט בנושא הזה הוא יעלה באחד הימים הקרובים (יובא לינק, כמובן).

הנה קטע שהוא רשם על שידורי הכדורסל מהאולימפיאדה מתאריך 20/8 עוד לפני המאמר שלו באתר הופס:

לא הבנתי מה כל כך רדום במשחק (הכדורסל – קולו). טוב, 5 דקות אחרי תחילת החצי, עד הסוף היה גארבג' כדורסל, אבל בכ"ז?
ואז נפל אסימון: בארה"ב אתה שומע את הקפצת הכדור, את צעקות השחקנים, את ההתלהבות בקהל. כאן בהולי-לנד? שקט של בית קברות במשחק כי בוודאי השדרים רוצים להבטיח שישמעו את השטויות שלהם, ואז יש משחק אילם שהקול היחיד בו הוא קול השדרים. קראתי היום גם את מעריב. איך נותנים לאבי רצון לכתוב? אין לו מושג בשום דבר והוא עדיין רוצה להישמע כמין פילוסוף לספורט. קניתי מעריב וידיעות. מהיום ואילך – רק ג'רוזלם פוסט. הכתיבה בשני העתונים (מלבד סורוקה, ופה ושם שלח) היא כתיבה פרחית. הלוואי שהיה יוצא לכם לקרוא עתונים אמריקאים! הבדל של יום ולילה בצורה הכתיבה, רמת הכתיבה, רמת הידע, ספורי אנוש, והסבר דברים שלא ידעת. הכתיבה של מעריב וידיעות נראית לי ככתיבה של עתונאים שרואים הכל בטלוויזיה בבייג'ינג מאולם התקשורת (וזה קורה 80% מהזמן). העתונאים יושבים בבית העתונאים שם הם רואים הכל ב-25-30 שידורי טלוויזיה לעתונאים, ולכן אין כל ספור אנושי או משהו שלא ראינו בעצמינו בטלוויזיה. בושה וחרפה ממש.

קולו    colorabi9@walla.co.il

תם ונשלם

אוגוסט 24, 2008

למרות כל הפאשלות, בגדול ערוץ 1 וערוץ הספורט עמדו במשימה להביא לנו הרבה ענפים מהאולימפיאדה. עכשיו שוב בערוץ 1 יחזרו למריבות הרגילות בין ההנהלה ולועדי העובדים, שוב בערוץ הספורט ינסו לבדוק איך אפשר למלא את ערוץ הלייב בתכנים בלי לקבל ביקורת רבה מדי על זליגה, אבל למשך שבועיים וחצי היו לנו ימים נפלאים של המון ספורט שהגיע לנו למסך הטלוויזיה ולראשונה (ביחד עם יורוספורט) יכולנו לצפות במגוון רחב מאוד של ענפים מהאולימפיאדה.

 

ניר שועלי מתוודה שמשעמם לו

http://www.nrg.co.il/online/3/ART1/777/722.html

הוא נרדם, זה לא מעניין אותו, מדוע שלחו אותו ממעריב? גם אני שואל אם זה מה שהוא מביא לנו.

 

אמיר בוגן מ-YNET

אני רוצה להתייחס לכתבה הזו:
 http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3585999,00.html

לפי הכתבה של אמיר בוגן, המקומות השני והשלישי בענפי האולימפיאדה הם חרטא ברטא. מהכתבה עולה שכל מקום פרט למקום הראשון אינו אמור להיחשב, כי רק הכי טובים נחשבים.

בא לי להזכיר למר בוגן הנכבד את יעל ארד שהפסידה לקתרין פלורי בהחלטת שופטים (מעט מפוקפקת) באולימפיאדת ברצלונה. האם יעל היתה אמורה לצאת בידיים ריקות? אכן ההחלטה על שלושה צבעים למדליות היא שרירותית, אך ברגע שהדבר נקבע, ספורטאי משקיע את כל מאודו באולימפיאדה בידיעה שגם מקום שני ושלישי יקנו לו כבוד ופרסים. השמחה של שחר צוברי היתה אמיתית וכך גם של שאר המדליסטים הישראלים.

נראה לי שאמיר בוגן רצה לעורר דיון ולהעלות רייטינג, כאשר הוא עצמו לא ממש מאמין במה שהוא כותב. זו כתבה שמתאימה למגזין המתחכם "בלייזר" שתמיד מחפש להפתיע גם על חשבון הקומון סנס.

איך יודעים שאמיר בוגן מחרטט עצמו לדעת? הנה כתבה משנה שעברה בה אמיר בוגן מבכה את גמר היורוליג בין צסק"א לפנאתינאיקוס:
 http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3395986,00.html

הוא כותב שנעלמה הקלאסה והגיעו משחקים משעממים והגנתיים. הוא טוען שהתואר יוענק לקבוצה הפחות גרועה ולא היותר טובה. איך זה מסתדר עם הכתבה הנוכחית שלו?

הנה עוד כתבה שבה הוא אומר שהזכיה של הפועל חולון באליפות עשתה חסד עם מכבי ת"א:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3549990,00.html

בכתבה הזו בוגן טוען שאם מכבי ת"א היתה זוכה באליפות, אז ההנהלה היתה חושבת בטעות שהמטרה הושגה. היי, זה לא מה שהוא טוען בכתבה על האולימפיאדה – שצריך להסתכל רק על המקום הראשון בלי אבל ובלי חבל?

 

צ'רלטון ממשיכים עם כדורגל

הנה התוכניות לערוצי ספורט 1 וספורט 2 של חברת צ'רלטון לעונה הקרובה: ליגת העל, הפרימייר ליג, הליגה האיטלקית, הגביע האנגלי, הליגה הבלגית, ועוד ועוד כדורגל. מה עם שאר התחומים? נאדה. כל עוד צ'רלטון ימשיכו להשקיע אך ורק בכדורגל, פוטנציאל הלקוחות שלהם לא יהיה גדול כמו פוטנציאל הלקוחות של המתחרים מרחוב קרימיניצקי. ישנם לא מעט אוהדי ספורט שנהנים מענפי ספורט אחרים ולא רק כדורגל. ערוץ הספורט מבין את זה ומשקיע במגוון רחב של ענפים כשגם חובבי הכדורגל מקבלים את שלהם עם ליגת האלופות, הליגה הספרדית, הארגנטינאית וקצת מהאיטלקית.

גם אם צ'רלטון רוצים לרכוש עוד זכויות שידור, אז חלק מהמכרזים דורשים שידורים בערוץ פתוח וכרגע אין לצ'רלטון ערוץ כזה. זה מסנדל אותם כי הם יצטרכו למכור חלק מהזכויות לגופים אחרים ממש כפי שקרה עם שידורי יורו 2008. ומה אם לא ימצאו רוכש? יתנו בחינם?

מי שלא רכש את הערוצים של צ'רלטון בעונה הקודמת, ספק אם ירכוש אותם השנה, בייחוד כשהמוצר שהלקוח מקבל נשאר אותו דבר.

 

ספיח מהתנהלות ערוץ 2 בערב שבת

כזכור אנדי רם ויוני ארליך צילמו את חוויותיהם בבייג'ין וערוץ 2 העלה את הסרט (ערוך, כמובן) ככתבת יומן שלו. מה שיכול להיות לערוץ 2 לרועץ, הוא שבין התכנים יש גם צילומים של תחרויות ספורט להם יש לערוץ 1 זכויות (כמו, למשל, הקרב של אריק זאבי).

 

הועד האולימפי סוגר חשבונות

עדי רובישטיין מישראל היום חטף כרטיס צהוב מהועד האולימפי. שילמד לא לבקר אותם יותר:
http://www.ice.co.il/article.asp?catId=2&pgId=123930

 

אני שוב מזכיר לכולכם שהאימייל שלי נועד בשבילכם ועבורכם. אייטמים, הערות, ביקורות יתקבלו בברכה. הדיסקרטיות נשמרת.

קולו    colorabi9@walla.co.il

סיכום מוקדם של האולימפיאדה

אוגוסט 22, 2008

מה יוותר לנו?

אפשר לומר שגם בתקשורת שטיפלה באולימפיאדה התגלו בקיעים. היו מספר כתבים אמיצים שיצאו נגד עמיתיהם לענף וביקרו את הציפיות המוגזמות, הירידות חסרות הפרופורציה על הספורטאים, החגיגות הקשורות לשחר צוברי וכן שהענפים האולימפיים מופלים לרעה גם בסיקור התקשורתי בימים רגילים לעומת ענפי הכדור. למרות שמדובר בסנוניות בודדות, כשזה בא מתוך תקשורת הספורט עצמה, אז אולי יש תקווה לשינוי.

נשאר רק לראות אם אותם כתבים יחזרו לארון או שהם בבחינת נאה דורש, נאה מקיים. כל כתב שדיבר על כך שצריך לתת חשיפה רבה יותר לענפים אלו, יש לדרוש ממנו שגם הוא ינהג כך. אין צורך שעוד ארבע שנים פחות שבועיים נקבל שוב אותן כתבות מאותם כתבים ושוב נדע שמדובר בדמעות תנין כי כולם מחכים שעונת הכדורגל תיפתח.

ערוץ הספורט נתן פוש ראשוני כשרכש את הזכויות לתחרויות הענפים האולימפיים לשידור אצלו, אבל זה לא מספיק. אם באמת רוצים שהמשלחת הישראלית בלונדון תיראה אחרת, אז החשיפה, הליווי התקשורתי ובעיקר חוסר האפתיות צריכים להימשך לאורך כל ארבע השנים הקרובות ולא רק חודשיים לפני האולימפיאדה.

כל השמועות הלא מבוססות על החתמות כדורגלנים (וגם כדורסלנים), מגעים, מלפפונים ושאר ירקות הם חשובים, אבל יש לזכור שלעיתים יש ספורטאים וענפים קצת יותר חשובים. בייחוד כשאחר כך באים אליהם בדרישות. אז אנא מכם, כתבים יקרים שהעלו ביקורת – תעמדו מאחורי המלים שלכם גם בהמשך. כולנו נזכור לכם את זאת לטובה.

 

העתיד בשידור מהאולימפיאדה

בערב שבת טעמנו בערוץ 2 כתבה של אנדי רם ויוני ארליך שתיעדה את המסע שלהם לאולימפיאדה. החל מההכנות בארץ וכלה בנחיתה חזרה. כתבה קלילה ולא מחייבת, אבל לדעתי היא יותר אותנטית מכל מה שקיבלנו באולימפיאדה מטעם הכתבים שנשלחו לשם. כשיש חיבוק עם ספורטאי סורי, זה מצטלם הרבה יותר טוב כשזה קורה בצורה ספונטנית. גם החוויות והתחושות שמתוארות בכתבה הן מגוף ראשון וספונטניות לחלוטין. כמובן שמדובר על עוד זוג עיניים שמביא תוכן ומידע בלי לבזבז אקרדיטציה יקרה.

זה לא חדש, שחר פאר דיווחה בעבר לידיעות אחרונות מטורנירים בהם השתתפה, ועוד הרבה קודם לשגרירנו בחו"ל היו טורים בעיתונים השונים (טל בנין, אייל ברקוביץ' ואחרים). אבל כשמובאות עדויות מצולמות, זה שונה לגמרי מעוד טור כתוב מטעם.

כבר עכשיו אני מזהה את המגמה שתאפיין חלק מגופי האינטרנט לקראת האולימפיאדה הבאה בלונדון – לאמץ ספורטאים שיעלו סרטונים עם חוויות אישיות מהכפר האולימפי ישירות לאתרים. יש לי רק עוד בקשה אחת קטנה מגופי התקשורת, להמשיך להתייחס לאותם ספורטאים מגוייסים באותה אובייקטיביות כאילו הם לא עובדים אצלכם.

 

איפה איפה איפה איפה ההתייחסות?

מרוב דאגות לספורטאי המשלחת לאולימפיאדה וסיכוי למדליות קצת נשכחו כל אותם נושאים בהם דובר לפני שהוצת הלפיד. זכויות האדם, הזיהום הגדול, הדיקטטורה הסינית, טיבט וטיוואן ושאר נושאים נשכחים. האם חלק מהנושאים הללו לא חשוב יותר מתמונה של החתול לבית משפחת צוברי?

 

העסקונה

שחר צוברי הצטווה להישאר בבייג'ין ולשאת את הדגל של המשלחת בטקס הסיום. כן, מדובר בכבוד גדול, אבל לא מספרים שהוא התבקש והסכים, אלא שזה נכפה עליו מלמעלה על ידי אותם אנשים שלא מצאו לנכון לנסוע רחוק לטקס המדליות שלו. אחר כך הם יוצאים במסיבת עיתונאים שהמשלחת אכזבה.

הקריטריונים שהוצבו לספורטאים הישראליים במשלחת נקבעו על ידי אלה שבאים בטענות. הספורטאים שעמדו בקריטריונים יצאו לאולימפיאדה, וזה בערך הטופ שיש לישראל להציע. על פי ורשביאק חלק מהספורטאים יצאו שבעים מדי. על זה אמרו בקומדי סטור: מה זה החרטא הזה? אתם מכירים ספורטאי שלא רוצה לנצח באולימפיאדה?

ורשביאק מתלונן שלספורטאים נתנו כסף, תוכניות אימונים ומחנות אימון יקרים. זה לא בדיוק חלק מהתפקידים של הועד האולימפי והיחידה לספורט הישגי? האם חשבתם מה היה קורה לולא אותם מחנות אימון והשקעה פיננסית בספורטאים?

מדוע התקשורת הישראלית נותנת יד למסיבת עיתונאים מסכמת עוד טרם הסתיימה האולימפיאדה? הייתי מצפה להרבה יותר ביקורת עניינית בזמן מסיבת העיתונאים ואחריה מצד גופי התקשורת כלפי ראשי המשלחת.

בינינו, מזל גדול שבהתעמלות האומנותית לא שמעו שהם חלק מכשלון.

 

קולו   colorabi9@walla.co.il

מסכנה משפחת צוברי

אוגוסט 21, 2008

הזכיה במדליה של שחר צוברי גרמה להתנפלות של עדת כתבים על בית המשפחה. שידורים ישירים של שיחות טלפון, דיווחים חיים מהסלון והמטבח, ראיונות על גבי ראיונות עם בני המשפחה וחברים ובעיקר רמיסת הפרטיות של המשפחה. לאורך כל היום (כולל בחדשות הספורט בלילה) קיבלנו דיווחים ישירים וחודרניים על כל שביב ובדל מידע על בני הבית. אפילו צילומים של חתול המשפחה קיבלנו בקלוז אפ כי כבר לא היה מה להביא.

אני מבין שרוצים לקבל תגובה מבני המשפחה, אבל מדוע להמשיך לשרוץ שם במשך כל היום? מה הערך החדשותי של עוד טלפון ועוד ברכות?

 

עןמדים בשער על פי אתר ONE

אתמול בערב עוד הופיעה במדור הגליצ'ים ידיעה על כך ששני שדרי ספורט מוכרים התבלבלו בשידור שיט המדליה של שחר צוברי ובטעות קראו בשידור: "שחר פאר". היום בבוקר הידיעה נעלמה כלא היתה. האם מישהו הרים טלפון לבית בסר וביקש להסיר את הידיעה? האם בפורטל ONE הבינו שגם אצלם יש מקבץ רב של טעויות?

 

כנראה יש שני בנים לדיין

יונתן הללי מדווח מפינלנד:

 

אבי רצון יורה

אבי רצון כתב טור שיוצא נגד עסקני המשלחת הישראלית. מאמר פובליציסטי שבו רצון מיידע את כולם שמדליות הן פרס אישי לספורטאי ולצוות האימון שלו. לדעתו העסקונה מפריעה להישגים. הסברים מדוע הם מפריעים לא תמצאו, הצעות לשיפור גם לא תמצאו. השתלחות לשם השתלחות, כפי שקורא לעיתים גם עם רון קופמן.

ב-NRG העלו את הטור שלו:
http://www.nrg.co.il/online/3/ART1/776/709.html

 

אני לא רועי נחמיאס

אבל הבחור ביטא בכתבה אחת שלו את מה שאני טוען כבר הרבה זמן.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3585411,00.html

 

היום הפוסט קצר יותר בגלל סיבות אישיות, עמכם הסליחה. העיקר שכולנו היום כבר יודעים מי זה שחר צוברי וכמה מוצלח היה הקמפיין הנוכחי לאולימפיאדה.

ד"ש ממג'דלה,

קולו    colorabi9@walla.co.il

ותשקוט הארץ 4 שנים

אוגוסט 20, 2008

שחר צוברי זכה במדלית ארד ומגיע לו שאפו גדול (תודה גדולה גם לבריטי שהגיע אחרי הסיני והברזילאי). הזכיה במדליית הארד שחררה המון לחץ במשלחת הישראלית. הנה מה שנכתב במעריב טרום התחרות:
"כל הכבוד הרמוס של המשלחת הישראלית יושב על הכתפיים של גולש הרוח האילתי". ובעמוד הראשון של העיתון רשום "בונים עליך, צוברי". אליבא דמעריב כל השיאים הישראליים בשחיה, המקום החמישי/שישי של יקותיאל, הגמר של שטילוב, הופעה מכובדת בשחיה צורנית ומקום רביעי של הבנות בשייט – כולם הם כבוד רמוס אם לא היינו זוכים במדליה.

אחרי 11:15 שבו נערך טקס חלוקת המדליות אפשר לומר שהמשלחת הישראלית כבר לא כשלון, יש מדליה, הרצף נשמר וכולנו מרוצים. עכשיו כבר לא יבדקו איך הטניסאים, הסייפים, הקלעים והאתלטים לא הצליחו, אלא אפשר לומר שהזקפה הישראלית שוב נישאת בגאון.

בערוץ 1 אלדד אמיר התבטא במשפט מאוד מדוייק וקולע: "גילי לוסטיג, הצלנו אותך".

 

הטקס הקבוע אחרי המדליה

אלכס גלעדי מגיש את המדליה הישראלית לספורטאי כפי שעשה, נדמה לי, בכל אולימפיאדה החל מאטלנטה 96. ראש הממשלה מרים טלפון מעודד לזוכה וזורק כמה מילים ממלכתיות. התקשורת מביאה תגובות מכל הקרובים לזוכה וגם מביאה מאמרי מערכת איך הספורטאי הזוכה הוא איש מזן מאוד מיוחד שלא נכנע ותמיד מתעקש להצליח. גם היום זה קרה.

כמובן שכמו תמיד, הזכיה במדליות לא תעזור להגדיל משמעותית את תקציב הספורט לענפים האלה.

 

אתר ONE כמו אתר ONE

חן מישל מעלה כתבה שבה מרואיינים אנשים מענף הכדורגל שמברכים את שחר צוברי. כמובן שאבי נמני מקבל את ההבלטה הכי גדולה כשהוא מופיע גם בכותרת, אבל גם שמעון גרשון, משה דמאיו, גיא צרפתי ויניב לוזון (שחקן סכנין) מופיעים בכתבה כששמותיהם מודגשים. חצי שעה אחריו יעל מרגלית עושה אותו דבר עם ענף הכדורסל: צביקה שרף, טפירו, ליאור אליהו, עדי אזולאי, בוסני, בלינקו, מורן רוט ואחרים עם אותו שטאנץ. מה השלב הבא? רוברטו, מילשטיין ובעל מסעדת 206 יברכו גם כן?

 

אתר ספורט5 שוב מנסה את מזלו

זוכרים שהם ביקשו מגולשים לשלוח SMS לספורטאים? אז היום שוב מקפיצים את הנושא באתר ומבקשים SMS שעולה שקל כשה"ספורטאי יוכל לקרוא את ההודעות בזמן הנוח לו, מאחר שהמלל יישמר עבורו באתר מיוחד באינטרנט". קרי: לא נעביר את ההודעות אליו, אבל אם ירצה – יסתכל. מה, אתם עוד לא שולחים?

 

הפתעה חיובית בערוץ 1

לו אני ערוץ 1 הייתי בודק אם אלדד אמיר מבין בענפי ספורט אחרים שאינם קשורים רק לשייט וגלישה. אם כן, הייתי מחתים אותו על חוזה ארוך טווח. מדובר על איש רהוט שלא עושה חשבון, בעל אבחנות מאוד חדות, ובעיקר הוא מעניין ולא מרדים את הצופה.

 

אופירה אסייג מולטי

שני ראיונות מיוחדים עלו באתר ONE, שניהם בשעה 18:10 ושניהם עלו כשאופירה אסייג בכלל נמצאת באולפן הרדיו של 99FM. באחד רואיין אבי לוזון ובשני אלי גוטמן. עכשיו באתר מופיע רק הראיון של לוזון, אבל אתמול בערב עוד הופיעו שני הראיונות בשני מאמרים שונים. אתמול בשעה השניה של ספורט 99 FM (אחרי שבע בערב) רואיין עורך הדין של שחקני סכנין. זמן עליית סיכום הראיון באתר ONE הוא 18:00 כשהוא מקדים את אבי לוזון ואלי גוטמן. איך בדיוק?

 

עדכון סכנינאי

אתמול רשמתי על כך שלא ברור מהאתרים נגד כמה משחקני סכנין יוגשו כתבי אישום. כיום יש יישור קו – ארבעה שחקנים. מי שצדקו הם NRG וטלספורט.

 

 עדכון צהריים: גל פרידמן

גל פרידמן הפך למוצר היום. ראיונות ברדיו ובאתרי האינטרנט השונים.
http://www.nrg.co.il/online/3/ART1/776/203.html
http://news.walla.co.il/?w=/2/1333362

והנה גם אתר ONE חוגג ראיון עם גל פרידמן (לפני רבע שעה) והוא מצמיד, כהרגלו, את הפס האדום "ראיון מיוחד". מה מיוחד כל כך? שעליתם אחרי האחרים? שהתמונה של פרידמן בכתבה היא מלפני 4 שנים, אבל לא רשום כך מתחתיה?
http://www.one.co.il/Article/08-09/7,676,3145,37377/122036.html

 

קולו   colorabi9@walla.co.il

התקווה למדליה הנכספת

אוגוסט 19, 2008

צמד שייטות ה-470 נזנח לאנחות אחרי שסיימו רק במקום הרביעי ואיכזבו את כל עם ישראל.  אין שמחה, אין צהלולים, יש רק אכזבה רבתי מכך ששוב ישראל ללא מדליה. רק בוואלה מביאים כתבה אוהדת שמראה קצת אחרת.
http://olympics.walla.co.il/?w=/3813/1332167

כרגע העיניים בישראל נשואות כולן לשחר צוברי. בינתיים מקום רביעי, אבל בעל סיכוי לא רע להצלחה בהמשך. שחר צוברי הוביל אחרי 4 שיוטים את הדירוג באולימפיאדה. האם קראתם ניתוח מעמיק על ההידרדרות בתוצאות שלו בשיוטים האחרונים? הכל נמדד על הסיכוי למדליה, לא מעבר לכך. הנה דוגמא מייצגת להלך הרוח בכל גופי התקשורת והפעם מאתר ONE, שימו לב כמה כתבות בנושא:

 

בהיעדר ציפור שיר, גם עורב יחשב לזמיר. עכשיו מתחילים לדון בסיכויים של קולגנוב למדליה לאחר שסיים את חצי הגמר במקום הראשון. אם צוברי ייכשל, עדיין ניתן להשאיר את לפיד התקווה האולימפית חי ודולק כדי שאם תבוא נפילה, נוכל שוב להתאכזב בגדול.

 

לקרוא ולא להאמין

זוכרים את ראלב מג'דלה מנסה לזהות מיהם אריק זאבי ושחר צוברי? אז הנה המשך מהטקס לזכר י"א חללי מינכן. שוב ראינו איך לשר הספורט אין מושג ירוק בהסטוריית הספורטאים הישראלים. עוד יותר מעצבן התירוץ (נתנו לו נאום לא נכון). גם אריה רוזנצוייג לא הוסיף כבוד למשלחת. הקטע הוא מ-YNET, אבל יכולתי להביא צילום מסך גם מאתרים אחרים.

 

תירוצים בלי מכס

זוכרים את התירוצים שיצאו מבית קבוצת הכדורגל של בני סכנין בפרשת גניבת הבשמים מהדיוטי פרי? הנה חלקם:
– עצרו אותנו בתוך הדיוטי פרי עצמו
– שילמנו על חלק ובדרך כשרצינו לשוב לשלם על הכל, עצרו אותנו
– כנראה שונאים את סכנין / הערבים
– בכלל לא גנבנו

עכשיו מתברר שחלק מהחשודים הודו במעשה, התנצלו ואפילו הביעו חרטה. באיזה אור עומדים עכשיו כל התירוצים שעלו בתקשורת הספורט מטעם הנהלת הקבוצה ושחקניה? ראוי לציון לשבח דווקא אתר טלספורט שהיה יוצא הדופן היחיד כשלא נגרר אחר הנסיונות להביא תירוצים מכל הבא ליד, אלא דווקא הביא סרט שמתאר את רגע התפיסה.

בשולי האייטם: על פי אתר ערוץ הספורט, וואלה ו-YNET יוגשו 3 כתבי אישום נגד שחקנים, על פי NRG וטלספורט יוגשו כתבי אישום נגד ארבעה שחקנים + אפסנאי, ב-ONE לא יודעים מה המספר המדויק.

 

מי זה האלבטרוס?

כנראה שאני לא מכיר את האלבטרוס, כי אני לתומי חשבתי שזה בכלל מיכאל גרוס. כמה טוב שבאתר ONE מכירים.

 ושאלה לי לאתר ONE::מדוע על כל תמונה, גם כזו שמגיעה מרויטרס, אתם מדביקים את הלוגו של ONE?

 

ההישג הגדול של האולימפיאדה

מאז שהחלה האולימפיאדה קיבלנו פסק זמן מההשתכשכות במי האפסיים של הפרסומים הראשונים באתרים השונים. רק הראיונות המיוחדים באתר ONE שמתארים ראיונות בנאליים בספורט 99 נותרו במקומם. ניחא, עם זה נסתדר. מה אתם אומרים, חסרים לכם הפרסומים הראשונים? כי אם אתם מתגעגעים, הם עלולים לשוב ממש אוטוטו – תיכף אחרי ריצת מרתון הגברים באולימפיאדה.

 

עדכון 20:00

רק כתבתי וכבר גם אתר ONE וגם אתר ספורט 5 מצרפים את המלים "פרסום ראשון" להתפטרות של שירזי מאימון פתח תקווה

 

קולו   colorabi9@walla.co.il